אז, ויאמר לגחזי כו'. והנה, השם לבו אל ענין הנביא הלזה, הלא יסכים ויאמר, אוי לנו מיום הדין, האם איש א-להים קדוש כזה נשמר מלדבר אל אשה גדולה בחסידות כזו, לנוכח אתה, כי-אם, על ידי שליח, עם היותה אכסניא שלו כמה שנים, כי הנה, כאשר באה לפניו תחילה, לא דבר לה מאומה, כי-אם, אל גחזי אמר, יאמר לה הנה חרדת אלינו כו', כי-אם, בפעם השנית, בעמדה בפתח רחוקה ממנו, אמר לה כעת חיה כו', וכאשר השיבה ותאמר, אַל אדני איש הא-להים כו', שתק ולא השיב לה מאומה, וגם עתה, בבואה מרת נפש לפניו מרחוק, שלח לה את גחזי לאמר לה השלום לה כו', ובהגישה אליו, ותאמר השאלתי בן מאת אדני... לא דבר לה מאומה, כי-אם, מיד, ויאמר לגחזי כו', וכן באומרה אליו, חי ה' כו' אם אעזבך, ויקם וילך אחריה עד ביתה, ואין דובר לה דבר, עד שהחיה את בנה, ויאמר לה שתי תיבות בלבד, שהם, שאי בנך, בלבד, וכל זה ללמדנו דעת, לבלתי הרבות שיחה עם האשה.
ומאשר ארז"ל על, ויזורר הנער עד שבע פעמים, שהוא כנגד ימי שנותינו בהם שבעים שנה יראה שהיה טוב שלם החי שבעים שנה.