(טז) ויאמר למועד הזה כעת חיה את חבקת בן ותאמר אל אדני איש הא-להים אל תכזב בשפחתך... (כח) ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי:
או יאמר, אל תכזב כו', בהזכיר מאמרם ז"ל, שהתפלל ריב"ל, שיראה לו אליהו, ושילך עמו ממקום למקום עוסקים בתורה, ולילה אחת לנו בית איש עני, ויעש להם אכסניא גדולה, מעניותו בשמחה רבה, וישכימו בבקר לדרכם.
וירא אליהו בחצרו עגלת בקר מהאיש העני, ויהרגנה וילכו.
בלילה השנית לנו בית איש עשיר, ויאכילם בעין רעה, וישכימו בבקר כפעם בפעם.
וירא והנה חצרו של בעל הבית רחב ידים, בנה לו שם בירה גדולה.
אמר לו ריב"ל בלכתם בדרך, 'אין דעתי סובלת זה, למטיב לנו, הרגת פרתו, ולצר עין, בנית לו בירה?'
אמר לו, הלא אמרתי, כי לא תוכל ללכת עמי, ולהתמיד עמי!
דע, כי הראשון היה עתיד למות מהרה, עשיתי לו כפרת נפשו, בפרתו.
והשני, היה עתיד לחפור בחצרו, ולמצוא מטמון, ועתה על ידי בירה זו, לא יחפור תחתיה.
והבירה היא מעשה נס בעלמא, לא תתקיים לו הרבה. עד כאן.
ועל דרך זה יתכן, חששה זאת האשה, כי אמרה, 'הלא אדני זקן, ואני חדל ממני אורח כנשים', כמדובר מרז"ל, וגם כל בן הניתן בזכות אשה (ולא בזכות איש) אינו מתקיים.
כי על כן אמרו חכמי האמת, על שמואל, שנסתכן בקטנותו ביד עלי, על שהורה הלכה בפני רבו, ויבקש המיתו, לולא התחננה אמו.
והיתה גרמת נזקו, על דאתא מסטרא דנוקבא,
כך חששה גם זאת, ואמרה, 'אל אדני כו', לומר, הנה ענין בן זה, בא שלא בדרך טבע, כי-אם נס בעלמא, ובלי זכות, ומסטרא דנוקבא, יראה אני, שיהיה דבר בלתי מתקיים', כבירה שהזכרנו, שבנה אליהו לאכסניא שלו.
והדבר הבלתי מתקיים, נקרא בכתוב, כוזב, כדרך אומרו, 'כמו אכזב מים לא נאמנו', וזהו אומרו, (שאמרה בלשון בתמיה) אַל היה אדני איש הא-להים כי-אם, (כמו) אחד העם, (שצריך להזהירו אשר) אל תכזב בשפחתך, לעשות דבר כזב שלא יתקיים, שתמצא בזה כמתהלל במתת שקר, שתדור לי הטבה, ואינה כלום, כענין הבירה שהזכרנו.
וזהו אומרו, (שאמרה) אחרי כן, במות הילד, הלא אמרתי, אל תשלה אותי, שהוא, אל תעשה דבר, שאחטא לך בשגגה, שתצא מפי, שהתהללת במתת שקר (ובזה באופן ג' נתיישב קושיא יב: אַל אדני איש הא-להים, כי אומרו אַל אדני, מיותר, ובלתי מובן!
ובאופן ג' קושיא יג: אַל תכזב, איך ערבה אל לבה לדבר כה אל איש א-להים קדוש? ועליו יפלא שלא הקפיד!)
(יח) ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים: (יט) ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו: (כ - כו) וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת: ותעל ותשכבהו על מטת איש הא-להים ותסגר בעדו ותצא: ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וארוצה עד איש הא-להים ואשובה: ויאמר מדוע את הלכת אליו היום לא חדש ולא שבת ותאמר שלום: ותחבש האתון ותאמר אל נערה נהג ולך אל תעצר לי לרכב כי-אם אמרתי לך: ותלך ותבוא אל איש הא-להים אל הר הכרמל ויהי כראות איש הא-להים אתה מנגד ויאמר אל גיחזי נערו הנה השונמית הלז: עתה רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום: (כז) ותבא אל איש הא-להים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש הא-להים הרפה לה כי נפשה מרה לה וי-הוה העלים ממני ולא הגיד לי:
(יט) ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו: אפשר שלאביו קרא ראשי, ואמר ראשי כלומר חש עלי ראשי אני חש בראשי, ויאמר אל הנער, שאהו אל אמו, כלומר כי בזכותה בא, ועל ידה תהיה תרופתו.