הנה הדעת עניינו תמיד להכריע בין שני דברים (ראה שערי אורה שער ה דף סג.; עץ חיים שער כה דרוש א ד"ה דע). והקרבת הקרבנות עניינו בדעת המכריע בין טוב לרע, וכש"ס ברכות (כג.), מאי דכתיב יִשְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹקִים', שמור עצמך שלא תחטא, ואם תחטא הבא קרבן לפני. יִקָּרוֹב לִשְׁמֹעַ' דברי חכמים, אמר רבא, הוי קרוב לשמוע דברי חכמים, שאם חוטאים מביאין קרבן ועושין תשובה. יִמִּתֵּת הכסילים' - אל תהי ככסילים, שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושין תשובה. 'כי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע' - אי הכי צדיקים נינהו. אלא אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן, ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים. אמר הקדוש ברוך הוא, בין טוב לרע אין מבחינים, והם מביאים קרבן לפני, עכ"ל הגמרא.
ומבואר כי הקרבת קרבן עניינו בהבחנה בין טוב לרע, דהוא גם כן בדעת המבחין ומכריע בין טוב לרע, כטעם 'עץ הדעת טוב ורע' (בראשית ב, ט). וזהו ואינם 'ייודעים' דייקא אם על הטובה הם מביאים או על הרעה הם מביאים, היינו שאין בהם דעת המבחין בין טוב לרע. וזהו גם כן אומרם שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושין תשובה, כי תשובה הוא גם כן בדעת המכריע (ראה אוצרות יוסף דרוש א פיסקא ד), וכיון שאין להם דעת המכריע ומבחין, הנה ממילא גם כן אינם עושים תשובה.