(יא) ויהי היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב שמה: ויהי היום ויבא שמה כו' וישכב שמה, כי מלבד הלחם הנהוג גם וישכב שמה שהיא הנאה שנית, כי עד כה לא היה נהנה רק מהאכילה לבד ועתה גםוישכב, כי זאת היתה כונתה בעלית קיר כמדובר (ובזה נתיישב קושיא ו: א: וישכב שמה, למה לא הזכיר שאכל בה לחם?)
(יב) ויאמר אל גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמד לפניו: ועל כן, ביום שבאה אל הפועל הנאה זו השנית (וישכב שמה,) ומה גם לחכמי האמת שראש השנה היה, רצה להיטיב לה ולראות אם ראויה ליעשות לה נס (ובזה נתיישב קושיא ו: ב: למה טרם ישכב, לא אמר לה הנה חרדת אלינו כו', שאמר לה אחרי כן?)