לדרך החיים
בצל האמונה
פרקי חיזוק לחיים של רוגע ושלווה
אשרי ילדותנו – עוצמת העבודה בימי הבחרות לאור האמונה
זמן שמחתנו והכוח של ימי הנעורים
חג הסוכות זמן שמחתנו מביא עימו את אורה הגדול של שמחת בית השואבה. שמחה עילאית זו לא הייתה רק התעלות של רגע, אלא נבעה מתוך אמונה עמוקה בה', בקוראם לנו לנצל את כוחות הנעורים לעבודת הבורא, ואז לאגור צידה לדרך הנצח ולא להמתין חלילה לימי הזקנה בהם הכוחות דלים.
זאת תשובה שלמה וטובה.
אמרו חז"ל (סוכה נג, א) בשמחת בית השואבה היו חסידים ואנשי מעשה אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו. ופירש רש"י שלא עברנו עבירה בילדותנו לבייש את זקנותנו, וכלל. שהלא מתוך אמונה ברורה יוקדת, ולא התביישו בזקנותם, וכלל. דאיתא שם, 'אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו'. ופירש המהרש"א (חלק א שם), דשתי כיתות הזקנים שזכר, הם אומרים על אלו שעדיין ילדים ולא חטאו עדיין, 'אשרי להן'. ומי שחטא ועדיין בילדותו, ישוב אז וימחול לו. כי התשובה בילדותו מעולה ביותר, כמו שאיתא (ע"ז יט, א) 'אַשְׁרֵי הָאִישׁ', כשהוא עדיין איש בכוחותיו.
קודם הזקנה
ובאמת אם נתבונן בדבר שמחת בית השואבה מתוך עיניים של אמונה נראה, כי גם לולא הסיבה שהתשובה בימי הזקנה פחותה במעלתה מימי עלומיו, היה מתחייב הדבר מצד ההיגיון שבו, שככל שיקדים לשוב יוכל למלאות עוד ימים בלי תורה ועבודה. ואם יאמר האדם שעתה אף אם ישובו בתשובה לא תהיה תשובתם שלמה ומעולה כבימי כוחם. בדעתו מהי הנחיצות והלא יבוא יום ואקיים את התורה והמצוות בהידור, אין הדבר נכון כלל. שהלא מתוך אמונה ברורה בעולם הבא אנו יודעים שגם אם ינצל אדם כל ימיו בשלמות, עדיין אין זה כי אם טיפה מן הים לשנים בהם תתענג נשמתו בגן עדן בזכות אותן מצוות, שכן כמה הם ימי חלדו של האדם בעולם החולף לעומת שנות נצח בעולם הבא.
פניני דעת
השמחה בחג הסוכות משפיעה פרנסה לכל השנה
עצבות מקלקלת את השפע
עצה טובה לימדונו רבותינו כיצד בידינו להמשיך את שפע הפרנסה. הרה"ק רבי ברוך ממז'יבוז' ע"ה אמר שעצבות מקלקלת את הפרנסה, ולכן יראה כל אדם שיהיה בשמחה. ונרמז הדבר בתורה שסופי התיבוֹת וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (דברים טז, טו) הם חת"ך, שהוא השר הגדול הממונה על הפרנסה. ובכלל דברי הרבי ר' ברוך ע"ה ניתן לומר בפסוק מִפְּנֵי שֵׁיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן, שיבה קודם שיבואו ימי השיבה שלך, תקום שוב בתשובה שלמה ותהיה קומתך שלמה. והדרת פני זקן, כי זהו ההידור של ימי הזקנה שלך, כי לאחר מכן כשכבר אין כוחותיך במותניך לעשות עבירות שהדרך להמשיך את השפע הטוב ממרום היא על ידי שהאדם שרוי בשמחה.
שרו של עשו נלחם נגד שמות הפרנסה
ומבואר בזוהר הקדוש (וישלח קעא, א) שבמיוחד על הדבר הזה נלחם שרו של עשו כשפגם בירך יעקב ונגע בגיד הנשה. שהייתה עיקר כוונת השר לפגום בחינת הרגלים שהם תומכי אורייתא ולקלקל את פרנסת ישראל. וכדרכו בקודש רמזו באמרי נועם (ריש פרשת ויחי) בפסוק וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לב, כה), כאשר אִישׁ עֲמוֹ עם הכולל עולה חת"ך. ולא עוד אלא גם בתיבות וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב (שם פסוק כו), תיבת יַעֲקֹב עולה בגימטריא ב' השמות פא"י סא"ל הממונים על הפרנסה, ומכאן גם מה שרמז בפי העולם לברך איש את רעהו בברכת פרנסה ברווח, המתיק הרה"ק ר' יוסף מקאסאן ע"ה (בני שלשים וילקט יוסף אות קד) בדרך רמז. כי כשהפרנס"ה מתרחבת דהיינו שכותבים פרנס"ה במילוי כזה פ"א רי"ש נו"ן סמ"ך ה"א, המילוי לבד בלי הראשי תיבות עולה בגימטריא שם הפרנסה חת"ך. ולא זו בלבד אלא גם המילה ברו"ח היא נוטריקון ב' רו"ח, וב' פעמים רו"ח בגימטריא עולה חת"ך.
הוראה למעשה:
בחג הסוכות אנו מצווים על השמחה יותר מבכל מועד אחר. עלינו לזכור כי השמחה בסוכה אינה רק מצווה לשעתה, אלא היא הצינור שדרכו נשפעת הפרנסה לכל השנה כולה. כאשר אנו יושבים בסוכה נאיר את פנינו למשפחתנו ולכל סובבינו, נתרחק מכל דאגה ועצבות ונשמח בחלקנו. מתוך כך נזכה שמידת התפארת של יעקב אבינו תשפיע עלינו שנת שובע ופרנסה ברווח בהיתר ובנחת.
בצל האמונה
המשך מעמוד קודם
והדרך בו יכול לקחת עימו צידה לדרך הארוכה הוא רק בעולם הזה, שמתוך קושי והסתר עובד את השם ומתגבר על יצרו בכוח האמונה, ואוסף לאמתחתו אוצרות מצוות ומעשים טובים. ובכך מכין ומזכך נשמתו לשוב אל בית אביה ליהנות מזיו יקרו ושכינתו. אם כן מי פתי להעביר רגע מימיו בלא שישוב אל בוראו ויעבדנו בלב שלם, ובוודאי שלא ימתין לימי הזקנה ויאבד זמן יקר ונחוץ.
לדחות את טענות היצר בכוח האמונה
אשר על כן, אף אם יבוא היצר הרע לפתותך ולגנוב את לבבך באמרו הלא החיים לפניך שמח בני מאשר תמצא, ובבוא ימי הזקנה או אז שוב בתשובה שלמה ותן כל כוחותיך לעבודת השם. ראשית הקהה את שיניו בדברי חז"ל (עבודה זרה יט, א) 'אשרי איש' שעושה תשובה בעודו איש, כי כששב בזמן שכבר כוחות גופו אינם כבעבר הלא אינה תשובה מעולה. ובכלל, יענה לו האדם מתוך אמונה איתנה, גם אם אנצל כל ימי בשלמות עדיין לא אבוא כי אם לטיפה מן הים לשנים בהם תתענג נשמתי בגן עדן בזכות המצוות שאצליח לצבור. עזוב את נפשי והניחה לי לדאוג ולצבור אוצרות בטרם יבוא זמן שלא יועילו, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה (קהלת ט, י).
דין על מעשה העבירה וחשבון על הזמן האבוד
מעתה נבוא לבאר מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות (פ"ג מ"א) וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לְתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. וכבר עמדו המפרשים לבאר מהו הדין ומהו החשבון שאמר התנא, לכאורה משמעות אחת לשניהם. וביאר הגאון מווילנא ע"ה (שנות אליהו ליקוטים) כי אכן שני דברים רצה התנא להשמיענו. דִין שדנין אותו על שעבר עבירה. וְחֶשְׁבּוֹן שבשעה שעשה העבירה יכול היה לעשות מצווה או ללמוד, שמחשבים העיתים ורגעים שהיו לריק ומענישין אותו על זה, מלבד שעונשין אותו על העבירה גופה שעשה. ובדברינו ניתן להעמיס עוד בכוונתו, כי מחשבים עם האדם את הזמנים בהם יכול היה לעסוק בתורה ומצוות וחטא בהם, ואם חזר בו אך בזקנותו הרי שיחשבו את הימים שבהם יכול היה לשוב קודם בוא ימי הזקנה, ובאטימות ליבו בחר להמירם בהבלים וחטאים, ומשכך הפסיד זמן יקר ועצום. והוא הדבר שבא התנא הקדוש לעוררנו הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה וְכוּ' וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לְתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. שכאשר ישיב אל ליבו בהסתכלות ובהתבוננות של אמונה שיבוא יום ויצטרך לתת חשבון על הימים שאיבד, יבין עד כמה ראוי לו לשוב בהקדם כדי שיוכל למלאות ימיו בתורה ומצוות.
***
בימי חג הסוכות ובזמן שמחת בית השואבה, בעודנו שואבים רוח קודש ושמחה, עלינו להתעורר מתוך אמונה טהורה לנצל את ימינו ושנותינו לעבודת השם. נזכור כי כל יום שעובר אינו חוזר, וכל מצווה שאנו מקיימים בעודנו בכוחותינו היא צידה נצחית לדרך. בל נדחה את ההתחזקות והעלייה הרוחנית לימי הזקנה, אלא נקום עתה מתוך השמחה של החג, נאגור כוחות של קדושה ואמונה, ונמלא את חיינו במצוות ובמעשים טובים שיאירו לנו לנצח.
מוסר אבות
הדרכה מעשית בפרשת השבוע
כל כמה שלומד – משתוקק עוד יותר לתורה
אהבה שאינה נמאסת לעולם
בחג שמחת תורה אנו מסיימים את קריאת התורה ומתחילים אותה מיד מחדש. מנהג קדוש זה מלמד אותנו יסוד עצום על מהותה של התורה ועל הקשר הנצחי של נשמת היהודי אליה. בשונה מכל קניין גשמי או תענוג עלי אדמות, התורה לעולם אינה נמאסת, ואדרבה, ככל שאדם הוגה בה יותר כך גוברת תשוקתו אליה בבחינת אהבה שאין לה סוף. נָגִיל וְנָשִׂישׂ בְּזֹאת הַתּוֹרָה כִּי הִיא לָנוּ עֹז וְאוֹרָה (מפיוטי שמחת תורה). דוד המלך עליו השלום הפליג מאוד בספר תהלים באהבתה של התורה ומתיקותה, פסוקים רבים מדברים על כך ואחד מהם הוא הַנָּחֵמָדִים מִזְהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים (תהלים יט, יא). בפסוק זה המשיל את אהבת התורה לזהב ומתיקותה לדבש.
בכל יום יהיו בעיניך כחדשים
וביאר על כך בספר בינה לעיתים (עת דודים דרוש מה) שהנה הדבש מתוק וטעמו ערב, אך אם אוכל ממנו הרבה הרי הוא נמאס עליו וכפי שנאמר דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶךְ (משלי כה, טז). וזהב להפך, הגם שאין לו טעם אינו נמאס אלא רק חפצים בו יותר וכנאמר אֹהֵב כֶסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף (קהלת ה, ט). לכן המשיל דוד המלך את התורה הקדושה לזהב ולדבש, להורות שבתורה יש את שתי המעלות, שהגם שהיא מתוקה כדבש ואף יותר מכך, אף על פי כן יש בה גם מעלת הזהב שאינה נמאסת לעולם. ואדרבה תתעצם אהבתה כפי שמרבה לעסוק בה, אף יותר מחמדת הזהב והממון. כך היא דרכה של תורה, שככל שמרבה האדם לעסוק בה כך מתרבית אהבתו ותשוקתו אליה, עד ששוגה בה ומבקש תמיד להשיגה ולטעום ערבותה, וכל יום דומה בעיניו כאילו לא טעם ממנה מעודו. ואכן כך דרשו חז"ל על הפסוק אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוּךְ הַיּוֹם (דברים ו, ו), בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. ועוד נאמר הַסְכֶת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם (שם כז, ט), היינו היום הזה כפשוטו, שבכל יום נדמה לנו מחדש כאילו כעת קיבלנו את התורה הקדושה מאת השם יתברך.
יש לו מנה רוצה מאתיים
כלפי אהבת הממון שהוא מקנייני העולם הזה אמרו חז"ל (קהלת רבה א, יג) יש לו מנה רוצה מאתיים. ומשמע מדבריהם שאהבת הממון קיימת בעיקר במי שכבר יש לו מנה ולכן מבקש יותר, אך מי שאין לו כלום בידו אינו מתאווה כל כך להשיג את הממון. לכן המשיל דוד המלך את מתיקות התורה גם לדבש, כיוון שמתיקות התורה היא בעצמותה וגם מי שעדיין לא טעם ממנה יש לו תאווה טבעית אליה וחפץ להשיגה. ולאחר שטעם ממתיקותה, כאן נמשלה התורה לזהב, שלמרות שיש לו מנה רוצה מאתיים. וכך הוא בתורה הקדושה שהטועם מתיקותה אינו מזיז ידו ממנה לעולמים. ואם אמרו חז"ל אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ (אבות ד, א), הרי זה נאמר רק כלפי קנייני העולם הזה. אך בלימוד התורה הקדושה הדבר שונה בתכלית, כי על האדם לעסוק בתורה כל עוד נשמה באפו. וככל שישגה באהבתה כן תשיש נשמתו בנותנה ותגל נפשו בחיי עולם.
הוראה למעשה:
ביום שמחת תורה נתבונן בגודל מתיקותה של התורה הקדושה, ונבקש מהשם יתברך שנזכה לטעום מדבשה. נשריש בליבנו את הידיעה שאהבת התורה גדלה ככל שעמלים בה, ונקבל על עצמנו להתמיד בקביעות עיתים לתורה מתוך רעננות והתחדשות, באופן שבכל יום יהיו דברי התורה בעינינו כחדשים ומאירי עיניים.