סימן תרמ"ד
סדר נטילת הלולב וההלל
משכימין בשחרית משום דזריזים מקדימין למצוה לקיים מצות לולב.
אין אומרים ביום הראשון של סוכות ביוצרות קל נא וכו', כיון שאומרים שבח אחר המיוחד לסוכות. ובמקום שהופכים את סדר היוצרות כשחל ט"ו בשבת ראוי לומר קל נא ביום הראשון ולא בשני, והעולם לא נהגו כן לפי שלא ידעו טעמו של דבר. אחרי חזרת הש"ץ נוטלים את הלולב ומברכים על נטילת לולב ושהחיינו על מצות הלולב (ועל החג ועל מצות הסוכה בירך שהחיינו בלילה), ואח"כ מנענעים, ואח"כ גומרים את ההלל.
אם שכח לברך שהחיינו ביום הראשון יכול לברך כל שבעה, ודווקא בשעת נטילה. ואם בירך שהחיינו ביום הראשון אינו מברך ביום השני.
גם בשאר ימי החג גומרים את ההלל ולא מדלגים כמו בפסח, מפני שכל יום חלוק בקרבנותיו מהיום שלפניו ונחשב כיו"ט בפני עצמו.
ברכת ההלל
בין ציבור בין יחיד מברכים על ההלל, כיון שהלל זה הוא מדינא. לשו"ע נוסח הברכה הוא לגמור את ההלל, וכתב המ"ב שבמדינותינו המנהג לברך לקרוא את ההלל כמבואר בסימן תפ"ח.
הפסקה באמצע הלל
מותר להפסיק באמצע הלל רק מתי שמותר בק"ש, והיינו שבאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, כמבואר בסימן תפ"ח. ואם הביאו לו לולב באמצע הלל, מותר לו להפסיק בין הפרקים דהיינו בין מזמור למזמור ולברך.
אם הפסיק באמצע ושהה אפילו כדי לגמור את כולו, אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק.
אפילו עשרה יכולים לקרוא את ההלל יחד.