(טז) ויאמר למועד הזה כעת חיה את חבקת בן ותאמר אל אדני איש הא-להים אל תכזב בשפחתך: וידבר לנוכח אתה ויאמר כעת חיה כו' ותאמר אַל אדני כו', לכאורה יאמר ראה מה אתה אומר, כי גם (אף על פי) שאל היה אדני, איש הא-להים, כי-אם, (הייתם) איש מהמון ישראל, ראוי הוא שאַל תכזב, כי בני ישראל לא ידברו כזב, כלומר, ראה ועשה שיאמנו דבריך (ובזה באופן א' נתיישב קושיא יב: אַל אדני איש הא-להים, כי אומרו אַל אדני, מיותר, ובלתי מובן!
ובאופן א' קושיא יג: אַל תכזב, איך ערבה אל לבה לדבר כה אל איש א-להים קדוש? ועליו יפלא שלא הקפיד!)
או יאמר, במה שאמרו ז"ל, שאמרה, 'חדל להיות לי אורח כנשים כו', וזה יאמר, יתכן, תאמר (השונמית לאלישע, וכונתה אשר) הלא, נערך לא חשש, (אשר ממני) היה עיכוב, כי-אם, על שאישי זקן, כי לא ידע, כי פסק אורח כנשים ממני,
על כן, אני אומרת, אל אדני, כלומר, גם שלא היה אדני (הוא בעלי, המניעה) כלומר זקן, שהוא סיבת אדני (בעלי) לעכב,
(אעפ"כ, תדע) איש הא-להים, (אשר עדיין) יראה אני (שלא תתקיים הבטחתכם, כי יש דאגה אשר) אל תכזב בסיבת שפחתך, כי אתה חשבת כי דרך נשים לי, והבטחתני בנס בלתי כפול. ואילו ידעת כי חדל ממני, לא היית אומר (ההבטחה), כי ב' נסים יחד, (אולי) אין לי זכות לקבל,
ואם כן ימצא, שעל כן, לא יהיה הדבר, להחזירני לנערותי, וגם ללדת בן, ותישאר בדאי, כי לא יהיה הדבר בסבתי, ויחשיבוך (בטעות) לכוזב,
(והטעות יהיה) בשביל שפחתך, כי חדל ממנה אורח כנשים, ואתה לא ידעת זה, כשנדרת (ובזה באופן ב' נתיישב קושיא יב: אַל אדני איש הא-להים, כי אומרו אַל אדני, מיותר, ובלתי מובן!
ובאופן ב' קושיא יג: אַל תכזב, איך ערבה אל לבה לדבר כה אל איש א-להים קדוש? ועליו יפלא שלא הקפיד!)
ולא חש (אלישע) לזה, כי נקל בעיני ה': א: להחזירה לנערותה, שתהיה ראויה להריון, ב: ושיהיה בן.
(יז) ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע: ועל ב' הדברים הוא אומר: א: ותהר האשה, ב: ותלד בן כו'.