במדרש (ב"ר סח, ד), מה הקדוש ברוך הוא עושה מששת ימי בראשית מזווג זווגים. ולענ"ד הכוונה פשוטה, דבששת ימי בראשית נגמרה הבריאה, יואין כל חדש עוד תחת השמש', היינו בריאה חדשה, ואולם הבריאה הרי לא היתה בריאת האיש, רק בריאת המין, למשל כשנברא שור וזוגו נברא בזה מין השור, דאף דאלה רק פרטיים, עם כל זה הרי יכולים להוליד שור ונקבתו, והמה יולידו עוד שור ונקבתו, ועל כן יש בזה בריאת המין.
ומה שאין כן האדם - שנברא אדם וחוה, אין בכוחם להוליד עוד אדם, דכל אדם שאין לו אשה אינו 'אדם' גמרא יבמות (סג.), נמצא שבשעת התולדה אינו אדם עד שיזדווג, והזווג של אדם הרי הוא מן השמים ימושיב יחידים ביתה' (תהלים סח, ז), והקדוש ברוך הוא מזווגם (ראה סוטה ב. ורש"י ד"ה מושיב), ואם כן בכל זווג הרי יש בריאה חדשה של האדם שנעשה אז 'אדם'. ועל כן רק זה - היינו מה שמזווג זווגים - הוא פעולה השייכה לששת ימי בראשית, דהוא בריאה.
וזהו כוונת המדרש, דמששת ימי בראשית נגמרה הבריאה ואין עוד בריאה חדשה, מלבד זווג הזווגים דהוא בריאה תמיד, דמין האדם לא נגמר, ונגמרת בריאת האדם בתמידות בכל אדם ואדם על ידי הזווג שהקדוש ברוך הוא מזווגו, ודו"ק.