ביאר רבינו המהרי"ל דיסקין (הביאו בפי' שיח יצחק להגר"י מאלצאן זצ"ל על סידור אשי ישראל להגר"א) ושמחנו בתקונו' שאנו נזכה לתקנו, והסביר עפ"י דברי הגמ' ב"ב (נ"ג ע"ב) ובא אחר והעמיד להן דלתות, דהמעמיד דלתות בבית כאילו בנהו, ופירש שם רש"י 'תחילת בנין אינו עיקר אלא גמרו'. והנה אחז"ל עה"פ (איכה ב') 'טבעו בארץ שעריה' דשערי המקדש נגנזו בארץ, ועפי"ז י"ל דלעתיד לבוא אחר שבית המקדש ירד מן השמים כשהוא בנוי (כדברי רש"י בסוכה דמ"א) אבל ישראל יעמידו בעצמם את השערים שנגנזו, ועי"ז חשוב גמר בניינו ע"י ישראל דהעמדת הדלתות והשערים בכלל גמר הבנין, וע"ז תיקנו נוסח 'ושמחנו בתיקונו'. וכן שמעתי עד"ז מכבר בשם מהריל"ד להסביר קיום מצות עשה דבנין בית הבחירה דלכאו' צ"ע בגמ' סוכה דמ"א א' משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור, מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא נמי ניכול וכו' דאיבני אימת וכו' לא צריכא דאיבני בליליא א"נ סמוך לשקיעת החמה עי"ש, ובפירש"י שם: ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקי"ל בשבועות דט"ו ב' דאין בנין בית המקדש בלילה דכתיב 'וביום הקים' ולא בחמיסר שהוא יו"ט דקי"ל דאין בנין בית המקדש דוחה יו"ט, הנ"מ בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא' (שמות טו) מקדש ה' כוננו ידיך עכ"ל, וביאר המהריל"ד ז"ל שבית המקדש ירד עם איזה חסרון כגון פגם במזבח או בכפתורי מנורה, והשלמתו ע"י אדם תיחשב קיום מצות בנין הבית.
ולכאו' יש להעיר ע"ד המהריל"ד דא"כ הדרא קושי' רש"י לדוכתה, וממ"נ אם השלמת החסרון בכלל בנין הבית א"כ גם זה יהי' אסור ביו"ט וגם א"א להשלימו בלילה, ואם אינו מעכב - שוב אין תיקונו גמר הבנין וקיום המצוה דבנין בית הבחירה, ובבוקר כבר האיר מזרח והותר החדש, ומעתה אין זמן שניתן להשלים אותו חסרון המעכב את גמר הבנין.
ונראה לחדש עפ"י דברי הרשב"ם בר"פ בהעלותך: בהעלותך וגו' לפי שמלאכת התדיר היא זו, הזכירה כאן אעפ"י שכל מלאכת המשכן נגמרה, מלאכת הדלקת המנורה לא נגמרה כי תדירה עכ"ל. ומבואר מדבריו, דהדלקת המנורה אינה רק עבודה הנעשית לאחר גמר בנין המשכן, אלא היא עצמה בכלל בחינת המשך וגמר מלאכת המשכן, כלומר אף לאחר שנגמר הבנין מצד עצמותו, עדיין יש במקדש מעשה של גמר ושלמות בהדלקת המנורה. ועפי"ז י"ל גם את דברי הרמב"ן בפרשת בהעלותך, שביאר מאמר הקב"ה לאהרן: 'שלך גדולה משלהם' לפי שהנשיאים הקריבו את קרבנותיהם, ואילו לאהרן ניתנה הדלקת המנורה, והענין שאצל הנשיאים היתה חנוכת המשכן במעשה חד־פעמי, אבל אהרן זכה במעשה התמידי המעמיד את הבית על שלמותו. הדלקת המנורה היא אפוא לא רק עבודת המקדש, אלא מעשה הממשיך ומשלים את בניינו.
ומעתה א"צ לומר שישאר פגם באבן או חסרון בגוף הבנין שאותו יצטרכו לתקן ביו"ט או בלילה, כי אכן ביהמ"ק הג' ירד מן השמים בנוי בשלמות, אלא שעדיין חסר בו גמר הבנין מצד עבודת ישראל, וגמר זה נעשה ע"י הדלקת המנורה, ומ"מ כיון שהיא עבודה המוטלת על המקדש בכל יום, אין כאן בנין חדש האסור ביו"ט, אלא דעי"ז ממילא נגמר בנין הבית. ולפי"ז מיושב גם הלשון 'והראנו בבניינו', כי הכוונה למצב של בנין והשלמה, שנזכה לראות את בית המקדש מגיע לתכלית בניינו ע"י עבודת ישראל בתוכו.
וזהו עומק הבקשה 'ושמחנו בתיקונו', כי אף שעיקרו ירד בנוי מן השמים, אבל תיקונו ושלמותו יהיו ע"י ישראל, וכשם שהמעמיד דלתות כאילו בנה את הבית והדלקת המנורה נחשבת המשך וגמר דמלאכת המשכן, ה"נ בבית המקדש העתיד שיהי' בנוי מן השמים אבל בניינו יושלם בתיקונם של ישראל ובהעמדתו על שלמות עניינו, כי 'תחילת בנין אינו עיקר אלא גמרו', וגם עיקר בניינו של בית המקדש אינו רק בהיותו עומד על מכונו, אלא בהיותו מושלם ומתוקן לעבודת ה'. (סוכות ס"ג)