כתב החתם סופר זי"ע (ללסות סס"ס לסוכות לף מז טול ל ל"ס וסיית) שיום שמחת תורה הוא יותר גדול מיום הכיפורים ע"י שמחה חדוותא דמלכא עם ישראל", ואם החתם סופר כתב כן הרי זה פסק הלכה. וי"ל שהיא אותה הבחינה של תפלת נעילה ביוה"כ, וכשם שבנעילה השי"ת נועל את הדלת ואומר לכולם לצאת 'כעת אני רוצה להיות עם בני חביבי ביחידות', והשי"ת מתייחד עם בניו ומדבר עמהם ושומע את בקשתם, ואז זוכים לישועה הגדולה בנעילה של יוה"כ, כך במשך חג הסוכות השי"ת מתייחד עם כלל ישראל אבל כעת הדלת פתוחה, ועל דרך משל, מבשרי אחזה אלוק, כשחתן כלה נכנסים לחדר יחוד, אזי בתחילה הדלת עדיין פתוחה, ועומדים בדלת ואומרים להם מזל טוב ומברכים אותם, עד שסוגרים את הדלת. וזהו שמיני עצרת שכביכול סוגרים את הדלת השי"ת מגרש את כל המקטרגים ומתייחד עם ישראל. וקוב"ה אומר קשה עלי פרידתכם, כי אז יש יחוד הגמור בין השי"ת לכנסת ישראל, ואין אף אחד שישמע ויקטרג, ולכן אפשר לבקש את הכל מאבינו ית"ש, זהו יחוד הגמור והבחינה של נעילה של כל חודש תשרי. והחת"ס מוסיף שיום שמחת תורה הוא יותר מנעילה, כי בנעילה הוא אחר יום של תענית וצום, אבל כאן זה נעילה מתוך תענוג ושמחת יו"ט.
וביסוד ושורש העבודה הזהיר שיזהר האדם מאוד ביום שמיני עצרת לפשפש במעשיו היטב, כי עיקר מסירת הגז"ד של האדם הוא ביום שמיני עצרת, כמב בזוה"ק (ק"ס לכ, ל) שאע"פ שנמסרו הפיתקין ביום הוש רבא, מ"מ עדיין לא ניתן רשות להשליחים לפעול עד שמיני עצרת, שביום הזה אם לא עשה תשובה גמי ואמתית נותנים רשות לשלוחים של מעלה שקבלו הפיר מאתמול שיעשו ויענישו כפי מה שכתוב בפתקין, וב שמחת תורה הרצים יוצאים דחופים בדבר המלך- וכל התפלות של כל הימים הקדושים מתעלים בש עצרת ובשמחת תורה, ורמזו לזה הא דאמרי' ב (יומס ג, ל) שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב, ר לתפלות המפוזרות בעולם ונקשבים למעלה ביומא ד ויתר על כן מובא בשם הרה"ק הרבי ר' בונם מפרשים זי"ע, שהתפלה בציבור ביום שמיני עצרת, מעלה אתם התפלות שהתפללו במשך כל השנה, גם אותן התפ שהתפלל ביחידות, וכדאי' בזוה"ק פ' פקודי (למר שממתינין עם כל התפלות שנדחו עד שתבוא תפלד כראוי ומעלין הכל עם תפלה זו, (ספתי לליק לסוכות לות וזוהי הזדמנות נפלאה, בשעה שהשליחים עומדים מוס להלכה למעשה, אפשר עדיין לעכב הכל.
ולכן ביום שמחת תורה כשרוצים לתפוס ולהחזיק כל ההשפעות הטובות שנשפעות מן השמים, נ לסיומה של תורה בשירה ובזמרה וריקודים והקס מחזיקים בספר התורה ומעטרין את הס"ת בכתרים,
ח. והחת"ס מבאר שם דלכן שאר יו"ט קדושתן עומד על איזה דבר מצוה, שחיטת קרבן פסח, שתי הלחם בעצרת, ש בר"ה, עינוי נפש ביוה"כ, ונטילת לולב בחג, ועיקר מצוותן אינו אלא ביום, גם שמחתן אינה אלא ביום, אבל קדושת שי עצרת שאינו אלא ע"י שמחת האדם שמתענג על ה' וחדותו יתברך, ואינו עומד על מצוה מיוחדת, על כן איתרבי גם כ לשמחה, כמשחז"ל (סוכה מח, א) 'ושמחת בחגך והיית אך שמח' לרבות לילי יו"ט אחרון לשמחה.