פארוואס האב איך פראבלעמען אין שטוב?
פארוואס גייט מיך אזוי שווער מיט פרנסה?
פארוואס האב איך צער גידול בנים?
פארוואס קען די דאקטער מיך נישט העלפען?
פארוואס האב איך נישט קיין מזל?
תירוץ
ווייל די מקטריגים לאזען נישט אז מיינע תפילות זאלען נתקבל ווערען
וואס איז די עצה? זיך איינקויפען מליצי יושר!
זייט מקיים די צוואה פון די זרע שמשון, פלאצקע גאון, אבני נזר, ילקוט סופר, צדקת הצדיק, לב העברי, רבי יוסף ענגיל, רעננה רב, און ר' יחזקאל אברמסקי, ר' זבולון המבורגר זצ"ל וואס האבען מבטיח געווען צו זיין מליצי יושר פאר ווער עס וועט פארשפרייטען אדער לערנען זייערע ספרים.
- זרע שמשון - רבי שמשון חיים ב"ר נחמן מיכאל נחמני זצ"ל: הבטיח למי שילמוד בספריו: תשלמו חן וחסד ושלמא רבא מן שמיא ועיניכם תראנה בנים ובני בנים כשתילי זיתים סביב לשולחנכם, חכמים ונבונים ובתים מלאים כל טוב, גם עושר גם כבוד לא יסופו מזרעכם וכו', בני חיי ומזוני טבי.
- מלא העומר - רבי אריה לייב ב"ר משה צינץ זצ"ל ביקש קודם פטירתו שיתנו לו דף ורשם בצוואתו כותיתין: מי שישתדל בהדפסת ספרי אהיה לו למליץ, וכ"כ הגה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין וז"ל: הבטיח הגאון שיעשה טובה לכל המשתדלים והמסייעים בהוצאת חיבוריו לאור, וכן חיה באמת שעשה טובה לכולם. (הקדמה למלא העומר)
- אבני נזר - רבי אברהם ב"ר זאב נחום בורנשטיין זצ"ל הבטיח קודם פטירתו: אם ילמדו בספרים שלי, אהיה למגן ולעזר גם אחר פטירתי ממש כמו בחיים. (ארץ צבי להגה"ק מקוז'יגלוב עה"ת עמוד רמ"ב) וכ"כ השם משמואל: ובטח יהיה למליץ יושר למעיינים בה.
- ילקוט סופר - רבי יוסף לייב ב"ר אליעזר זוסמאן סופר זצ"ל כתב בצוואתו למי שישתדל או ידפיס דבריו: אני אטיב עמהם להמליץ טוב בעדם לפני אל חי, ואם יבואו על קברי ויתפללו ויאמרו איזה מאמרי תהלים ג"כ אשתדלה גם אני לפני שומע קול בכיות עמו ישראל ברחמים ואצטרף תפילתי עמהם לטוב להם כל הימים.
- לב העברי - רבי עקיבא יוסף ב"ר יחיאל שלעזינגר זצ"ל כתב בצוואתו: בקשתי שטוחה שישתדלו להדפיס ספרים שלי, ואני תפילה להשי"ת, צעק לבי אל ה' בין בחיי בעוה"ז, ובעוה"ב אם יהיה בכוחי, אקוה שלא להיות כפוי טובה ח"ו, ובעולם האמת אקוה כי לא יבושו בי תומכי.
- חזון יחזקאל - רבי יחזקאל ב"ר מרדכי זלמן אברמסקי זצ"ל: הכיר שלום אייזן זצ"ל בעת הספדו בשעת הלוית הגר"י נבנצייל מאת רבינו זצ"ל לפרסם, שהבטיח שימליץ טוב לכל מי שילמוד בספריו, וכן ימליץ טוב לכל מי שיפיץ את חידושי תורתו. (רבבות אפרים או"ח ח"ב עמוד רמ"ח, מלך ביופי פרק מ"ב).
- אתוון דאורייתא - רבי יוסף ב"ר יהודה ענגיל זצ"ל: העיד חתנו הגאון רבי יצחק מנחם מארגענשטערן זצ"ל בהספדו: רבינו בטרם עלה השמימה הבטיח כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלו יהיה לו למליץ יושר בעולם העליון.
- בן לאשרי - רבי יצחק ב"ר אשר אנשיל הכהן כ"ץ מריגנצה זצ"ל כתב בספרו: הנני מוסר מודעה שהחלטתי להתפלל בלי נדר בכל יום על כל אלה שיעיינו בספרי, ויגידו בשמי דברי תורה לאחרים שיוושעו מכל צרה שצריכים ישועה בעוה"ז ובעוה"ב, וכל הלומד בספרי יזכה ליר"ש, והצלחה בכל טוב, בזה ובבא וסגולה גדולה בבית לכל הדברים.
- צדקת הצדיק - רבי צדוק ב"ר יעקב רבינוביץ זצ"ל אמר קודם פטירתו: שמבטיח כמו הבטחת בעל מלא העומר שמי שידפיס דבריו יהיה לו למליץ יושר.
- שערי זבול - רבי זבולון ב"ר אברהם משה המבורגר זצ"ל הבטיח כמה פעמים שיעשה טובה וימליץ טוב למי שיעשה טובה לנשמתו, וכן חרות על מצבתו.
זרע שמשון
לע"נ הרה"ק המקובל המלבי"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ר"ם זי"ע
למען תשכילו את כל אשר תעשון. במפרשים דחקו עצמם להבין סמיכות פסוק זה לפסוק שלאחריו תחילת פרשת נצבים 'אתם נצבים לפני ה' אלקיכם'. ואכן צריך להבין זאת, כי בודאי ב' הפרשיות המשך אחד להם, כמו שכתב בשו"ת הרדב
ז (סימן תשט"ו) שמוכרח להיות שפרשת נצבים קשורה עם פרשת כי תבוא. דאם לא נאמר כן יקשה מפני מה בקללות של פרשת כי תבוא לא נאמר אחריהם נחמות כמו שמצינו בפרשת בחוקתי, אלא ודאי הכל אחד, ובפרשת נצבים באו הנחמות וכמ"ש בסוף הפרשה 'והיה כי יבאו עליך וגו' ושבת עד ה' וגו' ושב ה' אלקיך את שבותך'. ונראה לתרץ את ענין סמיכות הפסוקים, דהנה יש לדקדק בשני פסוקים אלו, דעל פסוק 'ושמרתם את דברי הברית וגו' למען תשכילו', לכאורה קשה הלא אמרו (קידושין לט.) שאין שכר מצוות בעוה"ז, וא"כ איך מבטיח כאן שכר על שמירת המצוות. ועל פסוק 'אתם נצבים' קשה במה שכתב רש"י בהמשך בפסוק 'והוא יהיה לך לאלקים', לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת, לכך אוסר אתכם בשבועות הללו, שלא תקניטוהו אחר שהוא אינו יכול ליבדל מכם. וקשה דמוכח מכך שכל שבועות הללו הם לטובתן של הקב"ה ולא לטובתן של ישראל, וא"כ בודאי שגם עתה יהיה להם תרעומת על אלו השבועות שאינם נצרכות להם, ובאים רק מפני שבועתו של הקב"ה. וי"ל דלתרץ קושיות אלו נסמכו הפסוקים 'למען תשכילו אשר תעשון', ו'אתם נצבים', והיינו לרמוז שאין כאן שכר על קיום המצוות כלל, אלא כפי שמצינו בגמרא (ע"ז יט:) כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין והקב"ה עושה לו חפציו, שאין זה מענין שכר על המצוות, אלא מציאות קיימת, שמי שנדבק בהקב"ה אין שום רע או מזיק יכול להתקרב אליו. וא"כ מה שאמר הקב"ה שאינו יכול ליבדל מכם, זה לטובתינו. וזה נרמז בסמיכות פסוקים אלו 'ושמרתם וגו' למען תשכילו', ו'אתם נצבים לפני ה' אלקיכם', והיינו שהיות שע"י קיום המצוות 'אתם נצבים לפני ה', משום כן תמיד תשכילו ותצליחו בכל אשר תעשו ושום רע לא ידבק בכם. (זרע שמשון אות י"ב).
אבני נזר
ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ירמוז בזה, הגם כי תשב בארץ שנים רבות, לא יחשוב בלבבך כאילו שלך היתה מעולם, כי בהתחלתך לישב בארץ זבת חלב ודבש, לא יכבד בעיניך הטורח, לעומת חביבות המתנה אשר נתן לך 'ארץ זבת חלב ודבש'. אבל בהמשך הזמן תחשוב כי זכית בה מעולם, ותקיץ נפשך ביגיעת הדרך הרחוקה עם הביכורים, לזה אמר 'הגדתי היום', כלומר 'היום' אני מגיד כאילו לא הגדתי מעולם, וכאילו זה ראשית ביאתך וזכייתך במתנת הארץ.
ולפי שאין ראוי שיתלה בזכות עצמו, לזה אמר 'הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו'.
מלא העומר
דיחוי אצל מצות. [המשך משבוע העבר]. כתב האבני נזר (יו"ד סי' של"ט) בנוגע 'דחוי' במצות מילה, דיש לחלק בין תינוק שמתו אחיו מחמת מילה, ד'בטלה' ממנה מצות מילה, וזה מקרי 'דחוי', ובין תינוק שהיה חולה, דלא 'בטלה' ממנה מצות מילה, אלא דאי אפשר למולו מחמת סכנה, וזה לא מיקרי 'דחוי', וז"ל: אך יש לעיין דלא נקרא 'דחויה', רק אם היה בו 'פסול' בשעת שנדחה, או 'סילוק חיוב', כמו בכיסוי שאינו חייב לגלותו ולחזור ולכסותו, [דאז יש לומר דכבר פקעה החיוב, ושוב ליכא מחייב]. אבל כאן בתינוק, הרי גם בתחילת היום שהיה חולה, היה מחויב במילה, אלא שלא היה יכול למולו משום סכנה, דסכנת נפשות היה דוחה מצות מילה, מ"מ לא נדחה המצוה בעצמותו, דהרי אם היו עוברין ומלין אותו גם בעת חליו, היה מצוה בדיעבד, לכן אחר כך שנתרפא, הוא מצוה גם לכתחילה וכו', וכמ"ש הריטב"א (ע"ז מז.) דדבר שפסול רק לכתחילה, לא שייך לקורותו 'דחויה'. וכ"ש הוא מהתם דלכתחילה אסור משום דמאיס למצוה, א"כ הוא גריעותא דמצוה לכתחילה מיהת, משא"כ הכא דאין גריעות כלל במצות מילה וכו'.
ודוקא תינוק שמתו אחיו מחמת מילה, דליכא אופן למולו עוד בשמיני, אז בטלה ממנה מצות מילה בשמיני גם לענין דיעבד. אבל תינוק חולה קצת, שאם הבריא בו ביום, מלין אותו, א"כ לא בטלה מצות מילה בזמנה, ואם נימול בדיעבד גם בעודו חולה, נתקיים מצות מילה בזמנה, בפרט בתינוק זה שהבריא באמת בו ביום, הרי הוכיח סופו על תחילתו שעומד היה להבריא בו ביום, עכ"ל.
והנה גדר 'דחוי' שייך רק במצות כגון כיסוי דם, דכבר נדחה המחייב של המצוה, או בחפצא של מצוה, כגון קרבן, ולולב של אשירה, דכבר נפסל החפצא ואינו כשר עוד למצוה. אבל לא שייך לומר 'דחוי' באדם, דנדחה האדם לקיום המצוה. והביא האבני נזר כמה ראיות לזה. וז"ל (או"ח סימן קכ"ג אות ב'): בגברא לא שייך כלל 'דחוי', לא שנא דיחוי מעיקרא, לא שנא נראה ונדחה. וכמה ראיות לזה. א) מהא דעתים חלים ועתים שוטה שאכל מצה בשטותו לא יצא, וצריך לחזור לאכול מצה בחלמותו (רמב