וז"ש, אל אברהם ולא (כתב בפירוש תיבת) 'על' (ואז היה נשמע שכאילו דיבר אל השטן), כי האמירה היתה רק לאברהם, ולא השיב להשטן.
וקיים בעצמו מ"ש המלך החכם 'בני אם יפתוך חטאים אל תאבה', ופירוש מהר"מ אלשיך ז"ל, שלא תכנס בויכוח עמו, למה אינך רוצה, רק קודם נתינת הטעם של המניעה, זאת תהיה פרי הקדמתך שאינך רוצה. מבלי טעם. כי, אם תכנס בויכוח, פן ואולי ידחה טענתך.
(וזל"ק האלשיך משלי פ"א: י) בני אם יפתוך חטאים אל תֹ בא: עצה טובה קא משמע ליה אל ידחה את המפתים בטענות פן ידחום בחלקות ויתפתה רק יאמר שאינו רוצה בבלי טענה. וז"א, אל תֹ בא:
(וזל"ק האלשיך דברים פי"ג: ז, ט) כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר... 'לא תאבה' לו ולא תשמע אליו ...
לא תאבה לו, כלומר, לא תעמוד בטענות עמו לווכח אם טוב אם רע, ועל ידי כן לא תשמע אליו, כי, אם תאבה לו ותבא בטענות עמו, אולי תפותה ותשמע אליו לעשות מצותו:
והוא, כי אולי הוא בעל טענות וינצחך בשקר, ומה גם כי אז יתעורר יצרך הרע להיות לו מעיר לעזור ותהיה עליך מלחמה מבית ומחוץ ויוכלו לך חלילה. על כן מיד זרוק בו מרה ורחק ממנו ולא תאבה לו פן תשמע אליו: (עכל"ק האלשיך)
(המשך ס' אגרא דכלה) וז"ש, ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר אבי, רצ"ל, שבזה שאמר אבי נמשך (ממילא, ולא בפירוש)עוד אמירה לאחר, היינו להשטן, דהיינו, על אברהם, שהוא רק אביו, אבל היתה האמירה רק אל אברהם,
ולנוכח השטן לא השיב כלום, כי לא אבה בשום פנים (לשמוע לשטן, אף בלי זאת התירוץ, רק רצה שממילא יתורץ, עבור כיבוד אמו וכנ"ל)