הר"ן בפרק קמא דסוכה (ג. מדפי הרי"ף ד"ה ואמר) הקשה, דמדוע אמרינן (סוכה ז.) מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת, ולא אמרינן איפכא, דמיגו דלשבת לא הוי דופן - לסוכה נמי לא הוי דופן.
ונראה, דמיגו שייך רק בחיוב, דאמרינן דמיגו שיש לו שֵׁם דופן לסוכה יש לו שם דופן גם לשבת, אבל בשלילה לא שייך מיגו - לומר דמיגו דאין לו שם מכח זה דופן לשבת גם לסוכה יסתלק ממנו שם זה, דמה שהוא נעדר שם דופן, זה אין בכחו לגרור שום דבר אחריו, שרק מציאות השם יוכל לגרור ולעשות מיגו, אבל לא שלילת והעדר השם, שהרי ההעדר איננו דבר נמצא כלל, ומה יהיה הגורר והעושה את המיגו, ודו"ק.