עֹוד לִ ּמַ ד ּדַ עַ ת אֶ ת הָ עָ ם (יב, ט).
סימנים ענינם 'דעת'
בעירובין (נג.), בני יהודה דדייקי לישנא ומתנחי להו סימנא, נתקיימה תורתן בידן, דעל ידי שהיו מדקדקין בלשון שמועותיהן, היו יכולים ליתן בהם סימנים זו אחר זו, והיו נזכרים להם על ידי הסימנים, ואינן משתכחין מהן.
הנה עניין בני יהודה דייקו לישנא ומתנח להו סימנא, כי עניין הסימנים עניינם במעלת הדעת, כמבואר בש"ס עירובין (כא:), 'עוד לימד דעת את העם' - דאגמרה בסימני טעמים.
וזהו בש"ס שבת (קד.), ס' ע' - סמוך עניים. דבר אחר, סימנים עשה בתורה וקנה אותה. ושני הדברים האלה שניהם עניין אחד, היינו עניין הדעת. כי 'סמוך עניים' - נודע אומרם ז"ל בנדרים (מא.), אין עני אלא בדעה. ואם כן 'סמוך עניים', הכוונה לסמוך בעניי הדעת, היינו להשפיע דעת לעניי הדעת. והעניין השני - 'סימנים עשה' כו', גם כן עניינו דעת, כש"ס עירובין הנ"ל - 'עוד לימד דעת את העם' דאגמרה בסימני טעמים. ועל כן בני יהודה דעניינם הדעת, לכן גם כן דייקא מתנח להו סימנא, ודו"ק.