א. האמת שלך!
משגיח בהשגחה פרטית ומנהל הכל - כל זה סותר למציאות של הגוי, והשכל של גוי לא יכול להכיל את זה, והוא לא יכול לשמוע את זה, ולא יכול לחיות עם זה. וממילא עצם זה שיהודי יכול לחיות עם זה - זה כבר הקירוב עצום שיש ליהודי. זה ברובד ה'נפש'.
מה קיבלנו בראש השנה ויום כיפור
וברובד 'שנה', הקירוב שיש לנו מאת הקב"ה קורה בעיקר בעשרה הימים הראשונים של חודש תשרי, כמו שאמרו חז"ל שעל ימים אלו נאמר הכתוב 'קראוהו בהיותו קרוב'. ולכן עשרת הימים הראשונים של תשרי עניינם להעמיד את האמת של היהודי: ראש השנה מעמיד את האמת של הקב"ה, שהוא הכל. ולאחרי ראש השנה נהיית כביכול נקרא עבירות, הרי יהודי עשה עבירות שסותרים למציאות של הקב"ה, שזה שהוא הכל. ואז מגיע יום כיפור ומכפר על כל העבירות. ואז, אז יש אצל יהודי את הבהירות הגדולה ביותר של האמת של הקב"ה. ועל צורת ומהות הכפרה הזו ישנם שני מבטים: א] שאני מבין את האמת של הקב"ה שאין עוד מלבדו - וממילא מתכפרים העוונות. ב] שהעבירות, שכל מהותם לכסות על האמת של הקב"ה, מתכפרות, ואז מאליו אני תופס את האמת של הקב"ה. ובאמת אני חושב שתיהם אמת, רק שזה קורה בשלבים, אחד אחרי השני. אך נשים לב להבדל: ביום כיפור, שבה האמת של הקב"ה מאירה בכזאת בהירות וזה נקלט בנפש. והבהירות הזו היא בכלל לא שכל, ולכן באמת זה לא מאיר כל כך חזק בכלי השכל, רק, זה נקלט בנשמה ובנפש. נקלטת אצלך בהירות האמת של מציאות השי"ת. ובעצם זה צריך לקרות לנו כבר בראש השנה, אבל בראש השנה עוד יש לנו עבירות שמונעות מאיתנו להשיג את זה, ולכן מגיע יום כיפור - ובו הקב"ה יורד לכל יהודי, וכמו שכתוב בגמ' שיום כיפור 'מכפר גם לשאינם שבים', כי הקב"ה מגלה את העצם שלו אל כל יהודי, וזה נקלט בנשמות ישראל. כאמור. ביום כיפור כל יהודי פשוט נמצא כמעט כל היום בבית הכנסת [כל אחד לפי ערכו], וחוץ מזה לא עושים שום דבר. כולם נמצאים עם ה', זה יום שבאמת 'הוא לבדו הוא כיפור. ועצם הדבר הזה כבר נותן נעימות, בהירות, מתיקות - שרק שהאדם מסיים את ה'יום כיפור' הוא מבין; 'עד עכשיו הייתי במקום אחר' (כי העשרים וארבע שעות האלו של יו"כ הם פרוז'קטורים של אור שמאירים בנשמה את האמת, וממילא זה מוריד עוד מסך ועוד מסך ועוד מסך. וכשיהודי מגיע לסוכות הוא רוצה את האור האלוקי הזה.)
מהלך אחד של חיבוק
הזוהר הקדוש מגדיר את כל חודש תשרי - 'שמאלו תחת לראשי - וימינו תחבקני'. כלומר, אנחנו צריכים לדעת שכל 'חודש תשרי' עד 'שמיני עצרת ושמחת-תורה', הוא בעצם מהלך אחד גדול של חיבוק, של הקב"ה שמחבק ומקיף את ישראל כמו שהיא, בבחינת 'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני'. אנחנו צריכים להבין למה חיבוק השמאל הוא בראש, ולמה חיבוק הימין הוא בגוף. ואנחנו גם צריכים להתבונן מהו בכלל הענין של 'חיבוק שמאל' או 'ימין'? הרי ענינו של חיבוק הוא קירוב ודביקות כידוע לכל, ומצד שני ידוע תמיד ש'שמאל' מבטא ריחוק - 'שמאל דוחה'. זהו קירוב או ריחוק? כדי להבין את מהות הדברים נרד להתבונן בפרטי המשל, וממנו נבין את הנמשל. 'שמאלו תחת לראשי', השמאל הוא תחת הראש. מהו החילוק מ'ראש השנה' לבין ה'לב'? אז ההגדרה בפשטות היא ש'ראש' הכוונה האמת הגבוהה - שהקב"ה מחבק ומקיף אותך תחת הראש - 'שמאלו תחת לראשי', ועם היד הימנית הוא מקיף אותך מהגוף - 'וימינו תחבקני'. וזו הגדרה מאוד מעניינת בפסוק, כי זה אומר ששתי הידים סביב האדם; והיד הימנית עוסקת עם הגוף. וחודש תשרי כולל את כל החיבוק, בבחינת מהלך אחד של חיבוק. בכל חגי תשרי כיון שעוברים בין חג לחג נהיה מצב בנפש כאילו ויש כאן כמה מצבים בנפש שצריכים לדעת איך לעבור ו'לתמרן' ביניהם. בראש השנה עוסקים בהמלכה ודין ומשפט. בעשי"ת - התעסקות בתשובה ותיקוני עוונות. ביום כיפור - כפרה מוחלטת על כל העוונות. ימים הכנה לסוכות. סוכות שבנתיים מצב של שמחה, ועבודת הנענועים, ישיבה בסוכה, אושפיזין, וכדו'. שמיני עצרת ושמחת תורה - מוסיפים לשמוח עוד. זה נראה שכל יום יש לו אור אחר ושונה, ובטעות הכל הצטבר לחודש אחד. אבל האמת היא שבספרי פנימיות מוגדר שכל חודש תשרי הוא מהלך אחד גדול. כשנבין זאת יהיה מאוד פשוט וקל ומאיר לראות את הכל כענין אחד אמיתי וברור. רק
אותה האמת הנוראה - קרובה אלי
הקב"ה ניקה אותנו השבוע, וכעת - אנחנו נקיים. ולכן האמת של הקב"ה מאירה אצלנו עכשיו בבהירות מיוחדת. זאת אומרת שיש את העניין של 'קו היראה', ול'קו היראה' מטבעו יש בו צד של ריחוק, כי היראה זה ה'ענין של השי"ת - עומדים בהכנעה עצומה, עם הרוממות הגדולה ביותר', וכמו שזה נקרא; 'אתה נאבד מול זה'. ובבעצם ההמשך של קו היראה הוא 'קו השמחה', ובו האדם תופס בבת אחת - ש'ימינו תחבקני', האמת הזאת של הקב"ה שהאירה ביום כיפור, אני נהיה נקי, לאחריה אתה מתחיל לתפוס שזה האמת שלך! ואתה יכול לחיות את זה! אתה לא מתרחק מזה אלא חי את זה! אז נכון שאני לא יכול לחיות כל השנה באופן של יום כיפור - אבל אני יכול לחיות את זה כמו שיהודי חי את זה. ולכן סוכה היא 'אוכל וישן ומטייל בסוכה', כי בסוכות צריך לתפוס שבחיים אני חי עם הקב"ה. וזה מתבטא דווקא בשמחה שלנו. סוכות הוא 'זמן שמחתנו', כי השמחה היא המבחן שהקב"ה נהיה שלך, 'דעו כי ה' הוא אלקים, הוא עשנו ולו אנחנו, עמו וצאן מרעיתו', לכן 'בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה'. אמונה היינו שהקב"ה איתי, והוא הדבר מציאותי, והיינו ש'ה' הוא אלקים', שהוא מנהל הכל ואת כל הטבע, ו'הוא עשנו ולו אנחנו', והוא אוהב אותנו, כי אנחנו 'עמו וצאן מרעיתו', אז ממילא נהיה אצלך 'בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה, הודו לו ברכו שמו. כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו'. התוצאה הטבעית היא שמחה. זה מה שצריך להיות בסוכות, בסוכות יהודי מסתובב מאושר משמחה שהוא מסובב בקדוש ברוך הוא, הקב"ה נושא אותו והוא חוסה בצל כנפיו יתברך. כתוב בכל הספרים יסוד עצום (מאור
להכניס את קודש הקדשים לתוך העולם הזה
רק מה? ישנה ההרגשה שיוה"כ זה רק 'אחת בשנה' כלשון הפסוק, יום אחד בשנה שנכנסים בקודש הקדשים, ובמוצאי יוה"כ מרגישים שהנה הולכים להוציא אותי מכאן עכשיו, ומה הלאה?... איך הולך להיות בהמשך? והאמת היא - שזה לא הולך מאיתנו!!! התשובה לכל ההרגשות האלו היא: בדיוק בשביל זה ה' עושה לנו את חג הסוכות אחרי יוה"כ. עכשיו אנחנו צריכים להוריד את זה לעולם, כי הקב"ה רוצה שבאמת יום כיפור לא ישאר באופן של יום כיפור - אלא שההארה הזו תרד עד ל'עולם הזה'. וזה מה שמדובר במאמרים של בעל התניא בליקוטי תורה, שאותם העניינים של ראש השנה ויום הכיפורים - הם מהות חג סוכות וחג שמחת תורה - רק, שבסוכות ושמח"ת זה ב'קו' ובתנועה של שמחה. ראש השנה ויום כיפור הם בתנועה של יראה, וסוכות הוא תנועה
ב. האור מבעד לסכך
עיניים, דברי חיים, זרע קודש) שמתמצת את הענין של סוכה. לשון הגמ' הוא 'אדם יושב בצל סוכה', מה זה הלשון 'אדם יושב "תחת סוכה"י? הכוונה היא, שיש אור עצום שהקב"ה מאיר, אבל האדם עצמו רחוק מהאור הזה, וכדי שהאור יוכל להיכנס אצלך זה צריך לעבור דרך מסכים, כי זה צריך להיות מתאים להשגה שלך. וזה הסכך. הלשון שכתוב בספרים היא שכדי שהאדם יוכל לראות כוכבים, יש מסך, והטבעיות הפשוטה היא שמול האמת של השי"ת - עומדים בהכנעה עצומה, וכמו שזה נקרא; 'אתה נאבד מול זה'. היארצייט מהר"ש של הרה"ק מליובאוויטש זי"ע הוא בין יוה"כ לחג הסוכות (י"ג תשרי). מהר"ש עסק לבאר שע"י המאה קולות של שופר - נהיה הסכך, כי סכך בגימטריא מאה. וזה הולך כך, 'כי בענן אראה על הכפורת', שהוא, עם הרוממות הגדולה ביותר', ו'הבענן אראה על הכפורת' הזה הוא צריך שיראו כוכבים מתוכו. כי כתוב בכל הספרים ש'כוכב' זה 'כ"ו-כ"ב'. כ"ו הכוונה שם הגי' של הוי"ה כידוע, ו-כ"ב זה כ"ב אותיות התורה. וסוכה זה גי' האותיות 'הוי"ה אדנ"י'. אבל הכוכבים נראים מבין הסכך. בלשון הזוהר זה נקרא 'ענן הוי"ה עליהם יומם', זה ענן, זה נקרא 'עננא דאהרן'. גילוי אלוקות שיורד בלבוש מסוים נקרא 'עננים', זה נקרא 'ענני כבוד'. כלל ישראל היו מוקפים בעננים, 'אשר עין בעין נראה אתה הוי"ה ועננך עומד עליהם', זה המציאות של גילוי אלקותו יתברך, כל אומות העולם וכל הבריאה ראו איך כלל ישראל מוקף מסביב באלקות. וזה ניקה את הבגדים וכו' וכו', זה פעל הכל. והגילוי אלקות הזה של 'ענני הכבוד' - זה מה שיש בסוכה של כל יהודי!!!
זמן שמחתנו - כי אני עם השי"ת
אז לסיכום: תשרי הזה זה זמן של גילוי האמת של הקב"ה, וזה מה שקורה בסוכות. אבל לא רק בסוכות, ומי שחושב שבארבע ימים האלו שבין יו"כ לסוכות הם כלום, והם רק הפסקה - לא תפס את הענין. זה לא הפסקה, זה לא הולך שסיימו את יום כיפור ואמרו 'לשנה הובאה בירושלים', ועכשיו רצים מהר למהלך של שמחה... אלא כתוב במפורש בספה"ק שהד' ימים האלו הם ימי חסדים, וכל יום זה גילוי חדש. והימים האלו הם כבר בבחי' סוכות, כי אנחנו כבר עברנו לקו של 'וימינו תחבקני', איך שהסתיים מוצאי יום כיפור נכנסים ל'ימינו תחבקני' [והאמת היא שיש חידוש מאוד גדול של האריז"ל שמתחילים את ה'ימינו תחבקני' כמה דקות לפני יום כיפור כבר. כלומר, האריז"ל הכניס אותנו כבר בערב יום כיפור למהלך של 'חסדים']. כולם יודעים לספר את הסיפור עם החתם סופר, שהחתם סופר הסתובב בימים האלה במצב שהוא פשוט לא יכל ללמוד. זו אמת שמאירה אצל הצדיקים שהנשמה שלהם מאירה בגילוי. אני לא יודע אם בגדרי ההלכה יש דבר כזה, אבל בהרגש ותנועת הנפש הוא שאחרי שהאדם מבין ביו"כ מה הכוונה אמונה בהקב"ה ובהירות בהקב"ה, מה הכוונה נקיות להקב"ה - האדם נכנס לתנועה משונה של שמחה ואושר.
מה הוא האור של סוכה
נשגב שהוא למעלה למעלה מהשגה, אבל בכדי שזה יכנס אצלך זה מגיע בצורה של 'צל', שהאור העליון הזה מגיע אליך הוא מגיע באופן של 'צל' מהאור עליון, והאור עליון הזה נהיה מתאים לך. זה הכוונה 'אדם יושב בצל סוכה'. שהאדם נכנס לסוכה והוא מבין ש'כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה', מציאות השי"ת מקיפה אותו, והיא מקיפה אותו ומעלה אותו למעלה למעלה מההשגה שלו. וזה צריך להיקלט באיזה מקום בהשגה שלך. עכשיו, כמה זה צריך להיות נקלט בהשגה שלי? לפי ערכי, והיינו לפי המסך שדרכו אני מקבל. אבל האור
ענני כבוד – גילוי אלקות מותאם בשבילך
מה שמאיר כאן הוא בעצם אותו אור של יום כיפור, כך כתוב בכל ספרי החסידות. כיפור זה 'חכמה' ו'בינה', וסוכות הוא בחי' ידעת'. 'למען ידעו'. כי האמונה היא למעלה מהדעת, אבל להכניס את האמונה בתוך החיים, כשאני אוכל ושותה וישן ואני עובר כל מה שאני עובר ואני חי שם את השי"ת, זוהי הדעת. לכן מנהג חסידים הוא שבראש השנה ויום כיפור נמצאים אצל הרבי, ובסוכות נמצאים בבית. כי בראש השנה ויום כיפור השיגו מדרגה מאוד גבוהה, וצריך אחר כך להוריד את זה לבית, להוריד את זה לחיים. אושפיזין, והלל עצם הנשמה שלנו יכולה להתגלות. אחרי ששורשי הנשמות מתגלים אנחנו יכולים להוריד את זה בפועל, "ישבו בסוכות" באופן של ישיבה וקביעות. בספה"ק תמיד יש כלל שישיבה זה יש אופן של השפלה, האדם מתיישב הוא נהיה נמוך יותר, החלק העליון של הגוף נהיה נמוך יותר. כשאנחנו מדברים שהקב"ה יושב אנחנו לא מתכוונים לישיבה שלנו. בספה"ק יש קושיא מה הכוונה שהקב"ה 'אל מלך יושב על כסא רחמים', מה הכוונה שהוא יושב, וכי לקב"ה יש כיסא הכבוד שהוא יושב עליו? ומבואר ש'יושב' הכוונה שהגילוי הגבוה יותר של הקב"ה - יורד למטה. במפרשי הפשט הקדמונים כתוב ש'ישיבה' זה לשון קביעות, ומקום שהקב"ה נמצא בו בקביעות - הכוונה היא שהוא יושב. ובחסידות הפירוש הוא שהקב"ה יורד למטה, שהמוח והחלק העליון יורד למטה. וכשאומרים שהקב"ה יושב על כיסא הכבוד - הכוונה היא שהגילויים הגבוהים יותר של הקב"ה נשפלים ויורדים ללמטה, ואז יכולים להיות בקביעות. שני הפירושים משתלבים.
אושפיזין - ירידת השרשים למטה
הזוהר הקדוש אומר שזה הכוונה ב'בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות', ושואל הזוה"ק מה זה כפל הלשון, ומתרץ ש'בסוכות תשבו שבעת ימים הולך' על האושפיזין, שהם מגיעים לשבת בסוכה שלנו, ו'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות' הולך עלינו, כלומר יש פה שנים שיושבים! מה הכוונה 'אושפיזין'? אושפיזין הכוונה לשורשים של הנשמה שלנו, כלל ישראל הם קומה שלמה שיש להם שורשים שמאירים על נשמות ישראל. והשורשים של נשמות ישראל האלו הם מאירים על נשמות ישראל שנמצאים פה למטה.
הלל של סוכות – הגילוי והתוצאה של ימים נוראים
כתוב בחז"ל שבסוכות שמחים עם מה שפעלו ביום כיפור, 'אז ירננו עצי היער לפני ה' כי בא לשפוט את הארץ', שעם הארבע מינים [עצי היער] אנחנו שמחים שהתגלה לנו מציאות השי"ת בעולם במשפט הדין. עכשיו אנחנו שמחים עם זה. כך גם אמרו חז"ל במדרש שתהלים על 'ועם נברא יהלל יה', שהעם שנברא בראש השנה ויום כיפור זה 'חכמה' ו'בינה', וסוכות הוא בחי' 'ידעת'. 'למען ידעו'. אין יותר טוב מהדיבורים הפשוטים שבהלל. 'טוב לחסות בה' מבטוח באדם, טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים', האדם חוסה בה' כלומר שזה יכול להיקבע כבריה חדשה אצלך לקביעות. כתוב מהרה"ק מצאנז לומר 'הלל' בראש השנה כי 'ספרי חיים וספרי מתים כו", וה'הלל' של סוכות הוא גם ה'הלל' של ר"ה יו"כ. וזה מה שכתוב בספה"ק שכל מה שקורה מציאות השי"ת שהאירה לי ביום כיפור, אני מתחיל לחיות באופן מוחשי בתוך החיים. זוהי המשכת הדעת. ו'הלל' שהוא מלשון גילוי 'בהילו נרו', ממילא נמצא שה'הלל' של סוכות - זה ה'הלל' של ימים נוראים. בימים נוראים יש הרי צד הסתר, כי הם מצד ה'דין' וה'שמאל', וכפי שנתבאר שהאמת היא כמות שהיא וזה יוצר ריחוק, אבל בסוכות הכל גילוי, וממילא האדם כולו שמחה ואומר הלל. וכאמור, שהגילוי הוא שהאור מתאים למדרגה שלנו. כי זה הפירוש גילוי הפשטות הזאת שאתה קולט שהקב"ה איתך, והקב"ה הוא מציאות בחיים הפרטיים שלך, זה בעצם קורה בסוכות. אז יהודי תופס שזה מציאות, שהקב"ה באמת איתו, והחיים שלו הולכים ביחד עם הקב"ה. כל ה'שמאלו תחת לראשי' הוא באמת כמות שהיא, וככה האדם נהיה שמח יותר ויותר ויותר, מה האדם צריך יותר מזה, אתה נמצא עם הקב"ה ומסובב בקדוש ברוך הוא, מה אתה צריך יותר מזה?!
סוכות – להוריד את האמונה לדעת
המסקנה המעשית של כל זה, היא שסוכות הוא חג שבו מאירים את האמונה בתוך חיי היום יום באופן מוחשי ומציאותי. כמו שאומר הזוהר הקדוש. יש לשון זוהר עצום ונורא על הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", "כל מאן דאיהו מגזעא ושורשא קדישא יתיב בצילא דמהימנותא" - נקודת האמונה. סוכה היא האמונה, וזוהי בעצם כל הנקודה של יהודי. מי שמגיע משורש יהודי יושב בסוכה של אמונה. נקודת הקשר של יהודי עם הקב"ה היא נקודת האמונה, ולכן כל יהודי יתיב בצילא דמהימנותא. זה הזמן שבו יהודי מוריד את ה'אמונה' לתוך ה'דעת'.