'ביום השמיני עצרת תהיה לכם', ואמרו צדיקים שתכלית כל העבודות והתפלות של ר"ה ויוה"כ וסוכות הוא להגיע ל'אתה הראת לדעת', כלומר להבין ולהרגיש ולראות את הגילוי הגדול והנפלא 'כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו', כי זה התכלית של כל העבודות וכל התפלות והבקשות והמצוות כולם, כדי להגיע לנקודה הזאת של 'ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו', וכמו שפירש"י בפרשת ואתחנן (לכליס ד, לז) שכשנתן הקב"ה את התורה פתח לבני ישראל ז' רקיעים, וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים, וראו שהוא יחידי, לכך נאמר 'אתה הראת לדעת' ביחודא שלים.
והענין הזה חוזר וניעור עם כאו"א מישראל בשמחת תורה, שהרי בחג הסוכות מתקיים בישראל הפסוק (סיל ססיליס ל, ל) 'הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך', השי"ת מכניס אותנו כביכול אל החדרים שלו הם ענני הכבוד וכנפי נשרים, אבל הדלת פתוחה ואינה סגורה, הכוונה בזה שאומות העולם ג"כ נהנים, שהרי מקריבים את השבעים פרים עבור שבעים האומות, ונותנים גם להם את החיות שלהם כדי שישתקו ולא יקטרגו, ונמצא שבמשך ימי חג הסוכות דלתו של המלך פתוחה לרווחה, אבל בשמחת תורה זה בחינה של חדר יחוד, זהו יחוד גמור, פר אחד ואיל אחד, רק אני ואתם בסעודה קטנה, וזר לא יכנס להתערב בתוכינו. ועל זה אי' בזוה"ק (ק"ס סל, ל) בשמיני עצרת יתיבי ישראל רחימוהי עם מלכא בלחודוהי, וכל מה דבעי שאיל ויהיב ליה', כי אז יש יחוד הגמור בין השי"ת לכנסת ישראל, ואין אף אחד שישמע ויקטרג. ושוב כ' הזוה"ק (ק"ג לב, ל) על שמיני עצרת שכלל ישראל מוזמנים לסעודה להשתעשע בי מלכא ולנטלא מיניה ברכאן לכולא שתא, ומאן דיתיב בי מלכא ונטיל ליה בלחודוי כל מאי דבעי שאיל ויהיב ליה.
ועל כן יאמרו המושלים, משל למה"ד למלך אשר עשה משתה לכל שריו ועבדיו ובני המדינה ביום המלוכה, וכרוזא נפק בחיל לכל מאן דבעי יכול לבקש מאת המלך כל משאלות לבבו, וליכנס לאוצרות המלך לקחת משם כאוות נפשו, ובכן באו כולם בהמוניהם ולקחו מן הבא לידם כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, בין כל הבאים היה איש חכם ונבון אשר לא ביקש מאת המלך דבר, רק שיוכל לבוא וליכנס בכל יום אל המלך לכמה רגעים, וליהנות מזיו הודו והדרו, ונענה, ובכן ביום שמיני עצרית ושמח"ת בעת הפרידה אנו מבקשים בהקפות שוב ושוב מאור פני מלך חיים ב"ה, אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא, אנא ה' עננו ביום קראנו, דהיינו שכל ה כולה ביום שנקרא אליך ענינו, וכבקשת רביה"ק מה מליזענסק זיע"א בתפלתו הנוראה בתו"ד 'שתשמע ב תפלתינו שנהי' תמיד נענים בעת שנתפלל אליך עלינר על שום אחד מעמך ישראל על יחיד או על רבים ו ובזה יהא הקשר שלנו קשר של קיימא לעד ולע"ע, אכ
ובשעת הריקודין נותנין לאדם 'הקפה' לרקד עם הספר תורה, והיינו שנותנין לו מן השמים בהקפה, מלשון 'מכר לו החנווני בהקפה', דהיינו שאפי' אם עדיין אינו ראוי מצד עצמו לכל הברכות ולכל הישועות, נותנין לו בהקפה באשראי, ומשלם ע"י 'קרעדיט קארד', על שם העתיד כי הוא מקבל על עצמו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, לכן כבר עתה משפיעים לו מן השמים כל טוב. ובמשא ומתן יש הרבה סוחרים שאינם נותנים בהקפה, ויש חנויות שתלוי שלט גדול 'אין לקחת בהקפה', אבל גדול כח התורה שנותנין בהקפה, כי כל הנסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים גם היו בהקפה, 'וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה', שאע"פ שבאותה שעה לא היו בני ישראל ראויים לכך, מ"מ כיון שעתידים ישראל לקבל את התורה, עשה להם השי"ת בהקפה, על דעת שישלמו אח"כ, ובכח התורה אפשר לקבל בהקפה.
ביאור תפלת והשיאנו ה"א את ברכת מועדיך
בתפלות שמונ"ע של ימי החג, אנו מבקשים מהשי"ת 'והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך לחיים ולשמחה ולשלום, כאשר רצית ואמרת לברכנו', שהרי זהו רצון השי"ת כביכול להשפיע טובה לישראל, כמו שנאמר (לכליס ו, כד) "ויצונו ה' לעשות וגו' לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה'. ויש כמה פירושים בתיבת 'והשיאנו', אשר ראוי לכוונם בעת התפלה. האבודרהם ועוד ראשונים פירשו שהוא מלשון דורון ומתנה, כמו 'וישא משאת מאת פניו' (כרססית מג, לד) וכן 'ויתן משאת כיד המלך' (לסתר ג, יק) שהשי"ת נותן מתנות בחג הסוכות, וע"ז מבקשים והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדך', שתשלח לנו דורון את המתנות של היו"ט. ולפ"ד י"ל שע"ז ממשיכים ומפרטים 'כאשר רצית ואמרת לברכינו', והכוונה למה שנאמר (לכריס טז, טו) ושמחת בחגך והיית אך שמח', וכמו שפירש"י לפי פשוטו, שאין זה לשון צווי אלא לשון הבטחה, שמי שיהיה שמח בחג הסוכות, יקבל השפעות של שמחה למשך כל השנה.
המשא, כי קשה לנו להרים אותם, שאנו מבקשים שהשי"ת ישא יחד עמנו את ההשפעות טובות, הרי אתה נותן לנו כל כך הרבה טובה, ולדאבון לב אין לנו מספיק כלים בעבור זה, ואיתא בגמ' (סוטס לד, ל) גמירי דטעונא דמדלי איניש לכתפיה תילתא דטעוניה', שכאשר האדם נושא משא בעצמו ואין אחר מסייעו הוא יכול לישא רק שליש משאוי ממה שנושא כשאחר מסייע בידו ומטעינו. ועל כן אנו מבקשים מהשי"ת 'והשיאנו' שיעזור בידינו לישא את כל ההשפעות הטובות, ויתן לנו את הכלים להחזיק את הברכה, בגשמיות וברוחניות, כי אם הוא יעזור לנו להחזיק את הברכה, אזי נוכל להחזיק ברכה עד אין סוף, ולא רק שני שליש יותר, אלא ברכה עד בלי די.
ועוד פירש האבודרהם באופן נוסף שהוא מלשון 'ונשיא בעמך' (שמות כב, כז) כלומר רוממתנו וגדלתנו. ואנו מבקשים מאת השי"ת אנא תרומם אותנו, שיהיה לנו רוממות וגדולה בגשמיות וברוחניות גם יחד. ועוד הביא פירוש נוסף, שהוא מלשון כיצד משיאין משואות (ל"ס כב, 3) כלומר האר פנינו ועינינו. והכוונה שיבער בנו אש קודש של קדושת המועדים וכל העבודות של המועדים,