מי חייב בסוכה
נשים פטורות מן הסוכה מפני שזו מצות עשה שהזמן גרמא, וכן עבד דינו כאשה. וכתב המ"ב שאם הם רוצות לשבת בסוכה נהגו לברך, אבל אחרים לא יברכו בשבילן אפילו אינן יודעות לברך בעצמן, אא"כ אותם אחרים מברכים בשביל עצמם. ומי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב בסוכה. טומטום ואנדרוגינוס חייבים בסוכה מספק, ומ"מ לא יברכו, ואם הם רוצים לברך הרשות בידם. קטן פטור מן הסוכה, ואם אינו צריך לאמו והיינו כבן חמש או שש כל חד לפום חורפיה (-בן חמש בחריף ובן שש באינו חריף, ולדעה זו אין נ"מ אם אביו בעיר או לא. והגר"א כתב שמה שכתוב בשו"ע בן חמש הוא טעות סופר), חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו במצוות. ואם אין לו אב, י"א שאמו ובי"ד חייבים לחנכו, ולכו"ע אסור אפילו לאדם אחר להאכילו בידים (והיינו לתת לתוך פיו או לצוות עליו לאכול, אבל במניח לפניו והוא אוכל מעצמו ליכא איסורא, ואביו חייב מדין חינוך למנוע אותו מלאכול מחוץ לסוכה) מחוץ לסוכה. ודעת כמה אחרונים שמבן חמש ולמעלה אם אביו בעיר שאינו צריך אז כ"כ לאמו, חייב אביו לחנכו בסוכה אפילו אם אינו חריף. ואם אביו כל השנה אינו בעיר והוא מורגל עם אמו, אפילו אם הוא בא בסוכות לביתו שיעורו משש שנים ומעלה.
פטור מצטער כפי שנתבאר בסימן הקודם המצטער בישיבתו בסוכה פטור מן הסוכה, דכתיב "תשבו" כעין תדורו, והיינו שמי שנמצא במצב שהוא היה הולך למקום אחר מחמת שהוא מצטער בביתו, פטור בכהאי גוונא מן הסוכה. ולהלן יבואר פטור חולה ומשמשיו, ועוד מקרים של פטור מצטער, ויבואר באיזה אופן נחשב מצטער ופטור ומתי אינו מצטער וחייב בסוכה, וכן יבואר החיוב לעשות את הסוכה במקום שלא יהיה לו צער בישיבתה.
חולים פטורים מן הסוכה, אפילו אם זה חולי שאין בו סכנה, ואפילו אם הוא חש בראשו או בעיניו וישיבת הסוכה קשה לו פטור. ומשמשי החולה פטורים מן הסוכה כיון שהם עוסקים במצוה, וי"א שאין המשמשים פטורים אלא כשהחולה נצרך להם, (ואם יש שני משמשים והחולה אינו צריך לשניהם יחד, צריך אחד לאכול בסוכה בזמן שימושו של השני), ובחולה שיש בו סכנה יש להקל אף בזמן שאין החולה צריך לו. ומי שמקיז דם בשביל הבריאות ואינו מרגיש שום חולי אלא הוא שמח ומרבה באכילה ושתיה חייב בסוכה, אבל אם הוא מקיז מחמת חולי פטור. והשותה משקה לשלשל והוא מתירא שהצינה תזיק לו פטור.
מצטער פטור מן הסוכה, (ועיין בסימן תרל"ט מה הדין לענין הלילה הראשון), אבל משמשיו אם הם רוצים לאכול או לישן חייבים להכנס לתוך הסוכה, ולכאורה המשמש בשכר ובכל השנה הוא אוכל וישן רק אצל המצטער רשאי לעשות כך גם בסוכות. ומצטער היינו מי שאינו יכול לישן בסוכה או לאכול בסוכה מחמת רוח או זבובים ופרעושים וכדומה, או מפני הריח. ואם הצער הוא רק בשינה ולא באכילה חייב לאכול בסוכה. וריח רע היינו ריח שדרך להצטער ממנו, ואין לעשות את הדפנות או כל הסכך מדבר שריחו רע, ואם הריח רע כ"כ שאין דעת האדם סובלתו אפשר שהסוכה פסולה מן התורה.
מצטער מחמת הצינה- ומצטער מחמת הצינה במקומות הקרים פטור מן הסוכה. ועיין בלבוש שאפילו אם יש לו כרים וכסתות להנצל מן הצינה ג"כ יש להקל (אם אין לו מקום להשאירם בסוכה), דאין כל אדם יכול לטרוח בכל לילה להביאם לסוכה ולפנותם למחרת. וכיון שמצטער פטור אף מאכילה, יש להזהר בזמן הקור שיהיה לבוש בבגדים חמים כשסועד בסוכה, כדי שלא יהיה מצטער מחמת הקור ויהיה חשש ברכה לבטלה.
סוכה במקום שיש צער בישיבתה- אין לעשות את הסוכה במקום שהאדם מצטער בישיבתה. הנהר וכתב הרמ"א שאם עשה את הסוכה במקום שמצטער באכילה או בשתיה או בשינה, או שאינו יכול לעשות אחד מדברים אלו בסוכה מחמת השלחן יהיה בתוך הסוכה, דאי לאו הכי חיישינן שהוא מתירא מליסטים או גנבים כשהוא בסוכה והם יכולים להזיקו בגופו, אינו יוצא באותה סוכה כלל אפילו ידי הדברים שאינו מצטער בהם, דלא הוי כעין דירה, (ואפילו אם מתיירא רק בלילה ולא ביום אינו יוצא, אמנם אם מתירא רק בגניבת כליו יוצא, כיון שיכול להכניסם לביתו. ודעת הלבוש שיש למחות ביד העושים סוכות ברחובות כשא"א לישן שם מחמת מורא הגנבים שיזיקו לגופו, והמיקל בענין זה יש לו על מי לסמוך, ומ"מ אם אפשר טוב יותר לעשות את הסוכה במקום אחר). ויש אחרונים שחולקים וסוברים שאף שלכתחילה אין לעשות סוכה שאינו יכול לקיים בה את כל הדברים כדין, מ"מ בדיעבד יוצא בה בדברים שאינו מצטער בהם. אך יש להזהר בזה מאד, כי כמה אחרונים העתיקו להלכה את דברי הרמ"א. ובמקומות הקרים או שאינו יכול לישן בסוכה כיון שאינו יכול לישן שם איש וביתו, יוצא יד"ח גם לרמ"א אף אם אינו יכול לישן בסוכה, כיון שא"א בענין אחר וחשיב כעין תדורו, וגם חשיב ראוי לשינה אם היו לו כרים וכסתות כראוי. והעושה סוכתו במקום שא"א לישן שם מחמת איזה דבר, אבל בלאו הכי אין ישנים בסוכה מחמת צינה, תלוי הדין בביאורי הפמ"ג והיד אפרים בכוונת המ"א.
מי שכבו לו הנרות בשבת ויש לו נר בביתו מותר ללכת לביתו ולאכול במקום הנר, וא"צ ללכת לסוכת חבירו אם יש טורח גדול בדבר, דגם זה נחשב צער, דאין ערב לו לאדם אכילתו אלא בשלו. (אמנם מי שאין לו מקום לבנות סוכה בחצרו צריך לטרוח למצוא לו מקום לבנות שם סוכה אף שדירתו אינה שם). ובלילה הראשון אם כבו הנרות לפני שאכל כזית צריך לטרוח ללכת לסוכת חבירו, אך לא יברך שם אא"כ אינו מצטער בזה. והחיי אדם כתב שבמצטער כזה יכול האדם לחייב את עצמו ולעשות בשמחה ולברך. וכן אם ירדו גשמים ופסקו ועדיין נוטפים מים וא"א לאכול בסוכתו, ולחבירו יש סוכה עם גג שאפשר לסוגרו ולפותחו, צריך ללכת לסוכת חבירו אם אין טורח גדול בדבר.
פריסת סדין כדי שלא יכבה הנר- אם באה רוח לכבות את הנרות בסוכה מותר לו לפרוס סדין או בגד מן הצד, אבל לא יפרוס סדין תחת הסכך כדי שהסדין לא יפסול את הסוכה בזמן שהוא פרוס שם, ובמקום הדחק שהפריסה מהצד לא מועילה ויצטרך לאכול מחוץ לסוכה, יכול לפרוס בתוך ד' טפחים לסכך, ולסמוך על הדעה השניה בסוף סימן תרכ"ט המכשירה בכהאי גוונא, ובשבת ויו"ט נכון להזהר לא להרחיק את הסדין ג' טפחים מהסכך משום חשש אהל. וכן מותר במקום הדחק לפרוס סדין מעל הסכך כדי להגן, בין בחול בין בשבת ויו"ט, אכן מפני חשש שיאמרו שמסכך כל הסכך מדבר שריחו רע, ואם הריח רע כ"כ שאין סוכתו בסדין אין להקל אלא באופן שניכר שכוונתו רק להגן מפני הרוח, ולא יברך בב' בסוכה של ד' דפנות.
סעודת מצוה- סעודת ברית מילה וכן הסעודה שאוכלים אצל היולדת חייבים לעשותם בסוכה, אפילו אם המקום צר וא"א לשמוח שם כ"כ, דסעודה זו אינה מצוה כסעודת חתן ודי להם בעשרה אנשים, ומשמע מהמ"א שאם אין מקום בסוכה לעשרה אנשים מותר לאכול מחוץ לסוכה, ולהגר"א שטעם החילוק הוא משום שאין זה מצוה דאורייתא גם ויהיה חשש ברכה לבטלה. ומי שיש לו סוכה קטנה מותר לבנות סוכה גדולה בחול המועד לצורך סעודת ברית מילה, מפני שזה לצורך המועד, וכיון שניכר שזה לצורך המועד מותר לבנות בפרהסיא.
שלוחי מצוה כגון ההולך להקביל פני רבו או ללמוד תורה או לפדיון שבוים וכדומה, פטורים מן הסוכה בין ביום בין בלילה, ואפילו בשעת חניתם ויש לפניהם סוכה בנויה, ואפילו אם הולכים רק ביום פטורים גם בלילה מפני שהם טרודים במחשבת המצוה ותיקונה. ודווקא כשצריך לטרוח אחר הסוכה, אבל אם הסוכה מזומנת לפניהם צריכים להכנס לסוכה לאכול ולישן שם, ואם לא יוכלו לישן שם טוב ויהיו יגעים למחר ולא יוכלו לקיים המצוה כראוי פטורים. ובתשובות כתב סופר מבואר שדווקא במצוה שכולה לד' ואין בה הנאה פטורים, אבל בהולך בשכר ועיקר הכונה היא להנאתו חייב בסוכה. וכי כמה אחרונים העתיקו להלכה את דברי הרמ"א.
הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום, ובזמן הליכתם א"צ להמתין מלאכול עד שיגיעו לסוכה (אם לא שתזדמן לפניהם סוכה בעת האוכל בלי טורח), ובלילה חייבים בסוכה אם הם נמצאים במקום ישוב, ואפילו אם אין באכסניא שלו סוכה חייב להשתדל למצוא יהודי שיש לו סוכה, ואם השתדל ולא מצא סוכה סביבותיו יכול לאכול וללון באותו מקום בלי סוכה, ואינו חייב לעשות סוכה חדשה, ומותר לצאת לדרך אפילו אם יודע שלא ימצא שם סוכה. וההולכים בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום. וכתב הבה"ל שהוא סתם במ"ב כדעת הלבוש מפני שיש עוד אחרונים העומדים בשיטתו, שאף כשהגיעו למלון פטורים מלטרוח לעשות שם סוכה בעת האוכל, כיון שדעתם ללכת לאלתר, ובלילה חייבים לעשות סוכה אפילו אצל נכרי אם יש ממה לעשות סוכה, (ואפילו אם צריך להוציא על זה מעט מעות אפשר שצריך להשתדל על זה), אמנם אם בא לכפר סמוך לזמן האוכל א"צ להמתין לעשות סוכה כיון שהוא רוצה לאכול עכשיו.
ההולכים לכפרים לתבוע חובותיהם ואין להם סוכה באותם הכפרים, יחמירו על עצמם לשוב לבתיהם בכל לילה לאכול בסוכה, ואע"פ שיש להקל כשאינם מוצאים סוכה במקום שהם נמצאים, מ"מ המחמיר תבוא עליו ברכה. אמנם אם הוא שוהה במקום אחד ג' או ד' ימים חייב מדינא לעשות שם סוכה.
שומרי העיר מגייסות שצריכים להסתובב מסביב לעיר ואינם יכולים לעשות סוכה במקום אחד, השומרים ביום פטורים ביום וחייבים בלילה, והשומרים בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום. ואם העיר מוקפת חומה והם שומרים רק בשערי העיר, אפשר שצריכים לעשות סוכה בשערי העיר. והשומרים מפני גניבות שדרכם לשמור ביום ובלילה, דינם כשומרי גינות ופרדסים שפטורים ביום ובלילה וכדלהלן. ושומרי החנויות שלנו שדרכם לשמור בלילה פטורים רק בלילה. והיושבים בחנות אע"פ שרגילים בדרך כלל לאכול בחנות צריכים לאכול בסוכה, ואם החנות רחוקה מביתם ואינם יכולים ללכת לאכול בביתם צריכים לעשות סוכה ליד החנות.
שומרי גינות ופרדסים פטורים בין ביום ובין בלילה, מפני שאם השומר יעשה סוכה ידע הגנב שהוא שם ויגנוב ממקום אחר, ועל כן שומר כרי שיכול להיות במקום אחד ולשמור את כל הכרי חייב לעשות שם סוכה ולשמור משם.
השומרים יין שלא יגעו בו נכרים ויאסרוהו, פטורים בין ביום בין בלילה, ואם היין נמצא בחצר ויכולים לעשות שם סוכה ולשומרו מתוך הסוכה (על פי האופנים המבוארים ביו"ד סימן קל"א) חייבים לעשות סוכה בחצר.