והיו הדברים, הנה חרדת כו', לומר הן אמת ידעתי, כי לא על מנת לקבל הטבה הטבת חסדך, כי-אם מה שחרדת, אלינו היה, ולא אליך להנאתך שנטיב לך, ועל כל זה, אמרי מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך, הוא מלכו של עולם, כמאמר חכמי האמת, או אל שר הצבא של מעלה, להליץ בעדך (ובזה נתיישב קושיא ט: הנה חרדת כו' מה לעשות לך, שיורה ש'על מנת לקבל' עשתה!)
ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת, ובזכות הכלל, ייטב לי בכללם, מה שאין כן, אם תזכרני לבדי, כי יבוקר פנקסי (ובזה נתיישב קושיא י: מה השיבה באומרה, בתוך עמי אנכי יושבת?
(יד) ויאמר, ומה לעשות לה, ויאמר גיחזי, אבל בן אין לה, ואישה זקן: אז אמר אל הנער, ומה לעשות לה כו', לומר, הנה בראש השנה, השאלה המיוחדת היא חיים, וזה, חשבתי לשאול אליה, ביום זה, שאמרו חכמי האמת, שהיה ראש השנה.
ואמרה, בתוך עמי, שיזכרם ה' לחיים, אנכי יושבת, ואחיה בכללם.
אבל מה היא צריכה בייחוד, שאינו כעת בכללות ישראל, וזהו, מה לעשות 'לה', כלומר בייחוד, שאינו צורך לכל, שלא תאמר, בתוך עמי כו', אז אמר, אבל בן אין לה כו', לומר, אין שאלתה כאשר חשבת, שהיא חיים, שהיא שאלת הכללות, אבל (שאלתה) הוא, כי בן אין לה כו'.