השתדלות השונמית שיתאכסן ג"פ באופן שיהיה חזקה ותזכה תמיד להיות האכסניא לאכול אצלם

(ח) ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם: אמנם הנה יראה מרז"ל, כי זקנה היתה, וחדל מהיות לה אורח כנשים, ולפי זה אפשר לכאורה לומר, כי זה כיון באומרו, ושם אשה גדולה. שהיא גדולה בימים, ועל כן לא בושה מלהחזיק בו לאכול לחם, כאשר, אם היתה בחורה.

אך, לפי דרך המפרשים, שהיתה גדולה בחשיבות מפורסמת בחסידות, וכמשז"ל, שכל שאר נשים היו יראות, כי נבהלו מבהיקות אור פניו, ועל כן שם אשה גדולה כו', כי לחסידותה בטחה שיתאכסן אצלה.

ובזה יאמר, ותחזק בו, ולא יעלה על לב, שפירושו לשון אחיזה, כמו, והחזיקה בו, כי-אם, לשון חזקה כמשמעו, והוא, שעל ידי שלוחיה רבים ונכבדים לפי כבודו, לא אחת ולא שתים פעמים, האכילתו לחם בביתה, כי-אם, עד היות לה חזקה בו, למצוה זו, שהוא ג' פעמים, כי בתלתא הויא חזקה. (ובזה נתיישב קושיא א: האם להיותה גדולה וחשובה תחזיק באיש לאכל לחם?, הלא טוב טוב היה, לאישה, להחזיק בו, ולא לה!)

וזהו ותחזק בו לאכל לחם. ומאז והלאה לא היה לה להזמינו בכל פעם שהיה בא לעיר, כי כבר הוחזק ואין לשנות אכסניא כי-אם ויהי מדי עברו יסור שמה, אך לא היה כי-אם לאכול לחם, כי תאכילנו חולין בטהרה, אך לא היתה שמה, כי היתה שם היא עם בעלה, ולא יאות לשבת שם, בל יתקיים בו, נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה.