למה ברח היהודי מעמוד הש"ץ כשרצה לקיים 'שיויתי'? • ומה הפירוש של הקאז'ניצ'ער מגיד ב'שיויתי'? • והאם יש באמת דרך לחיות עם השי"ת עשרים וארבע שעות ביממה? • בהתוועדות החברים בעיצומו של חג, התפתחה שיחה יסודית ומאלפת, אודות האמונה שאנו מבקשים לקלוט בחג הסוכות
יואלי: חברים, הבה נדבר היום לעניין, אנו יושבים כאן בסוכה, ואני בסך הכל רוצה לחיות את ה'וימינו תחבקני' ביום יום, לא רק בסוכות וכשיש אורות, אני רוצה פשוט להתחיל לחיות את השי"ת, שהוא מנהיג את הכל, שכל מה שקורה זה הרצון שלו, שאני חי בעולם שלו, שכל מה שקורה איתי זה הוא. אולי נדבר על זה, האם אנו יכולים באמת להגיע לזה?
שלמה: אתה מדבר בעצם על מה שהמחבר כותב בסעיף הראשון בשולחן ערוך, "שיויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים, שאינו דומה ישיבת האדם בביתו ובעסקיו לישיבתו לפני מלך גדול..." אתה פשוט רוצה להגיע לזה.
דוד צוחק: אם דיברת על שיויתי, הזכרת לי את המשל שאחד הצדיקים סיפר, שהוא נכנס פעם לביהמ"ד באמצע הלילה, ובתוך האפלה הוא הבחין בדמות של יהודי אחד, שניגש בביהמ"ד ליד העמוד של החזן, שוקע שם בהרהורים לכמה רגעים, ואז פתאום בורח עד לקצה ביהמ"ד, אח"כ הוא ניגש שוב לעמוד החזן, מהרהר כמה רגעים, ואז שוב בורח לקצה ביהמ"ד, וחוזר חלילה שוב ושוב.
"ניגש הצדיק אל היהודי ושאל 'מה מעשיך המוזרים כאן?' והיהודי סיפר, 'התעוררתי לאחרונה לעבוד על הנושא של יראת שמים, ולכן אני בא כאן בלילה לביהמ"ד לעמוד החזן, איפה שרשום 'שיויתי הוי"ה לנגדי תמיד' באותיות גדולות. ואני מנסה לצייר לעצמי כמו אריה גדול ואימתני שיוצא מעמוד החזן ופותח את פיו לטרוף אותי... אני מתבונן בזה כמה רגעים, עד שנדמה לי שאוחזת בי פחד וחלחלה ואמיתית, שאז אני מיד בורח לקצה ביהמ"ד, וכך אני מנסה שוב ושוב, כדי שייכנס בי קצת יראת שמים'...
"אז יש מי שמצייר לעצמו אריה אימתני, ויש מי שמצייר לעצמו מלך גדול ומפואר שיושב על כסא גדול וסביבו מוקף ציור של בית המקדש, או לא משנה מה... והצד השווה שבכולם שהם ההיפך הגמור מ'שיויתי הוי' לנגדי תמיד'; כי השי"ת הרי ממילא למעלה מכל ציור ודמיון, אז במקום לצייר לעצמנו כל מיני ציורים שמנתקים את השי"ת מהעולם שלנו, הבה נצייר את השי"ת לגבי כל החיים שלנו עצמם, שהוא המהווה והמחיה של כל סיפור ומצב שקורה איתנו, וכל תפילה היוצאת מפינו, הוא זה שרוצה אותנו בכל המצבים השונים שחולפים עלינו. הבה נקום בבוקר מתוך הרגשה שהוא זה שרצה שנקום עתה, שזה הרי האמת, ועם ציורים כאלו כבר אפשר באמת להתקרב קצת למה שהמחבר ב'שולחן ערוך' מדבר".
דיבורים משמים
יואלי: אתה מזכיר לי שאתמול הייתי באיזה בר מצוה, היה שם איזה שפוי בדעתו שפטפט הרבה הבלים, ומישהו חבר שלי עמד ושוחח איתו, ואני עברתי על ידו וצחקתי בלבי, והחבר אומר לי "השי"ת שולח לי הרבה הארות דרך האיש הזה..." עכשיו אני קולט שהוא בעצם לא פחות מצודק, הרי השי"ת הוא שמחיה ומהווה את המשוגע הזה בכל רגע, ומכניס בו כל דיבור ודיבור. זה כל כך אמת. אדרבה, מה שאנו לא חושבים כך זה שטות והבל, הרי זה העולם של השי"ת!
אהר'לע: זה ממש כך. כדי להבין את ההארה משמים הגנוזה בדבריו של השפוי בדעתו, צריך אמנם להיות בעל מדריגה, אך האמונה שזה כך, זה דבר פשוט שיהודי חייב לחיות כך. וכשאתה פותח זוהר הקדוש, אתה רואה את זה כל הזמן, שמסופר שם איך שרשב"י שמע את קול החמור והבין מזה עניין פלוני ופלוני. אנו אמנם לא יכולים להבין מה הקול של החמור או העורב אומר לנו, ולנו הקול רק מצרצר באוזן, אך אנו צריכים לדעת שגם הצרצור הזה נשלח אלינו משמים בהשגחה פרטית מדוייקת.
לייבל: כל מה שדיברו עכשיו, זה הרי ה'קאז'ניצ'ער מגיד הידוע על שיויתי הוי"ה לנגדי תמיד.
אהר'לע: מה אמרת? ה'קאז'ניצער מגיד הידוע'? כולם כאן יודעים כבר מאיזה 'קאז'ניצ'ער מגיד הוא מדבר?
לייבל צוחק: לא התכוונתי לומר שעשיתי סקר וכולם יודעים מה'קאז'ניצ'ער מגיד הזה... אמרתי את זה על דרך הלשון שרואים ב'מאור עיניים' כל הזמן 'ידוע שהשי"ת מחיה ומהווה את הכל' 'ידוע שהכל הוא אלקות', שמסתבר שגם ה'מאור עיניים' לא עשה סקר אם כולם יודעים מזה. זה ביטוי כזה שאומרים על דבר פשוט מאד מסוג הדברים שאחרי שאתה שומע את זה, אתה שואל את עצמך 'איך יכולתי בכלל להבין אחרת?!' יש לך הרגשה כזו, שלא שייך שיהודי לא יידע על ה'קאז'ניצ'ער מגיד' הזה.
"הקאז'ניצ'ער מגיד מפרש את הפסוק 'שיויתי הוי"ה לנגדי תמיד', כי הפירוש על פי פשט של השם 'הוי"ה' היינו המהווה והמחיה את הכל, והכתוב מתכוין כי זה מה שצריך לעמוד נגד עיני האדם תמיד, שהשי"ת מהווה ומחיה את הכל בכל רגע. שזה ממש מה שדיברנו כאן, כי שיויתי הוי"ה האמיתי הוא לזכור שהשי"ת מהווה ומחיה אותנו ואת כל פרטי חיינו".
לייבל מוסיף: "עכשיו ראיתי את הקאז'ניצער מגיד על הנקודה הזו, גם על שבת שובה, שהוא מפרש שם 'שובה ישראל עד הוי"ה אלקיך', דהיינו שתעשה תשובה בכך שתתחיל לחיות עם הוי"ה אלקיך, דהיינו שהמהוה והמחיה את הכל, הוא 'אלקיך' המחיה ומהווה אותך באופן פרטי, והקאז'ניצ'ער מגיד מוסיף לפרט ולפרש את כוונתו בדוגמא חיה, 'שכשתאמר 'ברוך אתה הוי"ה' תרגיש באמת שהמהוה את הכל הוא נוכח פניך שאתה יכול לדבר אליו בלשון נוכח ולומר לו 'אתה'."
ה'חייב' של הצדיק
דוד מתרגש: זה הבדל של שמים וארץ ממש, בין יהודי שחי עם השי"ת כ'מצווה', לבין יהודי שחי עם השי"ת כ'מהווה ומחיה', כל התורה ומצוות זה עניין אחר לגמרי, וכל החיים זה עניין אחר.
אהר'לע: צריך לשים לב ש'שיויתי הוי"ה לנגדי תמיד' זה בעצם לא מצוה, זה רק ביטוי של פסוק בתהלים איך שדוד המלך חי, ואיך שהצדיקים חיים, שהם מרגישים את המהווה והמחיה בכל רגע, ומשם בא כל קיום התורה והמצוות שלהם.
"כשהצדיק אומר לך ש'חייבים לעשות תורה ומצוות' הוא אומר את זה ממקום אחר לגמרי שהאנשים המגושמים מבינים את זה, דהיינו, שצריך לציית כי אוי ואבוי למי שלא יציית... בשביל האיש המגושם זה אמנם נכון. אך כשהצדיק אומר 'חייב' זה בא עם נימא כזו של 'אתה פשוט לא יכול להפסיד את זה', כי הוא מרגיש בדמו את המהווה והמחיה ואת מצוותיו יתברך, שאי אפשר לו להכיל מציאות כזו, שיהודי יפסיד מצוה כל שהיא רחמנא ליצלן".
דוד: יש אמנם חידוד מיוחד שצריך לחדד, כשמדברים על לעמוד נוכח פני ה'; הבחנתי בזה פעם כשנכנסתי להתבוננות בעניין של 'שיויתי ה' לנגדי תמיד', איך שהכל זה הוא, והוא מחיה ומהווה את כל מה שאני רואה וכו', אך פתאום התביישתי לתפוס כי כבר חשבתי על כך שהשי"ת מחיה ומהווה את כל המציאות, ורק ממני עצמי שכחתי... שהוא מחיה ומהווה אותי, ואת המוח שלי בכל רגע, וכל עצם הכח שלי לחשוב הוא רק ממנו ית'...
אהר'לע: זה בעצם מה שה'תניא' כותב 'ואל יוציא את עצמו מן הכלל', שנחשוב אכן אחדות ה' על המוח שלנו ועל האיברים שלנו עצמם, שהשי"ת הוא שמהווה אותנו, ומפעיל אותנו בכל תנועה ומחשבה, ואיננו מציאות נפרדת מבלעדו ח"ו.
יואלי: כשאתה חושב את אחדות ה' על עצמך, זה גם יותר אמיתי, וגם יותר קל. כי כשאתה חושב את זה מבחוץ זה מרגיש קצת כעניין מופשט, אך על עצמך אתה יכול ממש להרגיש את מציאותו ית'. שהרי הוא המחיה והמהווה שלך.
לייבל: במחשבה שניה, הקאז'ניצער מגיד שדיברנו, בא בסך הכל לפרש את פירוש המילות הפשוט של 'שיויתי הוי"ה', דהיינו שבעצם לא שייך בכלל להגיע להרגשה של 'שיויתי הוי"ה' ולעמוד נוכח פני ה', ללא ההכרה שהוא מחיה ומהווה את כל המציאות הגשמית שלך.
"ואפשר לראות את זה בהמחשה פשוטה: שמישהו ינסה פה להתחיל לאהוב את מלאך מיכאל, מתוך התבונונות בהכרת טובה שאנו חייבים לו על שהוא שומר אותנו מדי לילה, כמו שאומרים ב'קריאת שמע על המיטה' מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל... למה זה מצחיק? כי איך אפשר בכלל לאהוב מלאך, שהוא מציאות רוחנית שאי אפשר לנו להשיג בכלל בשכל הגשמי שלנו, ואני לא יודע בכלל איך הוא נראה.
"אז למה את השי"ת אנו כן יכולים, ומצווים, לאהוב? הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל, וגם המלאכים לא יכולים להשיג בו ית', וכיצד אנו האנשים הגשמיים נאהב אותו ונאמין ונכיר בו? אך דבריו של ה'קאז'ניצ'ער מגיד' הם התשובה על זה, כי הקשר עם השי"ת אמנם מתחיל בהכרה שהוא המחיה והמהווה של המציאות שלך, שאתה מרגיש ורואה את השי"ת מתוך המציאות שלך, ורק לכן אתה אמנם יכול לאהוב אותו ולהכיר בו".
במחשבות פשוטות
יואלי: זה יפה לראות, איך בסופו של דבר כל המדרגות עומדות על האמונה הפשוטה המוטלת על כל יהודי, להאמין שהשי"ת מחיה ומהווה את הכל. כל המדרגות עומדות בתוך האמונה הזו עצמה. להעמיק ולהבהיר עוד יותר ועוד יותר את האמונה הפשוטה בתכלית הפשטות הזו.
"לפעמים אנו מתחילים לחשוב על אמונה במחשבות גבוהות ועמוקות, אך לפעמים צריך לנסות לחשוב אמונה במחשבות פשוטות מאד; אתה רואה צינור שבור ברחוב, תחשוב על כך שהשי"ת מחיה ומהווה עתה את הצינור השבור הזה, ברצון מכוון ובהשגחה פרטית מדוייקת".
דוד: לפעמים אמנם קל יותר לתפוס את העניין כשמדברים על צינור שבור ברחוב, כי לחשוב על עצם העניין של ההשגחה הפרטית המקיפה את כל פרטי הבריאה, זו השגה גבוהה שקשה למוח להכיל. תנסה למשל - כשאתה נוסע באוטובוס, ואתה רואה לפניך יער משעמם עם מיליוני עשבים וצמחים - לחשוב שהשי"ת מחיה ומהווה כל עשב בהשגחה פרטית וברצון ובכוונה מדוייקת. מצד אחד זו אכן התבוננות נפלאה יותר על הגדלות והאין סופיות של הבורא, אך מצד שני קשה למוח להכיל את זה.
ולעומת זה כשאתה מדבר על פרט מסויים, כמו על צינור שבור, או כשאתה קם בבוקר ואתה מרגיש עייף, או כשאתה קם עם אורות נפלאות ולחשוב שזה בהשגחה פרטית, זה כבר קל יותר למוח לתפוס.
יואלי: יש את ה'קדושת לוי' הידוע, שכותב כי כשיהודי קולט כי 'בדבר ה' שמים נעשו', והשי"ת מחיה ומהווה את הבריאה במאמר פיו בכל רגע, יש לו התלהבות חדשה לעבודת ה' כל רגע, שעל זה רומז הכתוב 'ואשא אתכם על כנפי נשרים', שכמו הנשר שמשיר את כנפיו ומצמיח כנפיים אחרים, כן כשיהודי קולט שהשי"ת מהווה ומחיה אותו בכל רגע שעבודתו מתחדשת תמיד.
"זו התבוננות שנפלא לחשוב על זה, הבה נחשוב רגע, לו יצוייר שהיינו רואים בחוש איך שהשי"ת מחיה ומהווה את הבריאה בכל רגע, הרי היינו מרגישים שאנו נמצאים בעולם חי, עולם שמתחדש בכל רגע.
"ובאמת שזה דבר שמרגישים בחוש את ההבדל כרחוק מזרח ממערב, בין מי שחי עם האמונה הזו שהשי"ת מחיה ומהווה את העולם בכל רגע, ולבין מי שחי בלי זה. בלי האמונה הזו, זה לחיות בעולם כמו אדם ישיש ב'מושב זקנים'... זה הרי דאבון שלא נגמר, כשהאדם חושב ועסוק כל היום עם עצמו.
"ואכן תמיד היה ההבדל בין חסידים לשאינם חסידים, כמו אנשים שונים ואחרים לגמרי. כי חסידים חיו כל הזמן עם הרגשה שהעולם הוא מציאות חיה, שהשי"ת מחיה ומהווה אותו בכל רגע. כי 'לחיות עם השי"ת' ו'רק לציית להשי"ת' הם ממש שני סוגי חיים שאין ביניהם כל קשר. לחיות עם השי"ת פירושו שהאדם קלט שהשי"ת הוא הכל, ומבלעדיו אין מאומה".
להתחיל מהמקום האמיתי
לייבל: אחד הקשיים שלנו בזה, מה שאנו 'נתקעים' כל הזמן כשאנו לומדים ספרי חסידות, הוא כי נקודת המוצא שלנו הוא לפעמים ממש הפוכה מהמקום שהצדיקים עומדים, כי כשאנו פותחים את הספר חסידות, אנו יוצאים מתוך הרגשה שיש עולם, ואנו רוצים 'לסחוב' קצת אלקות לתוך העולם הזה כדי להתגבר על הנסיונות שלנו... ואילו אצל הצדיק הכל מתחיל מהמבט האמיתי, שהשי"ת הוא כל המציאות. הוא המציאות היחידה., הוא היה כאן תמיד עוד לפני שהעולם נברא בכלל, והוא זה שברא את הכל בגלל שהוא רוצה להגיע לתכלית שלו, ולמעשה הכל מתחיל ונגמר ברצונו וכוונתו ית', שהיא המציאות היחידה שקיימת בכל פרטי הבריאה.
"זו נקודה שחשוב מאד להבהיר לעצמנו כשאנו פותחים ספר חסידות, כי לפני שאנו מכניסים את עצמנו ואת הנסיונות שלנו לתמונה, הבה נראה קודם את התמונה הנקיה כמו שהיא, מהמבט של הצדיקים, שרק אח"כ נוכל כבר ללמוד ולהבין גם מה הכוונה האלקית בנסיונות שהוא עושה לנו, ובכך שאנו מרגישים רצונות ומשיכות שנראות נפרדות ממנו יתברך".
שלמה: פעם שוחחתי עם מישהו על הנושא הזה שספרי החסידות מגלים שכל פרטי הבריאה זה אלקות, והוא התקשה לתפוס את זה, והשי"ת האיר לי פתאום משל נפלא להמחיש לו את זה, אמרתי לו: תאר לעצמך, שאתה עומד ליד איזה צדיק בשעת אמירת 'כתר', ואתה רואה פתאום איך שבהרגע הצדיק אומר 'כתר', נברא מה'כתר' שלו איזה בהמה קטנה. איך אתה הולך להסתכל על הבהמה? אתה תראה את הבהמה רצה לעשב, אוכלת, ועושה כל מה שבהמה עושה, אך אתה תבין כל הזמן שזה בכלל לא פשוט, זו בהמה שיצאה מאמירת 'כתר' של הצדיק! גם אם אתה לא תדע איך לפרש את אכילת העשב של הבהמה, ואת כל הפרטים שלה, זו תהיה בעיניך בהמה אחרת לגמרי, כשאתה תראה אותה, אתה רואה את ה'כתר' של הצדיק.
אמרתי לו, כך ממש רואים הצדיקים את כל העולם הזה, הצדיקים חיים עם האמת של הבריאה, הם רואים מאיפה שהבריאה מתחילה, ולאן היא הולכת, והם רואים כאן אם כן עולם שיצא מהאמירת 'כתר' של השי"ת בעצמו! אתה עוד מתפלא, איך שהם רואים אלקות בכל פרט בבריאה?!
יואלי: אם נקטת את המשל הזה, אזי אפשר להרחיב את זה יותר ויותר; תאר לך שהוא רואה איך שבכל היום טוב הפרה רוקדת ועולזת, ומיד כשהצדיק מסיים את היום טוב, הפרה חוזרת לשיגרה; כשהצדיק הולך לישון גם היא יושנת, וכשהצדיק קם בבוקר גם היא קמה, אתה רואה איך שהיא מקושרת כל הזמן להנהגת הצדיק. הרי בלי ספק תבין שכל תנועה של הפרה הזו יש בה סודות נפלאים שלמעלה מהבנה.
וזו ממש ההסתכלות איך שהצדיקים רואים את העולם הזה כל הזמן. כשהצדיקים ראו מלחמות בין שני גויים הם מאד נבהלו, הם ראו בזה התעוררות של גבורות למעלה, וכך בכל פרט ופרט, הם רואים את הבריאה מחוברת לשרשה העליון.
לייבל: והנקודה העיקרית כדי לתפוס כל זה, הוא כמו שאמרנו, לגשת אל האמונה מהמקום האמיתי; לא 'לסחוב' את השי"ת לעולם 'שלנו', אלא לתפוס שהשי"ת הוא המציאות היחידה שקיימת, 'אתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנברא העולם' וכל מה שקיים עולם הוא רק בגלל שיש כאן כוונה עליונה של השי"ת, שאז אתה קולט, שהעולם הוא כמו 'בובה' הנתונה כל הזמן ביד השי"ת שהוא מפעיל ומזיז אותה כרצונו בכל רגע, שברגע שהוא עוזב אותה ח"ו אין כאן מאומה.
לחשוב אמונה
יואלי: אז מה עושים, כדי שהמבט שלנו באמת ישתנה? יש איזה 'כפתור' שאפשר ללחוץ כדי שהראש ישתנה, ונתחיל לחיות פתאום עם השי"ת?!
דוד: אתה שואל שאלה טובה. לפעמים אנו חושבים אחרי ששמענו איזה משל קולע, שזהו, מהיום הבנו כבר את העניין, ואנו מתחילים לחיות אחרת... זה לא עובד ככה. כי חלק מהכוונה האלקית הוא שהשי"ת רצה שיהיה העלם והסתר תמידי, שאנו נתגבר עליה בעבודתנו. אז מה אנו כן יכולים לעשות? לחשוב! להתבונן באמונה הזו, קצת פה וקצת שם. ואז כשמגיע לפעמים איזה רגע טוב, אם בשעת הנענועים, או באמצע שמחת תורה, או סתם באיזה 'טיש', השי"ת מאיר לך פתאום את העניין, שאתה קולט שזה אכן כך, שתתחיל לחיות עם זה. זוהי הדרך היחידה שיש לנו.
"פעם דיברתי עם מישהו על כך, שבשעת התפילה הוא צריך לחשוב על אמונה בהשגחה פרטית, ושהשי"ת הוא מחיה ומהווה את הכל, אך הוא ענה לי, כי בשעת התפילה אין לו זמן, כי הוא צריך לכוין פירוש המילות... אז אמרתי לו בחריפות, מצות אמונה דוחה את מצות התפילה! זה הרי בדוק ומנוסה, ואתה יודע זאת בעצמך, כי אם אתה לא תשקיע לחשוב על אמונה, לא תהיה לך אמונה! רחמנא ליצלן, ואתה מדבר איתי על פירוש המילות בתפילה?! הרי לא דיברנו כלל על השגות, דיברנו על א- ב באמונה, שהשי"ת הוא בורא ומנהיג לכל הברואים ומבלעדו אין מאומה.
"השי"ת יעזור לנו שאכן נזכה לקלוט את האמונה הזו בכל חלקי נפשנו".