שמחת תורה
מאמרי ש''ת מרשימות א' מנכדי מרן שליט"א
(אות א) במדרש א"ר סימון בשם ר"ש בן חלפתא, משל למלך שהי' לו פרדס ואמר לבלווטוס שאל מה אתן לך, אמר אותו בלוווטוס אם שואל אני כסף וזהב הוא נותן לי, אלא הריני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו. כך בגבעון אמר אלהים לשלמה שאל מה אתן לך, אמר שלמה הריני שואל את החכמה והכל בכלל, הה"ד ונתת לעבדך לב שומע. א"ר יצחק, מיד ויבא ירושלים ויעמד לפני ה' ויעל עולות ושלמים ויעש משתה לכל עבדיו, מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. מיד שרתה עליו רוה"ק ואמר ג' ספרים הללו, משלי ושיר השירים וקהלת ע"כ.
ויש להבין מה שהוטב בעיני ה' שאלת שלמה, דלכאו' מאי רבותא שבחר בחכמה כיון שידע שעי"ז יזכה לכל הטובות הגשמיות, כמשל שר הצבא שבחר בס"ת מפני המרגלית שבו. אך באמת שלמה המלך ע"ה ברוב חשקו אל החכמה, לא עלה בלבו שום פני' יתרה להשגיח ג"כ בהחמודות הרצופות עמה, כי לא נחשבו בעיניו לעומתה שיוסיף בהם סיבה לבחירתו את החכמה שהיא 'בתו של מלך' ובהשכלתה תתעצם דביקותו בהשי"ת.
ולדידי אי"ז קושיא כי אדרבה הוטב בעיני הקב"ה מה שהשכיל שלמה המלך להבין עיקר דבר זה שהחכמה 'בתו של מלך', ושהאמין בכל לב שהיא כוללת כל הטובות שבעולם, וקיים מצות הבחירה כפי שנצטוינו כמה פעמים בכל הס"ת, ופרי מעלליו זכה לאכול. זהו שלמד רבי יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה, ויל"פ 'גמרה של תורה' היקף התורה שבה נגנזו כל החכמות וכחות הבריאה, כמ"ש בהק' פי' התורה לרמב"ן שהכל נמצא בדקדוקי אותיות התורה, וא"ש שקנה שלמה הכל בכלל הבת.
(אות ב) אמנם איתא בגמ' טוב לי יום א' שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב, ולכאורה יפלא, דהא אלף עולות שהעלה שלמה הי' בגבעון על שזכה לחכמה, ומה מעלה יש ביומו של דוד על אותו יום של קבלת החכמה ברה"ק. ולולי דמסתפינא, הנה שלמה המלך ע"ה קיבל את החכמה בחינת מתנה, אבל דוד המלך ע"ה יושב ועוסק בתורה מתוך עמל ויגיעה גמורה, חצות לילה אקום כו' ידי מלוכלכות בשפיר ובשליא, ואי"ז פחיתות במעלת שלמה ח"ו, אלא שגילה הקב"ה מעלה יתרה בתורה שנקנית בעמל, שאצל דוד קדמה היגיעה למתנה וכמ"ש וממדבר מתנה שעי"ז נעשית התורה קנויה לעצמותו. וזהו עומק דברי הגר"א ז"ל שאין העיקר מה שהנשמה משגת בחלום ושינה במתיבתין עילאין, אלא מה שמשיג האדם בזה העולם ע"י עמל ויגיעה. ומזה נבין גבי יעקב אבינו ע"ה שאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, ופירש"י אם ידעתי לא ישנתי, אף שזכה לגילוי נורא בחלום הנבואה מ"מ נצטער על שישן, כי גילוי הבא מצד מתנה בלא הכנה ויגיעה אינו חביב כעבודה שבאה מתוך עמל, וזהו שדרשו וייקץ יעקב ממשנתו - מהלכותיו.
(אות ג) ועוד נראה ע"פ מה שביארתי במק"א במ"ש דוד המלך ע"ה יה"ר שיאמרו דבר שמועה מפי בעה"ז ויהיו שפתותיו דובבות בקבר, דהנה אחז"ל אלו ואלו דא"ח, כי התורה נמסרה לשכל האנושי בעה"ז כמ"ש לא בשמים היא, וכ"א מישראל יש חלקו המיוחד בתורה לפי הבנת שכלו. וכל מה שנתחדש לאדם ביגיעתו ואפי' בהבנת הדברים, הר"ז חידוש גמור וחלקו המיוחד בתורה, והיא נצחית ונקשרת בו. ומעתה מ"ש שפתותיו דובבות בקבר אי"ז רק בחידוש שאומר מעצמו, אלא גם שמועה שאמרה מפי אחרים, כיון שמזכירים עלי' את שמו הר"ז מכוון על צורתה בהבנתו המיוחדת שלו שנקשרת בהכנת מוחו הגופני. ובזה ית' דברי הגמ' שחביב יום א' של דוד העוסק בתורה מאלף עולות של שלמה, כי שלמה קיבל במתנה את כל חכמתו, אבל דוד ביגיעתו מוליד ומחדש בכל יום עוד חלק בתורה בעצם שכלו, וזו תורתו שנשארת בעה"ז, כמ"ש אור תורה מחייהו לעתיד לבא כ"א כפי הכנת גופו לתורה.
ובזה מת' יותר ענין יום ששמחים על גמרה של תורה, דאי"ז רק על סיום הלימוד, שהרי מיד חוזרים ומתחילים מבראשית, אלא שמחה על אותה תורה שנעשית קנוי' לנו מתוך עמל ויגיעה של כל השנה, שהתורה כבר ניתנה מן השמים אבל קנינה עדיין מסור לאדם. ואכן למדנו משלמה המלך שעושין סעודה לגמרה של תורה, כמ"ש שהשכיל לבחור 'בתו של מלך' שכוללת כל הטובות שבעולם, אבל יותר יש לעשות יו"ט על הלימוד בעמל ויגיעה, והוא בחינה מעולה של 'גמרה של תורה', שיש כאן תורה חדשה שקנוי' לו במהותה ותלוי' בו לעולם, יה"ר שנזכה ללמוד וללמד וכו'.