פכ"ב: ט: ויבאו אל המקום אשר אמר לו הא-להים ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים:
הנה אחר אומרו, ויערוך את העצים שהוא על המזבח, אם כן, היה די יאמר, 'וישב אותו ממעל לעצים', וידוע כי על המזבח היה, ואם כן, אומרו על המזבח הוא מיותר!
אך, לזה נזכיר מאמרם ז"ל, באומרם, ממעל לעצים, מכוון כנגד כסא הכבוד, כד"א 'שרפים עומדים ממעללו'.
והוא, כי הוקשה למו, שהיה לו לומר, 'על העצים'!
אך, היה לגזרה שוה.
ועל דרך זה יתכן, במה שידענו - והזכרנוהו למעלה - כי המקריב במזבח של מטה, כאילו מקריב במזבח של בית המקדש של מעלה, כי נגדו הוא.
וזה יאמר, הנה, ויבן שם אברהם את המזבח,שם, על ההר.
אך דע איפה, כי כאשר שם אותו, לא בלבד על מזבח זה, הושם, כי-אם, על אותו המזבח אשר הוא ממעל לעצים, הוא המזבח שבמקדש של מעלה, ולא בלבד על המזבח שתחת לעצים.
ובזה (השתא דאתית להודעת חז"ל, אשר שם אותו על המזבח שלמעלה, אז) מבלי הגזרה שוה (גם כן) יאמר הענין (ואפשר לפרש) כפשוטו, כי שם אותו על המזבח, שהוא ממעל לעצים, ולא (רק) על אשר מתחת לעצים.
והטיב אשר דבר באומרו, ממעל ולא 'על העצים', לרמוז על מה שהוא ממעל ברחוק שהוא העליון.
(ביאר ספה"ק אור המאיר) איתא באלשיך על פסוק, וישם אותו על המזבח ממעל לעצים, ותוכן הדברים, מזבח תחתון היה באמת גשמי מעצים הגשמיים, אמנם עיקר מחשבתו של אברהם עליו השלום, לעשות בתחתון, ולרמוז בעליון, מזבח העליון, רוחניות אור בהיר הוא,
וזהו, וישם אותו על המזבח , העליון שהוא רוחני אשר ממעל לעצים, היינו למזבח העצים התחתון שהוא גשמי (עכל"ק ספה"ק אור המאיר)