מצות ארבעה מינים
במצות נטילת לולב איכא שלשה חלקים בקיום המצוה. א] עצם הנטילה. ב] מצות הנענועים ואמירת ההלל. ג] הקפת הבימה ואמירת ההושענות בד' מינים. וכדי לקיים המצות בשלימות צריכים לקיים בכל פרטיה וחלקיה.
מצות נטילתו
א. מצות נטילת ארבעה מינים ביום הראשון היא מצות עשה דאורייתא שנא' ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', ובשאר הימים מצותו הוא מדרבנן, ובירושלים בעיר העתיקה בזמן הזה איכא מחלוקת האחרונים אי כל שבעת הימים הוי דאורייתא או שרק בבית המקדש בלבד אמרינן שהוא דאורייתא, ונפקא מינה בזה לגבי כוונת המצוה, ולגבי אי אמרינן ספיקתו לקולא או לחומרא, ולגבי אם אפשר להקל בפסולים שמקילים בשאר הימים.
אופן נטילתו
ב. כיון שלפי ההלכה עצם הנטילה בידו מקיימים כבר את המצוה, לכן צריך לברך על הנטילה לפני שנוטלו בידו כדי שיהא הברכה עובר לעשייתן, ולכך נוטל הלולב בלבד בשעת הברכה ואחר הברכה נוטל האתרוג, או שיהפוך האתרוג בשעת הברכה דהיינו שהעוקץ יהא למעלה, או שיכוון בהדיא שלא לצאת בהם עד לאחר הברכה.
ג. צריך ליטול הארבעה מינים דרך גדילתם, שנא' 'עצי שיטים עומדים' ודרשינן שכל המצות 'לולב' אפשר לקיים מצותו ברגע אחת גרידא, מפני שאינה מצריכה שום הכנה ואומנות מיוחדת לזה אין יוצאים בהם אלא דרך גדילתם, ואם היפך לא יצא אפילו בדיעבד (שו
ע ס"ב), ולכן מברכים על 'נטילת לולב' ולא על 'לקיחת לולב' אף על פי שכתוב בתורה 'ולקחתם לכם', כדי להודיע שחייב ליטלן כדרך גדילתן, שנטילה היא לשון נשיאה (חיים וברכה).
ד. בספר 'ביכורי יעקב' מסתפק אם אנו יושבי 'אסיה' יוצאים בארבעה מינים שגדלו במדינת 'אוסטרליה' שידוע שרגליהם הוא נגד רגלינו, ואם כן המינים שגדלו שם כשנוטלין אותן כאן הוא היפך מדרך גדילתן, אמנם בספר 'חיים וברכה' מדייק מדברי הרמב"ם שבוודאי אפשר לצאת בהם בלי שום פקפוק, שזה גם מקרי דרך גדילתן.
ה. נוטלים הלולב ביד ימין והאתרוג ביד שמאל, ואם היפך שנטל הלולב ביד שמאל ואתרוג ביד ימין, וכן אם נטל בין הלולב ובין האתרוג ביד אחת, צריך לחזור ויטלם כהלכתם, ובלא ברכה (מ"ב סקט"ו וסקי"ט).
ו. ואם הוא איטר יד לדעת המחבר יחזיק את הלולב כמו כל אדם, ולדעת הרמ"א יחזיק את הלולב בשמאל כל אדם והאתרוג בימין כל אדם, ופסקו הפוסקים כהרמ"א, ומיהו כדי לצאת גם דעת המחבר מן הראוי שלאחר שבירך וקים המצוה יטול שנית כמו כל אדם (כה"ח סקל"ח).
עמידה בשעת הנטילה והברכה
ז. צריכים לעמוד כשמברך על הנטילה, מפני שכל ברכות המצות צריכות להיות בעמידה, וכן הנטילה עצמה צריכה להיות מעומד, מפני שלומדים גזירה שווה מהעומר שצריכה להיות בעמידה, ובדיעבד אם עשה בין הברכה ובין הנטילה בישיבה יצא (שו"ע ס"ד).
זמן נטילתו
ח. כל היום כשר לנטילת לולב, מכל מקום זריזים מקדימים למצות ומשכימים קום לקיים מצות נטילת לולב (שו"ע סי' תרמד וסי' תרנב), ומובא בשם האריז"ל שיש ליטול הלולב דייקא בתוך הסוכה (שעה"צ סי' תרנא סקמ"ג).
ט. נוהגים שנוטלים הלולב מיד כשקמים מהשינה עוד לפני התפילה כדי שלא להשהות את המצוה (שעה"צ שם), ומיהו איכא שנוהגים שנוטלים דייקא לפני הלל אחרי שחרית כדי שלא להפסיק בין הנטילה להנענועים שבהלל שהוא חלק מהמצוה.
י. אין מברכים על הנטילה אלא פעם אחת ביום (רמ"א) שחיוב מצות לולב היא אינה אלא פעם אחת ודיו, ומיהו מותר ליטול הלולב כמה פעמים ביום אלא שיכוון שנוטלן משום חביבות המצוה ולאו משום חיובא (ביה"ל סי' לד בשם החיי"א).
אכילה לפני נטילתו
יא. אסור לאכול לפני נטילת לולב, והחמירו בו כל כך שאפילו טעימה בעלמא אסור אם לא לצורך גדול כגון שחלש לבו וכדו', ואפילו בשתיה בלבד מצינו באחרונים (כה"ח אלף המגן ועוד) שהחמירו בזה, ובפרט ביום הראשון שהוא דאורייתא.
יב. ומובא ברוקח הטעם משום שחסידים הראשונים היו מתענים על מצוה חביבה, כדי שלא להסיח דעתו מהמצוה עכ"ל, ומה שמצינו שבמצות לולב החמירו יותר משאר מצות י"ל כיון שמצות 'לולב' אפשר לקיים מצותו ברגע אחת גרידא, מפני שאינה מצריכה שום הכנה ואומנות מיוחדת לזה וגם אין בזה עיכובא דציבורא שמצות לולב אין בה משום 'ברוב עם'.
יג. נשים אף על פי שקבלו חוב על עצמן לברך על נטילת לולב, מכל מקום מותרין הן לאכול לפני קיום המצוה אף בחלישות לב כל דהו, כיון שאינם מחויבים במצוה זו מעיקר הדין משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא (אלף המגן).
מצות הנענועים
יד. מצות נענועים היא המשך של מצות נטילת לולב, ומצותו היא מדרבנן לרוב ראשונים, אמנם בריטב"א משמע שהוא מדאורייתא והוא נכלל בכלל 'שיירי המצוה', והולכים בספקו להחמיר (חיים וברכה), וכן מובא בחתם סופר (סוכה מב) שמדאורייתא חייבים בנענוע כל שהוא, והוא הלכה למשה מסיני.
טו. מובא בספר פלא יועץ שהנענועים היא 'עיקר המצוה' והיא דברים העומדים ברומו של עולם, ולכן נפסק בשו"ע (סי' תרנז) קטן היודע לנענע אביו חייב לו לקנות לולב, אף שיכול לצאת חיוב הנטילה מלולבו של אביו, מכל מקום כדי שיכול לקיים מצות הנענועים בשעת אמירת ההלל צריך אביו לקנות לו לולב, שהנענועים היא חלק ממצות לולב.
טז. ומיהו לכולי עלמא אם לא עשה הנענועים כתיקונו, או שלא עשה כלל נענועים יצא בדיעבד, כמ"ש בגמרא 'מדאגבהה נפק ביה' אלא שצריך להיות הלולב ראוי לנענע ואז אפילו אם לא נענוע כלל יצא (מ"ב), ולכן טוב לחזר אחר הלולב היותר ארוך שהוא יותר נאה וראוי לנענע בו (חיים וברכה).
יז. החיוב לנענע הוא שתי פעמים, א' בשעה שמברך על הנטילה, ב' בשעת אמירת ההלל, ובשעת הלל עצמו איכא כמה דיעות כמה פעמים מנענעים, ומנהג האריז"ל שמנענעים ארבע פעמים בשעת הלל, א' באמירת הודו בתחילה, ועוד ב' פעמים באמירת אנא ה' הושיעה נא כשכופלים אותו, ועוד פעם אחת באמירת הודו בסוף.
יח. ומנענעים בכל ארבע הצדדים וגם מנענע למעלה ולמטה, ועל פי האריז"ל מנענעים כפי סדר הזה: דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, מערב. ומנענעים שלש פעמים בכל צד, ובכל נענוע ונענוע צריך הולכה תחילה ואחר כך הובאה, ומביאו עד כנגד החזה ממש, ובשעת הולכה והובאה מכסכסין בעלין, ולכן צריך להשאר הלולב פתוח למעלה טפח שאינו מקושר כדי שיכול לכסכס היטב (מ"ב סקי"ד).
יט. צריך ליזהר מאוד בשעת הנענועים בכמה דברים, א' שלא יגע ראש הלולב בכותל או בגג (יסוה"ע). ב' צריך לחבר האתרוג ללולב שלא יהא שום פירוד ביניהם (שו"ע). ג' שלא להפך הלולב אפילו כשמנענעים למטה אלא ראש הלולב תהיה תמיד למעלה (כה"ח סקמ"ז). ד' כשאומר שם השם לא ינענע, מפני שצריך לכוון באמירת השם, ואם ינענע הוא יהא טרוד ולא יוכל לכוון (שעה"צ סקמ"ח).
כ. כיון שהנענועים הוא חלק מהמצוה, יש ליזהר ביום הראשון של יו"ט שמצות לולב הוא מן התורה, שלא ליתנו לקטן קודם שמקיים מצות הנענועים והקפות, כדי לקיים את כל המצוה בשלימות בד' מינים משלו.
הקפת הבימה
כא. מקיפים את הבימה מצד ימין בכל יום עם ארבעה מינים והיא זכר למקדש (שו"ע), וחיוב גדול לעשות ההקפה, וההקפה ביחד עם הנענועים שעושים באמירת ההלל מקיימים המצוה והתיקונים בשלימות (יסוה"ע).
כב. ובשעת ההקפה צריכים ליזהר שלא להפריד הלולב מן האתרוג (חיים וברכה), וכן להקפיד ליטול הלולב בימינו ואתרוג בשמאלו ולא שתיהם בידו אחת (מ"ב סקט"ו).
כג. מנהג אנשי מעשה להחזיק הלולב עד אחר קדיש תתקבל שאומרים אחר הלל והושענות, כדי שלא ידמה עליו מצות לולב כמשאוי להשליכו מיד אחר שנגמר מצותו, ומנהג כשר הוא ואין בזה כיוהרא (חיים וברכה).
שכח לברך
כד. כיון שהמצוה של נטילת לולב נמשכת עד אחרי אמירת ההושענות, לכן מי ששכח לברך ברכה על הלולב יכול לברך כל זמן שעדיין לא נשלם המצוה, ואף אם נזכר לפני שאמר ההושענות יכול לברך, כיון שעוד באמצע עשיית המצוה (אלף המגן).
חביבות המצוה
כה. מנהג ישראל שכל אחד מראה את אתרוגו לחבירו להראות את יופיו ותוארו ומראיתו ואין בזה ח"ו גאוה ויוהרא, שיש ליזהר באתרוג יותר משום גאוה כידוע אתרוג ר"ת א'ל ת'ביאנו ר'גל ג'אוה, כי כבר מצינו ברבן גמליאל שמפארים אותו בגמ' ששילם אלף זוז בשביל אתרוג, והיא להודיעך כמה מצות חביבות עליו.
כו. והסברו היא, משום שאנו רוצים הוא להראות שכל כוונתינו שמבקשים בימים האלו לשנה טובה ופרנסה בכללם, הוא רק לשמו יתברך, והראיה שכל צרכינו וצורך הפרנסה אנו מוכנים להשקיע במצות השי"ת והיא לקנות ד' מינים מהודרים ביופיו ובמראיתו, וזהו כוונתינו במה שאנו מתפארים בד' מינים שלנו בבית הכנסת, ומנהג ישראל תורה הוא (שו"ת משנה שכיר סי' רסג).