ספה"ק אגרא דכלה מרבה"ק ר' צבי אלימלך מדינוב
ישמעאל לא היה יחוסו מתייחס אל אברהם אף אם לא היה יצחק קיים , וממילא רק אל יצחק ייקרא אב
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה וכו'.
א: הנה כל הענין מיותר, לא היה לו לומר רק, ויאמר יצחק אל אברהם הנה וכו'!
ב: וביותר, ויאמר ויאמר, כפל ללא צורך!
והנראה, דהנה אמרו רז"ל, שהשטן הכניס מורך בלב יצחק ואמר אליו: 'הנה בשומעך לאביך, הא ישמעאל, שנאה דביתא, יורש כל עמל אמך'.
והנה זה תגדל ביותר עגמת נפש אמו, שהשונא, שהיא גרשה אותו, יבא ויירש, כי אין יורש אחר זולת יצחק.
ובא יצחק לקיים כיבוד אם, (ע"י שיפרוך טענת השטן), ולתקן כל זה בטענה מופלגת, דהנה אברהם ראה באיצטגנינות, שאינו מוליד, ואמר לו הש"י,'צא מאיצטגנינות שלך, אברם אינו מוליד, אבל אברהם מוליד'.
והנה הקושיא מפורסמת: הרי הוליד את ישמעאל, בהיות שמו אברם!
אלא על כרחך, שראה באיצטגנינות, 'אברם אינו מוליד'בן מיוחס אחריו, כי בן הנולד מ'שפחה, יתייחס אחריה, 'בן הגר המצרית', ואין לו ייחוס על אברהם, מה שאין כן בקראו שמו אברהם, יוליד בן מיוחס אחריו.
וז"ש, ויאמר יצחק אל אברהם - אביו, רצ"ל, שאמר לו, שנשמע, מדהחליף הש"י שמו לקראותואברהם, נשמע מזה, כי רק לו (ליצחק) לאביו יתייחס (אברהם), ולא לישמעאל.
ואם כן, אין לישמעאל שום חלק ונחלה בבית אבינו אברהם, ובזה תירץ טענת השטן:
ויתכן לפי זה יותר לפרש אל אברהם, כמו, (אל ענין שמו אברהם, והיינו כמו) על אברהם, כמו שפירש"י על 'ויאמר אברהם אל שרה אשתו, אחותי היא וכו' (רש"י: אל שרה אשתו: על שרה אשתו.
והאמירה היתה אל השטן, שהשיב אליו (אל השטן) - על אברהם - שהוא רק - אביו - (כי ישמעאל לא יירש בשום אופן, וממילא) ובטלה טענתו (של השטן) (והא דלא אמר בפירוש 'על' יתבאר בסמוך)
ויאמר אבי. הנה גם זה מיותר, וכמ"ש!
ג:ולמה קראואבי, הלא אצלו היה?
ולפי הנ"ל מובן, שרצה לשלול טענת השטן,
והנה קראו לאברהםאבי,שאתה רקאב שלי, ולא לישמעאל יתייחס אבהותך, הנה באמירה ההוא שלל טענת השטן, על כן אמר, ויאמר ויאמר, שבאמירה ההוא שאמר לאביו, היה האמירה גם להשטן.