ספה"ק אמרי נועם מרבה"ק ר' מאיר הורוויץ מדזיקוב
פי"ח: א, יז: וירא אליו י-הוה באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום... וי-הוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה:
מבואר ברז"ל, והובא ברש"י פרשת בראשית, מתחילה עלה לפניו במחשבה להבראות במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, שתפו במדת הרחמים, והקדים מדת הרחמים למדת הדין. והיינו דכתיב, 'ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמים'.
והענין הוא, אף דנאמר בתורה 'בראשית דקדימת וראשית הבריאה היה בבחינת 'אלקים',
אבל מבואר באלשיך פירוש הכתוב, כי, 'שמש ומגן ד', אלקים', דכמו שיש נרתק לשמש שלא ישרוף העולם מחומו הגדול, כמו כן שם הוי"ה הוא נרתק ומגן לשם אלקים, שלא יוכלו הדינים להתפשט לחוץ.
(וזל"ק האלשיך תהילים פפ"ד: י, יב) מגננו ראה א-להים והבט פני משיחך... כי שמש ומגן י-הוה א-להים.. .
מחלה הדין, ואומר, בבואך לדון, מגננו, הוא שם ה', בעל הרחמים, ראה א-להים,
והוא, כי מלבד מה שאמר דוד, ואתה ה' מגן בעדי, גם על זה מפרש אחר כך כי שמש ומגן ה' א- להים... כי את ה', קרא מגן,
ברא
אלקים',
דמשמע
פני א- להים, הוא מדת
וגם אחר כך, הבט פני משיחך, שתסייע לנו זכותו, באופן, שעל ידי כן, תהיה לנו, רחום בדין...
... מה שבקשתי, את שם א-להים, שיראה את מדת ה', לרחם בדין, הלא הוא, כי טוב להיות מדת ה' עם מדת א-להים, ולא א-להים לבדו, כי הנה,שמש ומגן וכו' שהוא כמשל, מי שהוא לפני שמש, שמכה בו, ולהיות נסתר מחמתו, שם מסך למגן, מהכאת השמש, כן הוא, ה' א-להים, ששם א-להים ישרוף את הנידון, ושם ה' מגן לו.(עכל"ק האלשיך)
(המשך ס' אמרי נועם) וזהו ענין קדימת שם הוי"ה לשם אלקים, כיון שהשם הוי"ה הוא המסבב לשם אלקים, על כן שם הוי"ה הוא קודם, כי פוגע בהמסבב תחלה.
וע"כ, שבאמת היה תחילת המחשבה בשם אלקים, אך היה מחסדי השי"ת לעשות לשם אלקים בחינת מסבב ומקיף, בכדי שיפגעו תחילה בהמסבב, שיחולו החסדים עלינו מקודם, והם יהיו מגן וצנה לבל יוכלו הדינים הנסגרים בתוכם לצאת חוצה.
ועל דרך הכתוב, 'והבוטח בד', חסד יסובבנהו', שמסבב בהשם הוי"ה (של חסד, את) כל הדינים, וסוגר בתוכו את הדינים, לבל יתפשטו חוצה:
וזהו, וד' אמר המכסה אני מאברהם, שרצון השי"ת היה, שאברהם יכסה את הדינים ויסבבם, לבל יהיו נראים ונגלים רק החסדים לבד
כי תיבת אברהם מורה על בחינה זו, שהחסדים סוגרים את הדינים, שלא יתפשטו לחוץ.
כי תיבת אבר"ה הוא מרומז על דין, שעולה יצח"ק, והמ' שבסוף, הוא על בחינת חסד, שהכל (אברה - ם) עולה רח"ם.
והמ' הוא הסוגר להדינים, המרומז באותיות הקדומים
וזהו, 'וירא אליו ד' באלני ממרא', היינו, בעת שהיה תוקף הדינים המרומז בתיבת אלני ממרא, על דרך דאיתא בספרים, ממר"א עולה, פ"ר דינים עם הכולל, אז נתראה בחינת הוי"ה נגלה, להיות שם הוי"המקיף להדינים, כי בחינת מקיף הוא נגלה בחוש הראות.
ועל כן, קודם אותיות חש"ך, הוא רי"ז כמנין, ויר"א, רומז על בחינת המקיף, שהוא קודם הפנימי, שהוא נראה לעין כל.
וזהו שדרשו ז"ל, אל תקרי 'בהבראם' אלא 'באברהם', רומז על קדימת שם הוי"ה לשם אלקים, כמ"ש (בהבראם) ביום עשות ד' אלקים, כנ"ל.
וזהו, נמצא בתיבת אברהם, כנ"ל, שהמ' סוגר את הדינים הנרמזים בתיבת 'אברה' הנ"ל.
וזהו, 'והוא יושב פתח האהל', רומז על אברהם, שעלתה התעוררות של בחינה שלו בשעת בריאת העולם, שהוא מרומז בתיבת 'פתח האהל', היינו, ראשית בריאת העולם שרומז לאהל.
וזהו היה, 'בהבראם', אל תקרי (בהבראם) אלא 'באברהם' כנ"ל.
וזהו, 'כחום היום', היינו בעת בריאת העולם, שהיה אז במחשבה, למדת הדין, היינו, בלי מגן ונרתק, של שם הוי"ה.
וזהו שפירש רש"י ז"ל, הוציא חמה מנרתיקה, רומז על שעת מחשבת בריאת העולם, שהיה אז בחינת חמה בלי נרתק, רק נתעורר אז חסד אברהם, להיות נרתק להדינים, כנ"ל: