אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְׁבֹנוֹת רַבִּים (ז, כט).
כל הבריאה עבור ישראל שהם אדם ישר
כתב המהר"ל ז"ל בנצח (פרק ג ד"ה ויש) בתשובת השאלה איך מאחד הפשוט יצאו פעולות רבים שמזה בא טעות מאמיני השניות רחמנא ליצלן, כמבואר בעיקרים (מאמר ב פרק יג ד"ה אלא).
וכתב ז"ל התשובה, שנברא באמת רק דבר אחד, 'בראשית' (בראשית א, א) בשביל ישראל שנקראו 'ראשית' (ירמיה ב, ג; עיין ויק"ר לו, ד), והם עלו במחשבה תחלה (ראה ב"ר א, ד), והם כל הבריאה, וכל שאר הבריאה רק עבור ישראל, ואם כן נברא באמת רק דבר אחד - אומה הישראלית, שכולם אחד - 'כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (דברי הימים א יז, כא), אלא שנברא עוד כל הצריך עבורם, ודו"ק היטיב, עד כאן תוכן דבריו ז"ל שם.
וזהו 'אשר עשה האלקי"ם את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים'. כי כל הבריאה רק באמת דבר אחד, היינו שנברא אדם ישר, וכל השייך לו - כל העולם כולו, לא נברא אלא בשביל זה - ברכות (ו:), ואין כאן ריבוי כלל, רק ש'המה' - בני אדם - ביקשו חשבונות 'רבים', היינו ריבוי, וטועים לחשוב שיש ריבוי בבריאה, ועל ידי זה באו לחטא עבודה זרה רחמנא ליצלן, אבל באמת אין כאן ריבוי כלל, כי נברא רק דבר אחד ה'אדם ישר' וכל השייך לו, ודו"ק היטיב.