סימן תרל"ט

דיני ישיבת הסוכה

כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" ודרשו חכמים "תשבו" כעין תדורו, והיינו שיעשה את הסוכה למקום מגוריו העיקרי, ולא יעשה מחוץ לסוכה דברים שדרך לעשותם רק בביתו. ולהלן יבוארו מה חייבים לעשות בסוכה, ומה מותר לעשות מחוץ לסוכה, ודיני כבוד הסוכה.

מצות ישיבה בסוכה היינו שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל ומדבר עם חבירו ודר בסוכה כל ז' הימים בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. ועיין בסימן תרס"ח מה הדין בחו"ל ביום השמיני.

ראוי לדבר בסוכה רק דיבורי קדושה ותורה, ולמעט מלדבר בה דברי חול, מפני שקדושתה גדולה מאד, וכ"ש שיהיה זהיר מלדבר שם לשון הרע ורכילות ושאר דיבורים האסורים, ומ"מ כשהוא צריך לדבר מענייני עסק לא יצא מהסוכה, כדי שלא יפסיד המצוה לשבת בסוכה.

קביעת דירתו בסוכה-

כל ז' הימים אדם עושה ביתו עראי וסוכתו קבע, ויכניס לסוכה את הכלים והמצעים הנאים.

הכנסת כלים לסוכה וכבוד הסוכה-

יכניס לסוכה כלי שתיה כגון אשישות וכוסות, אפילו אם הם מחרס ואפילו לאחר השתיה, אבל כלי אכילה לאחר האכילה כגון קערות וקדירות יניח מחוץ לסוכה (ומ"מ אם הכניסם לסוכה או שעשה בסוכה תשמיש בזוי, אין הסוכה נפסלת בכך, ומ"מ נכון לכתחילה להחמיר בזה משום שיש פוסלים), ויש מחמירים שלא להכניס קדירה אף קודם אכילה, והעולם נזהרים בזה, ומי שדרכו בכל השנה לערות מהקדירה לקערה בבית החיצון בודאי צריך להזהר בזה, ומ"מ מי שאין לו כלי והוא צריך לאכול מן הקדירה מותר להכניסה. ואין להכניס לסוכה כלים שמשהים בהם קמח ועריבות שלשים בהם וכלים של בשמים שאין דרך להחזיק בדירתו אלא בבית החיצון, וכן כד או דלי ששואבים בו מים מהנהר אחרי ששתה מהם, וכן כל דבר שאין דרכו להיות בחדר המגורים שלו. ואין לעשות בסוכה שום תשמיש בזוי כגון שטיפת קערות, כדי שלא יהיו המצוות בזויות עליו, ובשטיפת כוסות ליכא קפידא, ואסור להשתין בסוכה אפילו בכלי, אע"פ שעושה כן בביתו ותשה"מ מותר בסוכה, דאינו תשמיש בזוי, דהוא בכלל תשבו כעין תדורו, וגם הוא קיום מצוה.

הכנסת מנורה לסוכה-

אם הסוכה גדולה יכניס את המנורה לסוכה, אמנם המנהג שלא להכניס נר של חרס לסוכה, וכן מקידה של חרס ואפילו חדשה אין כדאי כ"כ להכניסה לסוכה, ואם היא מצופה בקוניא מותר כמו כלי זכוכית. ואם הסוכה קטנה והיינו בשיעור שיש חשש שהנר יגרום לשריפה צריך להניח את המנורה מחוץ לסוכה כגון בחלון הבית הצמוד לסוכה, אפילו אם היא מזהב, גזירה שמא יפחד ויצא מן הסוכה, וי"א שחששו חכמים שהסוכה תישרף ותתבטל מצות סוכה. ואם מטבעו הוא מצטער לאכול שלא במקום הנר יש להקל להכניס את הנר לעששית או למנורה ולהכניסם לסוכה, אם לא שהסוכה נמוכה מאד ויש חשש שהאש תתקרב לסכך.

שינה מחוץ לסוכה-

אסור לישן מחוץ לסוכה אפילו שינת עראי, דלפעמים זה מספיק לאדם והוי ליה קבע, ואפילו להניח ראשו בין ברכיו שישתקע בשינה אסור. ואפשר שפחות מכדי הילוך מאה אמה אף עראי לא חשיב. ומי שנאנס וישן מחוץ לסוכה, צריך ללכת לסוכה מיד כשיתעורר.

אכילה מחוץ לסוכה-

מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה, ואפילו תלמיד חכם אם רוצה שלא להחמיר על עצמו רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצוות, ואכילת עראי היינו כביצה פת, (אבל מעט יותר מכביצה חשיב קבע אפילו אם אכלו דרך עראי), וכן מותר לטעום את התבשיל מחוץ לסוכה אפילו כמה פעמים ואפי' לבלוע, ומותר לשתות מים או לאכול פירות מחוץ לסוכה, ואפילו לקבוע על פירות או בשר ודגים וגבינה ושאר מיני מאכל מותר, אבל תבשיל העשוי מה' מיני דגן, לדעת השו"ע אם קובע עליו, והיינו שאוכלו בחבורה או בשיעור חשוב שקובע סעודתו בזה (וכתב המאמר מרדכי שהדבר תלוי בו, אע"פ שאין דרך בני אדם לקבוע סעודה על שיעור זה), צריך סוכה מדינא ויברך לישב בסוכה, ודעת המ"א שדינו ממש כמו פת שכבר במעט יותר מכביצה חייב בסוכה, אכן דעת האחרונים שלא לברך לישב בסוכה בלא קביעות סעודה. והסכימו כמה אחרונים שנכון להחמיר שלא לקבוע סעודה לאכילת בשר ודגים וגבינה מחוץ לסוכה ומ"מ אף בקביעות לא יברך, אבל שלא בקביעות אין להחמיר כלל. והח"א מחמיר בזה גם לענין פירות בקביעות, והמ"ב לא העתיקו מפני שבדרך החיים ובשע"ת בשם הגינת ורדים מקילים בזה.

שתיה מחוץ לסוכה-

מותר לשתות מים מחוץ לסוכה, ולענין יין דעת הרמ"א שדינו כפירות שאפילו בקבע סעודה עליו אינו חייב בסוכה, וכמה אחרונים מפקפקים בזה ודעתם שאם שותה יין בקביעות חייב בסוכה, ובפרט אם קבעו לשתות בחבורה בודאי הוי קבע גמור, ומ"מ לענין ברכה הסכימו כמה אחרונים שלא לברך. וראוי ונכון לכתחילה שלא לשתות בקבע אפילו שאר משקין כמו מי דבש ושיכר אלא בתוך הסעודה, או שעכ"פ יאכל מתחילה פת יותר מכביצה, או שאר תבשיל העשוי מה' מינים אם קובע סעודתו על זה, ויברך לישב בסוכה, ויוצא לכל הדעות. ובשעה"צ (ס"ק ל"ג) מביא מחלוקת מה הדין לענין קפה). מתחילת שעה רביעית שאחרי חצות אסור, ובסימן תע"א מבואר פרטי הדינים בזה.

לדעת הגר"א שבפסח מצוה לאכול מצה כל ז' ימי הפסח, אלא שהמצות עשה היא רק בערב ואח"כ המצוות בעלמא, אפשר דה"ה בסוכות מצוה לכתחילה לאכול פת כל ז' ימים ולברך לישב בסוכה.

לימוד תורה בסוכה-

כל ז' הימים לומד בתוך הסוכה, וכשמבין ומדקדק במה שלומד ויותר טוב לו ללמוד בבית, יכול ללמוד בבית, והכל לפי הענין היכן דעתו מיושבת יותר, ואם יש לו טורח להביא לסוכה את כל הספרים אפשר דפטור, אכן אם יש לו מקום להניחם שם בכל ימי החג חייב, דאין זה טורח.

תפילה בסוכה-

המתפלל יתפלל בסוכה או בבית במקום שיש לו יותר מנוחה להתפלל בכונה, ואם יש בית הכנסת בעירו ילך לבית הכנסת, שהרי בכל השנה מניח ביתו ומתפלל בבית הכנסת.

הבדלה יעשה בסוכה כמו שעושה בביתו בכל השנה, ומי שרגיל כל השנה לשמוע הבדלה בבית הכנסת, יכול לעשות כך גם בסוכות.

פטור מצטער בירידת גשם וכדומה

המצטער בישיבתו בסוכה פטור מן הסוכה, ועל כן אם יורד גשם מותר לצאת מהסוכה ולאכול ולישן בבית, ולהלן יבואר מתי יכול לצאת מן הסוכה מחמת גשם, מתי צריך לחזור לסוכה לאחר הפסקת הגשם, ומה יעשה בלילה הראשון אם יורד גשם. ובסימן תר"מ יבוארו עוד מדיני מצטער.

פטור מצטער- אם יש בסוכה שרב או יתושים והאדם מצטער מכך יכול ללכת לביתו. וכן אם המאכל מתקלקל מחמת השרב או היתושים, או שקר מאד והמאכלים השמנים נקרשים לפניו או שהאדם עצמו מצטער מכך, יכול לאכול בבית, אמנם לפני שהגיע לאכילת המאכלים הנקרשים צריך לאכול בסוכה, וא"צ לחזור עד שיגמור סעודתו, אפילו אם אוכל אח"כ מאכלים שאינם נקרשים, אמנם אם יכול לסדר בלא טורח גדול שהמאכל לא יקרש, כגון להניחו בתוך קערה עם מים חמים, צריך לעשות כך ואינו פטור מסוכה. ואם מנשבת רוח לתוך הסוכה ועי"ז נושרים קיסמים מהסכך לתוך המאכל, אם הוא איסטניס שאנינא דעתיה יכול לצאת מן הסוכה, ומשמע שאם אין דעתו אנינא וצ"ע למה לא נחשב מצטער במה שצריך להוציא את הקיסמים מהמאכל, ואולי דווקא כשנושרים מעט קיסמים צריך שתהא אנינא דעתיה.

מתי יצא מן הסוכה מחמת הגשמים-

ירדו גשמים יכול לפנות את הסוכה אם ירדו בשיעור שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל, ואפילו תבשיל של פול שמתקלקל מהר ע"י מעט מים, ואף אם אין לפניו תבשיל ישער בשיעור זה, ומי שאינו בקי בשיעור זה ישער מתי היה יוצא מהבית אם היו יורדים גשמים, ואם הטיפות לא יורדות במקום שהוא יושב שם, צריך לאכול בסוכה עד שירדו עליו ועל שולחנו, ואפשר שיכול לברך לישב בסוכה, אך אם הוא איסטניס ומצטער בזה יכול לצאת ועכ"פ לא יברך. ולענין שינה א"צ לשער בכדי שיתקלקל התבשיל, דבגשמים מועטים זה צער לישן שם.

ירדו גשמים בלילה הראשון, דעת הרמ"א

שצריך לאכול כזית אף אם יורדים גשמים, דס"ל שבלילה הראשון גם מצטער חייב בסוכה. ויקדש בסוכה ויברך שהחיינו ויאכל כזית בסוכה, ואת שאר הסעודה יאכל בביתו, (וזה עדיף מאשר לקדש ולברך שהחיינו ולאכול בבית ובסיום הסעודה לאכול כזית בסוכה, מפני שאז יצטרך לאכול שוב כזית ויברך לישב בסוכה, אבל לא יחזור על הקידוש וברכת שהחיינו). וי"א שאפילו בלילה הראשון מצטער פטור, ועל כן הכריעו כמה אחרונים שאף שמחויב לאכול בסוכה מחמת ספק לא יברך לישב בסוכה, דספק ברכות להקל, עוד כתבו שראוי להמתין עד חצות הלילה פן יעבור הגשם שאז יוכל לברך ולאכול ולקיים את המצוה לכו"ע, ולא ימתין יותר מחצות, דגם זמן אכילת סעודה ראשונה לכתחילה הוא עד חצות. ואם הוא מצטער ברעב או בשינה ע"י המתנתו אין לו להמתין, ואם יש אצלו אורחים עניים אפשר שיש איסור להמתין. ויש אחרונים שכתבו שאין להמתין כ"כ מלאכול הוא ובני ביתו, דאין מניעת שמחת יו"ט יותר מזה, אלא ימתין כשעה או שתים, ואם לא פסקו יעשה קידוש בסוכה ויאכל בביתו כנ"ל. ואם פסקו הגשמים צריך לחזור ולאכול מעט יותר מכביצה בסוכה ולברך לישב בסוכה (אבל אם אוכל כביצה או פחות אינו יכול לברך לישב בסוכה), אפילו אם כבר בירך ברהמ"ז ואפילו אחר חצות, אמנם אם כבר שכב א"צ לקום ממיטתו. ובחיי אדם כתב שראוי להמתין כל הלילה שאם יפסקו הגשמים יאכל בסוכה, וכעין זה איתא במעשה רב, אכן הגר"א לשיטתו שפסק כהתוס' שמצטער פטור גם בלילה הראשון, ומה שכתב שאסור לישן הינו באינו מצטער, וצ"ע. ובלילה השני בחו"ל יקדש בביתו ויברך שהחיינו על היום ויאכל סעודתו, ובסיום סעודתו יאכל כזית בסוכה אבל לא יברך לישב בסוכה, ויסמוך על ברכת שהחיינו על הסוכה שבירך בלילה הראשון, ולכתחילה טוב להמתין גם בלילה השני מעט עד שיפסקו הגשמים, ומי שאינו רוצה להחמיר בזה אין לדקדק עליו, ואם אכל בביתו ובסוף הסעודה אכל כזית בסוכה ואח"כ פסקו הגשמים, צריך להכנס ולאכול בסוכה יותר מכביצה ולברך לישב בסוכה.

מתי צריך לחזור לסוכה כשפסקו הגשמים-

היה אוכל בסוכה וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו הגשמים, אם עדיין לא ישב לאכול בביתו צריך לחזור לסוכה, ואם ישב לאכול בביתו, או לישן שם מחמת איזה דבר, אבל בלאו הכי אין ישנים בסוכה מצדד שהוא פטור כמו שפטור מכל המצוות שצריך לעסוק בהם, בין שהם בשב ואל תעשה בין שהם בקום ועשה, ולכן פטור מנטילת ידים כיון שצריך מעשה ליטול ידיו, (אכן בתענית ציבור צריך להתענות כיון שא"צ לזה מעשה), וגם בסוכה צריך מעשה ללכת לשבת בה. ובברכי יוסף מצדד שכשרוצה לאכול פת אף שא"צ לברך המוציא מ"מ צריך ליטול ידיו ולא יברך על נטילת ידים.

ברכת לישב בסוכה

מעיקר הדין כל הנכנס לסוכה ושוהה בה מברך ברכת המצוות על ישיבת הסוכה, אמנם המנהג לברך על האכילה שהיא עיקר דירתו של אדם ולפטור את שאר הדברים שעושה בסוכה, ולהלן יבוארו פרטי הדינים בזה.

מתי מברכים לישב בסוכה-

י"א שמברכים ברכת לישב בסוכה בכל ישיבה בסוכה, כיון שגם הישיבה והעמידה בסוכה היא מצוה, ולדבריהם אם יצא יציאה גמורה לעשות ענייניו (לאפוקי אם יצא לעשות צרכיו או להביא איזה דבר לסוכה ולא הסיח דעתו), ולא היה בדעתו לחזור מיד, צריך לברך כשחוזר לסוכה אע"פ שאינו אוכל שם, ואפילו מאה פעמים ביום. וי"א שאין מברכים אלא בשעת אכילה, ואפילו אם יושבים בסוכה שעה לפני האכילה אין מברכים, דהברכה שמברכים אח"כ על האכילה פוטרת אותה וגם פוטרת את השינה והטיול והלימוד וכו' כיון שהיא העיקר. וכתבו השו"ע והרמ"א שנהגו למעשה כדעה השניה. אמנם נכון לצאת ידי הדעה הראשונה, והיינו שכשהוא נכנס לסוכה יאכל יותר מכביצה מה' מיני דגן ויברך לישב בסוכה, ולא יברך אח"כ בשעת אכילה. ומי שמתענה או שאין דעתו לאכול פת באותו יום, לכו"ע צריך לברך אם יצא יציאה גמורה. וכתב החיי אדם שגם מי שיצא יציאה גמורה לאחר אכילה וחוזר ונכנס ואין בדעתו לאכול לפני שיחזור ויצא יציאה גמורה, צריך לכו"ע לברך.

מתי צריך לחזור ולברך- מי שבירך לישב בסוכה ויצא יציאה גמורה לעשות ענייניו או להתפלל בבית הכנסת, צריך לחזור ולברך כשחוזר לסוכה ואוכל שם, ועיין בשער הציון שדן האם ביוצא באמצע שלחנו להתפלל מנחה או מעריב ובדעתו לחזור מיד לסוכתו צריך לחזור ולברך), אבל אם יצא לעשות צרכיו או להביא איזה דבר לסוכה והיה בדעתו לחזור מיד א"צ לחזור ולברך אפי' בשעת אכילה שני', ולפי זה אפילו אם עשה כך כל ז' הימים מברך רק פעם אחת. וי"א שהליכה אינה הפסק, וא"כ אם היה בדעתו ללכת א"צ לברך, וספק ברכות להקל. ובבית מאיר משמע שאף אם מתחילה לא היה בדעתו ללכת לשם א"צ לברך, אך כיון שיש עוד דעות בזה אין כדאי לצאת באמצע הסעודה. ודעת החיי אדם שבסוכת חבירו צריך לברך לכו"ע אע"פ שאינו אוכל שם, כיון שאין דרך לקבוע שם סעודה, (ודלא כמו שנפסק במ"ב כדעת הגר"ז) אמנם כל זה דווקא כשרוצה לשבת שם, אבל בנכנס לגבות חובו וכדומה שאין לו נ"מ אם זה סוכה בית או חוץ, לכו"ע א"צ לברך.

אם שכח לברך לישב בסוכה עד שהתחיל לאכול, יברך אפילו אחרי ברכת המזון, מפני שגם הישיבה היא מצוה, ואם עדיין לא בירך ברכת המזון יברך בזה.

ברכת לישב בסוכה

מי שקידש בלילה הראשון של סוכות והתחיל לאכול ואח"כ ראה שהגג שמעל הסוכה היה סגור, יאכל שוב כזית ויברך לישב בסוכה, אבל לא יחזור על הקידוש וברכת שהחיינו.