מנין המינים- כל אדם צריך ליטול לולב אחד ושתי ערבות ושלשה הדסים. ובפחות משתי ערבות אינו יוצא וצריך לחזור וליטול ולברך. וג' הדסים מהני אפילו אם שלשתם קטומים ובשאר ימים ודאי אפשר להקל ולברך עליהם, ובפחות משלשה כשר מספיק הדס אחד שאינו קטום, ולכאורה היינו כשגם לאחרים אין כשרים, דאם יש לאחרים יקח משלהם, ובביכורי יעקב מצדד קצת להקל לא מהני אפילו אם אינם קטומים, ואם אין הדס בזה, ונראה שביום הראשון שהוא דאורייתא אין להקל בזה כי אם בשאר הימים, ובפרט לפי הדבר שמואל שהביא השע"ת שלא לברך בודאי יש להזהר לקחת מאחרים כדי שיוכל לברך. וכשנוטל אחד שאינו קטום בלי ברכה, אכן מהפמ"ג ומהישועות יעקב משמע שיכול לברך. והמ"א מביא מהרמב"ן שיוצא אפילו באחד שהוא קטום, ובזה ודאי יטול בלי ברכה, אמנם בשאר ימים אפשר שיוכל לברך, וצ"ע.
כל אחד צריך ליטול ד' מינים בכל הימים, ואין מועיל שאחד נוטל בשביל כולם.
עדיף ללכת ביו"ט ראשון למקום שיש בו ד' מינים, ואפי' בספק, מאשר למקום שבודאי מתפללים רק ואין בו ד' מינים, דלולב ביו"ט ראשון דאורייתא ותפילה דרבנן. וביו"ט שני ילך למקום שודאי מתפללים.
אגידת המידים ודיני חציצה בנטילתם
צריך לאגוד את הלולב ההדסים והערבות יחד. ולהלן יבואר כיצד יאגדם, באיזה אופן מותר לאוגדם ביו"ט, וכמה קשרים צריך לעשות. עוד יבואר באיזה אופן יש חציצה בנטילת הד' מינים, ובאיזה אופן לא הוי חציצה. אע"פ שלהלכה אין חיוב לאגוד את המינים יחד, מ"מ מצוה לאוגדם משום "זה קלי ואנווהו". לא יאגדם בעניבה, דאין זה קשר הנאסר בשבת ויו"ט ולא מיקרי אגד, אלא יאגדם בקשר גמור והיינו ב'קשרים זה ע"ג זה. ובתשובת אגורה באהלך מצדד שמה שנוהגים לעשות מעלי הלולב כמין בית יד ותוחבים בו את הלולב, גם זה בכלל קשר. מותר לאגוד במין אחר, ואין בזה משום בל תוסיף כיון שאין חיוב לאגוד, ואין בזה משום חציצה אפילו אם הקשר הוא ממין אחר כיון שזה בא לנוי המינים. ואם נשרו מהעלים בתוך האגודה בענין שמפסיק אין לחוש, דמין במינו אינו חוצץ, אבל יש להסיר את החוט שרגילים המוכרים לקשור בו את ההדסים אם אינו מג' המינים, דאינו לנאותו, אבל אם כרכם בעלי לולב חשיב לנאותו ואינו חוצץ, והמחצית השקל כתב שטעם ההתר הוא משום דכל ג' המינים כחד חשיבי. אם לא אגדו מבעוד יום או שהותר איגודו, א"א לאוגדו ביו"ט בקשר גמור, אלא לדעת השו"ע יאגוד בעניבה, והרמ"א כתב שי"א שיכרוך מסביב לג' המינים ויתחוב את ראש הכרך לתוך העיגול הכרוך, וכתב הרמ"א שכך נוהגים, וביאר המ"א שכוונת הרמ"א שגם בחול נוהגים כך, וצ"ע על דבריו, ולכן נראה שיעשה את הקשר התחתון המאגד את ג' המינים בקשירה (לפי המבואר להלן שנוהגים לעשות ג' קשרים) ואח"כ כורך כהרמ"א. צורת האגידה- יש לקשור את ההדס גבוה יותר מהערבה, וההדס מימין הלולב והערבה משמאל, (והפמ"ג מצדד שגם איטר יעשה כך). וישפילם למקום שאוחז את הלולב כדי שיהיו כל ג' המינים בידו בשעת הברכה, דאף שלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, לכתחילה אין לעשות כך במקום שאפשר. ויעשה את הקשרים באופן שיוכל לכסכס היטב את העלים, ולכן צריך להיות טפח למעלה פתוח ולא מקושר. מנין הקשרים- יש שכתבו לעשות בלולב עצמו ג' קשרים כנגד ג' אבות, וכן נוהגים, ומה שקושר למעלה עוד שנים אם אפשר לו. ובא"ר משמע שיעשה ג' קשרים בלולב עצמו מלבד הקשר הרביעי שאוגד את כל המינים יחד. ואם לא נאגד את הג' מינים יחד נחשב לקשר אחד ויעשה אלא אגד אחד כשר.
נטילת הד' מינים
צריך ליטול את ד' המינים יחד, הלולב וההדסים והערבות ביד ימין והאתרוג ביד שמאל, ומברכים על נטילתם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב, וביום הראשון צריך לברך גם שהחיינו. ופרטי הדינים יבוארו להלן. צורת הנטילה- יטול את ג' המינים האגודים בידו הימנית, ראשיהם למעלה ועיקריהם למטה (גם באתרוג) כדרך גדילתם, (ואם היפך לא יצא, וגם אם ראשיהם מן הצד לא חשיב כדרך גדילתם), ואת האתרוג יטול בידו השמאלית (מפני שהוא מצוה אחת). ואם נטל שניהם בידו האחת בירך נחלקו הפוסקים אם יצא, ולענין הלכה יש להחמיר בשל תורה ולחזור וליטלו בלא ברכה. ואם האתרוג אגוד יחד עם שאר המינים צ"ע אם יצא לפי המכשירים. ואם היפך ונטל האתרוג בימין והלולב בשמאל יצא, ויש מחמירים בזה, על כן טוב לחזור וליטול בלי ברכה. ואפילו אם כבר בירך ואח"כ נוטלם פעם נוספת כגון להושענות צריך ליטול בדרך זו. איטר- לדעת השו"ע איטר נוטל כמו כל אדם, ולדעת הרמ"א יטול הלולב בימין שלו והאתרוג בשמאל שלו (וגם בזה אם היפך יצא, וכנ"ל), אבל מי ששולט בשתי ידיו שוה בשוה יטול כמו כל אדם, אבל אם קל לו לעשות מלאכות בשמאל, אף שיכול לעשותם גם בימין, דינו כאיטר.