נזדכך אברהם כל כך, כמדריגה שכתוב אצל פינחס 'החיים והשלום'

ספה"ק ישמח ישראל מרבה"ק ר' ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר מאלכסנדר

נזדכך אברהם כל כך, כמדריגה שכתוב אצל פינחס 'החיים והשלום' , אשר גופו היה בשלום עם נשמתו, באופן, אשר לשחוט את יצחק, לא היה אצלו,

רק כאשר לשחוט 'איל אחר'

וירא והנה איל אחר נאחז וגו' כ"ק אאמו"ר(ר' יחיאל מאלכסנדר) זצללה"ה זי"ע אמר בשם רבינו הקדוש מוהר"מ מווארקא זצללה"ה זי"ע שאמר פירוש איל אחר, בל"א "איין אנדערער איל".

ופירש כ"ק אאמו"ר זצללה"ה זי"ע דבריו הקדושים בארוכה,

עפ"י דברי קדושת אא"ז זצללה"ה זי"ע,

ובדברתו הק' פירש ג"כ דב"ק אדמו"ר הק' מהרי"י מווארקא זצללה"ה זי"ע, ע"ד רש"י ז"ל פ' בהעלותך עה"כ, ויעש כן אהרן, ופרש"י ז"ל, להגיד שבחו של אהרן שלא שינה,

והדבר הוא מקושי המובן, וכי יעלה על הדעת שאהרן ישנה חלילה, ומה זה השבח שלא שינה מציווי הקב"ה?

ואמר הק' מוהר"י מווארקא זצללה"ה זי"ע פירוש, שלא שינה, שלא ניכר בו שום שינוי והתפעלות בשעת הדלקת המנורה, לאחר כל היחודים והכוונות הנוראים מענין הדלקת המנורה,

ואמר בצחות לשונו הקדוש, אילו היה מצוה הקב"ה מצוה זו להה"ק הצדיק מבארדיטשוב זצללה"ה זי"ע, היה משבר המנורה ושופך השמן זית, לגודל התלהבות ממצוה רבה הלזו, אבל אהרן לא שינה, שלא ניכר בו שום שינוי:

ולהבין דבריו הק' המה עפ"י דברי קדושת אא"ז (ר' שרגא פייוול מגריצא) זצללה"ה זי"ע על מאמר הגמ', 'משה לא מת דכתיב, ויהי שם עם ה' וכתיב, וימת שם משהמה התם עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש'.

והקשה התבו"ש, הלא כל הלימוד הוא שמשה לא מת, היה צריך הגמ' לומר, מה התם חי אף כאן חי, ל"ל אריכות הלשון "עומד"ומשמש?

ופירש הוא ז"ל, דהנה האדם נברא להיות דבוק בחכמה העליונה לעולם, ולהיות מדמה הצורה ליוצרה, לעשות גם מהגוף העכור שהוא חומר הגס ג"כ צורה, כמו הנשמה, ואח"כ כאשר חטא אדה"ר נתערב טוב ברע ורע בטוב, ומאז לא יוכלו הגוף והנפש להיות בשלוה בעודם ביחד בחיים, כי זה היפך זה, וכאשר הקב"ה חפץ בטובת עמו ישראל, וראה שלא יבוא האדם לעולם להרצון האמיתי, וחפץ ד' למה שנברא, לכן מיד גרשו וגזר עליו מיתה, ולאחר המיתה יתוקן, והנפש שבה אל אביה אל מקור מחצבתה. ולזה מבואר במדרש, 'והנה טוב מאד, זה המות', כי בזה נעשה התיקון הגמור.

וכדברי פי קדוש ד' אדמו"ר מו"ה שמחה בונים מפרשיסחא זצללה"ה, ע"פ,ועתה פן ישלח ידו, היינו לאחר חטא אדה"ר צפה הקב"ה ברוב רחמיו שמוכרח להיות בעולם המות, כדי לזכות לתיקון הגמור, וירא הקב"ה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ולא ימות לעולם, ונמצא "ואכל שהוא הגשם, "וחי שהוא הרוחניות, יהיה נתערב "לעולם, ולא יתפרדו לעולם זה מזה, ולא יהיה חלילה לעולם התיקון הגמור, לכן גרשו.

וכן מבואר באלשיך הק' על הפסוק, בריתי היתה אתו החיים והשלום, היינו שפנחס זכה שבחיים חיותו נעשה שלום ביניהם, בין הגוף והנפש, ופנחס זה אליהו, לפיכך עלה השמימה עם גופו, שגופו נעשה כ"כ מזוכך כמו הנפש.

(וזל"ק האלשיך) לָכן אֱמֹר הִנְנִי נֹתן לו אֶת בְרִיתִי שָלוֹם: אמרו רבותינו ז"ל כי שלום זה הוא חיים נצחיים, כד"א , בריתי היתה אתו החיים והשלום.

(א) והנה ראוי לשים לב למה יקרא לחיים, שלום ? ואיך הוא מתייחס אל פעולתו?

אך הוא, כי הוא יתברך פרע לו מדה כנגד מדה. אתה שמת שלום בין ישראל לאביהם שבשמים והחיית את כל ישראל. לכן הנני נותן לך מתנה, והיא את בריתי שלום, שיהיו לך חיים של שלום:

ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל מבואר אצלינו במקום אחר. והוא במדרש על פסוק כל הנשמה תהלל יה. וז"ל: נפשו של אדם עולה ויורדת תמיד ומבקשת לצאת ממנו, אלא שרואה את הקדוש ברוך הוא שכל הארץ מלא כבודו וחוזרת לאחוריהכו'.

וקיצור ענין המפורש אצלנו שם, הוא, כי למה שאין דבר שלא ישתוקק לשוב אל שורשו אשר נפרד ממנו. ומה גם עתה הנפש אשר חוצבה מתחת כסא הכבוד, ותתענג בדשן בהיכלי מלכו של עולם. והיא ניתנה תוך חלאת טינוף חומר עכור. הלא תקוץ בו ולילה ויומם, לא תמיש מהתאוות תאות צאת מתוך הפכת איכותה, לשוב אל האלקים אשר נתנה, כי הן הוא משוש דרכה.

וזה מאמרם ז"ל, כי היא עולה ויורדת ומבקשת לצאת וכו'. במחשבתה עולה ומהרהרת במה שלמעלה, מקום שממנו חוצבה, יורדת במחשבתה מהרהרת בירידתה אשר היא ניתנה בבור טיט היון הלז. ועל כן מבקשת לצאת לעלות אל שורשה, וזה בכל נשימה ונשימה כמפורש שם במאמר. אלא שרואה את הקדוש ברוך הוא שמלא כל הארץ כבודו, וחוזרת. והוא שאומרת דיו לעבד להיות כרבו. וקל וחומר, אם הוא יתברך שאין קצה לקדושתו, על הארץ הכעורה כבודו. מה גם עתה אנכי, כי מה אני בערכו יתברך. ועל כן מתנחמת וסובלת.

והוא מאמרנו פרשת בחקתי על פסוק ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם.

(ב) כי הלא כמו זר נחשב ענין מאמר הכתוב הלזה. כי הלא אחר כל היעודים הטובים והעצומים הנאמרים באמת מראש הפרשה. באומרו ונתתי גשמיכם בעתם וכו', ונתתי שלום בארץ כו', ופניתי אליכם והפריתי אתכם וכו', ונתתי משכני בתוככם, שהוא תכלית הדבקות והחבה. האם היה עולה על לב שתגעל נפשו יתברך בנו. והלא גם אחר כל הדברים

והוא,

כי

הרעים הנאמרים כאשר נרבה לפשוע, בפרשה ההיא, הוא אומר, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וכו'. ואיך אחר גודל האהבה על צדקותינו היה עולה על לב שתגעל נפשו יתברך בנו, שאומר ולא תגעל נפשי אתכם?

על כן כתבנו, שהענין הוא, שאומר הוא יתברך, הנה זאת אעשה לכם, כי ונתתי משכני בתוככם כו'. והוא לומר, הנה אין ספק, כי הנפש אשר נתתי בכם, תמיד גועלת בכם ומבקשת לצאת לידבק אל שורשה היא השכינה. כי טוב לה אז באומנה אתה, מעתה בחומר עכור. על כן אעשה זאת לכם, כיונתתי משכני בתוככם וכו'. והוא לומר, הנה אין ספק כי הנפש אשר נתתי בכם אעשה משכן בכם. שאשרה שכינתי בנפש אשר בקרבכם, כענין ושכנתי בתוכם. ועל ידי כן, נפשי, שהיא הנפש שלי אשר בקרבכם, לא תגעל אתכם. כי לא תבקש לצאת מכם, כי הלא שרשה אשר היא מבקשת לידבק בו שם הוא, ומה לה עוד אחרי זאת: (ובזה נתיישב קושיא ב: אחר כל היעודים הטובים והעצומים הנאמרים באמת מראש הפרשה. ואיך אחר גודל האהבה על צדקותינו היה עולה על לב שתגעל נפשו יתברך בנו, שאומר ולא תגעל נפשי אתכם!)

כלל הדברים, כי גם אם אלף שנים יחיה האדם לא חיי שלום לפי האמת המה בעצם. כי לא שלום בין נפשו וגופו לגמרי, כי הלא בכל נשימה ונשימה היא מבקשת לצאת.

אך, הן לו היה כאדם הראשון טרם יחטא, כי היה חומרו זך ובהיר, מתייחס להיות בסיס אל נשמה קדושה מאתו יתברך. או כאשר היו ישראל על הר סיני שפסקה זוהמתן, שעוד מעט אם עצרו כח לבלתי יחטאו עד קבלת הלוחות, היה להם חירות ממלאך המות, שהיה חומרם נאות לקבל הנפש. וכן לעתיד לבא. באופן יתייחסו החיים ההם לחיי שלום, כי שלום בין הנפש ובין הגוף, מה שאין כן עתה:

ונבוא אל הענין. והוא, כי אמר א-להים, אם אמרתי הנני נותן לו את בריתי חיים, הלא יובן כחיי כל האדם, בהעדר שלום בין גופו ונפשו, שבכל עת מבקשת לצאת. ולא יהיה ההפרש כי- אם שיחיה לעד, אך כחיי כל האדם.

על כן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום. והוא מקרא שכתוב, בריתי היתה אתו החיים והשלום . שהוא, כי יהיה באופן יהיה שלום בין רוחו לגויתו, כי יהיה זך חומרו: (ובזה נתיישב קושיא א: למה יקרא לחיים, שלום ? ואיך הוא מתייחס אל פעולתו?) ...

ובזה ינעם שנותו יתברך את טעמו וקרא אל החייםשלוםכי הוא העיקר. מה שאין חיים משוללים שלום אשר לכל האדם יקראו חיים אמתיים לפי האמת: (עכל"ק האלשיך)

(המשך ס' ישמח ישראל) וכן מבואר ברמב"ם ז"ל, שמה בין משה לשאר הנביאים, כל הנביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה, היינו שהגוף לא היה נזדכך, לכן לא יכלו לעמוד בשעה שנתגלה עליהם אור הנבואה מאת הקב"ה, וכדכתיב, ואראה ואפול על פני, משא"כ מרבע"ה שהיה גופו ספירי ומזוכך כמו הנפש, שהיה עם הגוף ארבעים יום ומ' לילה לחם לא אכל וגו', ראה באספקלריא המאירה, היינו שעמד על עמדו עם גופו בשעת התגלות הנבואה, ולכן לא היה מרבע"ה נצרך להמיתה, שזכה בחיים חיותו לבוא לתיקון הגמור כאשר הוא רצון הבוב"ה.

וזהו פירוש, משה לא מת, כי לא היה צריך לזה, כדכתיב, ויהי שם, היינו שהיה בשמים, ומה התם עומד ומשמש, היינו כמו שמבואר בהרמב"ם ז"ל, שהיה עומד על עמדו עם גופו בעת שהיה בשמים ולמד תורה מפי הקב"ה, אף כאן עומד ומשמש, נמצא שכל הדיוק הוא בתיבת עומד ומשמש. עכ"ל הנצרך לעניננו.

וזה הוא פירוש דבריו הק' של קדושת אדמו"ר מווארקא זצללה"ה. דהנה כל השינויים וההתפעלות שהמה באדם בשעת עשיית המצוה, המה רק מחמת שגופו לא נזדכך, וצריך ליגיעה ועבודה שיוכל לעשות המצוה בקדושה וטהרה,

משא"כ האיש אשר כבר הזדכך גופו עד שנעשה כמו הנפש, וחפצו ומגמתו הוא רק לעבוד השי"ת כאשר היה קודם חטא אדה"ר, הוא איננו צריך לשום יגיעה ופעולה.

וזה הוא, "שבחו "של "אהרן "שלא "שינה, היינו שלא היה צריך עוד לשום שינוי והתפעלות, כי כל גופו נעשה ספירי ומזוכך, ולא היה צריך כלל לשום יגיעה ושינויים:

ובשנת תרנ"ג הוסיף לבאר בזה דב"ק אדמו"ר מווארקא זצללה"ה הנ"ל, שאאע"ה היה ג"כ במדריגה זו, שכל איבריו היה מקודשים כמקדש ממש, כסא להשראת השכינה, וכמוש"כ לעיל, עה"כ, אחד היה אברהם, אאע"ה הפך הכל להימין ולטוב,

ומרוב אהבתו אהבה עזה לד' כשרצה לעשות לו נח"ר ולהעלות בנו ע"ג העקידה כמו שנצטוה, לא היה נחשב אצלו אהבת הבן למאומה,

והיה נחשב בעיניו כאילו הוא היה ג"כ איל, וז"ש בקדשו רבינו זצללה"ה זי"ע "אנאנדערער איל":