אֶל- מֵֶּ֣ל ֙ וְעֵַּ֣ד מִכל- אֲׁשֶר- ל ת וַי ָ֥אמֶר וגו' אִם- וְאִם-אֶקַָ֖ח אַבְרָ֖ם מִחּוט ְֶך סְדִ֑ם שְרֵֹֽוְך-נַָ֔עַל ְִ֑ך וְלֵּ֣א

קַּׁשְתֹֽו, מופעל על ידי ענוה והודאה בניסי ה'.

וכן מצינו באברהם אבינו שביטל עצמו כעפר, ו כְקַָׁ֥ש החשוב כאפר, באמרו (וירא,יח,כז') וְאנכִָ֖י עפָ֥ר ואֵֽפֶר, ובכך הודה על ניסי ה' שהוציא ו מכבשן האש, שלא ונְתָנ להיות עפר ואפר.

ועל דרך הצח יש לומר שאותו עפר שהפך לחיצים, הוא העפר שאמר אברהם אבינו על עצמו וְאנכִָ֖י עפָ֥ר ואֵֽפֶר, שהענוה המפעילה את המנגנון, אלא היא היא המנגנון עצמו ההופך לחצים על האויבים לאוהבים. לא רק שהיא ואת הסובבים אותנו

וכן מצינו בנחום איש גמזו כמובא בתענית כא. שביטל עצמו בפני המציאות כאשר במקום הזהב נמצא באוצרו עפר, ואמר "גם זו לטובה" ועל ידי כך נהפכו גרגירי העפר לחיצים וחרבות. לטובה הודה אף הוא על ניסי ה' שעשה עמו עד עתה. (וכמובא לקמן). ובאומרו גם זו

ולכן זכו שניהם למְנַגְנא הזו, על ידי הענוה והודאה בניסי ה'.

ויש להזכיר פליאה שאומר "הצדיקים נהנים מן הגזל". ובודאי לא כפשוטו. ופירשו בו גז"ל ר"ת גם זו לטובה. שעל ידי ההודאה בכל ענין לטובה, בזה הוא מנצח את היצר הרע אשר רוצה להעמידו בנסיון, כעין מה שכתוב [שמואל ב כג,כא'] וַיִגְזל אֶת הַחֲנִית מִיַד הַמִצְרִי וַיַהַרְגה ו בַחֲנִיתֹו, ומאחר ואמר גם זו לטובה, אין יותר כח ביד השטן לקטרג, ובזה יופעל המְנַגְנא להצילו.

בענין זה מדרש שֶיִקְרֵהּו שגם זו

ויש לעיין בדברי נחום איש גמזו, מה הוא זה שהיה אומר על כל דבר גם. גם זו לטובה. והלא היה די לו לומר זו לטובה. ומה הוא הגם. ויש לומר כי כל מקרה אשר יקרה את האדם, במבט לאחור יוכל לראות כי היה זה לטובה. אך במבט לעתיד או אפילו בהווה, קשה לראות את המקרה הקשה שהוא לטובה. לכן אמר גם. ופירושו: כשם שכל המקרים בעבר היו לטובה, כן יש להאמין שגם מקרה זה בהווה הוא לטובה.

ולעומקו של מקרא יש לומר שכאשר האדם מודה שהכל לטובה, בזה יש לו כח לגזור שאכן יהיה זה לטובה.

ובזה יובן מדוע אליהו הנביא לא התגלה אליו אלא רק לאחר שנחום איש גמזו אמר גם זו לטובה. כלומר שבאמירתו זו הוא גזר לטובה, ומיד הופיע אליהו הנביא והצילו מיד המלך באמרו כי זה הוא העפר של אברהם אביהם ההופך לחרבות ולחיצים.

והוא סוד פעולתו של המנגנון החכם. ההודאה בהשגחת השם ובניסיו מתוך ענוה והתבטלות.

ועוד יש לומר על דרך הצח שמקורו של הַמְנַגְנא הוא מהיכל הנגינה, ומופעל על ידי השם הקדוש וְׁש ר היוצא מע"ב שמות מפסוקים ויסע ויבא ויט, (שמות י''ד פסוקים יט-כא). הוא הממונה על שירת העשבים ושירת היקום כולו. ובעת אשר משמיעים בני ישראל את קול תפילתם ותורתם בבתי הכנסיות, בניגון ובנעימת קול ערב (רש"י ברכות ו. ד"ה במקום רנה) מקיימים בזה אֲׁשֶר-מִגָָֽ֥ן צרֶָ֖יך בְידִֶ֑ך. והוא שהתכוון ר' עקיבא בשבח לימוד התורה שצריך להיותְ בֶ זֶ מר. כאומרו זַמר בכל יום, זֶמֶר בכל יום. (סנהדרין צט:). והוא הנקרא זְמִיר עֲרִיצִים, ואשר על כן נְ תְ כ ונ פסוקי דזמרה לפני התפילה כדי שתוכל הַמְנַגְנ א. התפילה להפעיל את

אֶל- מֵֶּ֣ל וְעֵַּ֣ד מִכל- אֲׁשֶר- ל ת אמַָ֔ר אֲנ י הֶעֱׁשַָ֥רְתִי אֶת-אַבְרֵֽם [יד,כג'] וַי אמֶר וגו' אִם-וְאִם-אֶקַָ֖ח אַבְרָ֖ם מִחּוט ך סְדִ֑ם שְרֵֹֽוְך-נַָ֔עַל ך וְלֵּ֣א

יש ליתן טעם מדוע כאן סרב אברהם לקחת אפילו דבר מועט, ובפרעה לא סרב ועוד אמר לְמַ֙עַן יִֵֽיטַב-ופירש רש''י שם ויתנו לי מתנות. לִֵּ֣י בַעֲבּור ך וְחיְתָ֥ה נַפְׁשִָ֖י בִגְללְֵֽך

ויש לומר כלל גדול בהנהגותיו של אברהם אבינו מצינו כאן. שכל מעייניו היו לקדש שם שמים. וזו אַּמַּת המידה שלו בכל ענין. מה יקדש שם שמים ומה חלילה להיפך. ולכן בענין פרעה אמר ויתנו לי מתנות כפירש''י, כי ידע בנביאותו שפרעה יודה כי מעם ה' יצא הדבר, ולכן אם יקח מתנותיו הרי יקדש בכך את ה' שהוא הנותן את מתנותיו של פרעה. ועוד, שבזה יהיה סימן לבנים