בגמרא בבא מציעא (סא:), אלמלא לא העליתים ממצרים אלא בשביל שאין מיטמאין בשרצים - דיי.
דשרץ תחילת ברייתו כעדשה (ראה חגיגה יא.) - שליטת הכישוף (ראה ילקוט פרשת וארא רמז קפג ד"ה ויאמרו) - מורה על ריחוקו מקשר הבריאה, ולכן שולט בו כישוף - ניגוד קשר הבריאה (ראה אוצרות יוסף דרוש ד פיסקא א), ועל כן המצריים - כישוף (ראה מנחות פה.), הוא עצמו עניין השרצים, ועל כן בשביל שישראל אין מטמאין עצמן בשרצים, נגאלו מהם.
ועל כן בפסח - הגאולה ממצרים, הקבלת עניין השרץ, לכן נידונין בו על התבואה (ראה ראש השנה טז.), דהוא גם כן הקבלת עניין השרץ - כמבואר בגמרא כאן (ח.), שועל וכל מיני שרצים לששה חדשים, וכנגדם באילן - תבואה, ודו"ק.