תרח תשובה, ומכאן למד אברהם שעליו לשוב אליו להחזירו בתשובה.
וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן
וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ שהיא לשון יחיד. על דרך הרמז ירמוז לתשובתו של תרח. ואע''פ שכוונת הפסוק לכל הנפשות אשר עשו, כהמשך הפסוק אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן, בלשון רבים, ניתן לדרוש שכוונתו לנפש המיוחדת שהולידתו. ומשום כיבוד אב נאמרה המלה נפש בלשון יחיד, להורות העניין.
וכן יבואר על פי הטעמים, שהרי המילה הַנֶּפֶשׁ מלבד שכתובה בלשון יחיד גם מוטעמת היא בטיפחא, שהיא מעין הפסקה קלה ולכן אינה בהכרח מחוברת עם שלאחריה, וכוונתו בזה לתרח אביו. וזה שאמרו שעשה תרח תשובה בסוף ימיו שנאמר לאברהם וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. אלא שתרח אביו לא רצה ללכת עמו ארצה כנען, אולי לצד שלא היה בו כח להילחם בכנעני, כנ''ל, ולכן לא הלך עמו. וכך יִקָּרֵא: וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ היא תרח לא לקחו, וְאֶת [שאר הנפש] אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן אותם לקחו.
אמנם, לעתיד לבוא, יוציא הקב''ה מחרן גם את בעלות החסד כרבקה וכרחל ולאה, עבור המשך בניית עם ישראל, והן כניצוצות המבוררות על ידי החסד והתשובה שאברהם קיים בתרח ובאנשי דורו והן גם הן ישתייכו לנפש אשר עשו אברהם ושרה בחרן.
וכן יתבאר על דרך הצח והסוד, אומרו וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:
וְאֶת - לרבות, לרבות את רבקה, רחל ולאה. שגם את הנפש שלהן הוציאו אברהם ושרה וביררו אותן עבור יצחק ויעקב, בעת יגיע זמנן לצאת מחרן.
ועל דרך אל תקרי, אל תקרי וַיֵּצְאוּ אלא וַיּוֹצִיאוּ. שהוציאו יקר מזולל לעתיד לבא, לעת צאת השואבות, לעת צאת השכינה הקדושה לפניהן והן כשואבות רוח הקדש.
ועוד יש לומר, בשימת לב שלוֹט בֶּן-אָחִיו נאמר לחוד, וכן וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן נאמר לחוד: וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן (יב,ה'),
לומר לך שלוט לא היה בין הנפשות אשר עשו בחרן. רק מצד החסד לקחוהו אברהם ושרה, חסד אשר הוליד עמו חסד נוסף, חסד של מלכות והיא רות אשר תורת חסד על לשונה.
ויש לשאול, מכיון שאברהם היה כבר בארץ לפני הציווי של "לך-לך", לפי המדרש הנ''ל, מדוע אמר לו הקב''ה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ והרי היה לו לומר לכאורה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר הראיתיך, בברית בין הבתרים.
ויש לומר שאדרבה, באומרו אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ, בזה היה הנסיון לאברהם יותר גדול, באשר אינו יודע לאן יצווה ללכת, למרות הברית בין הבתרים שהראהו קודם לכן.
ומשהגיעו לארץ כנען נאמר וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. מאי אז. כאז – כן עתה.
כתיב וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ שהיא לשון יחיד. ואע''פ שכוונת הפסוק לכל הנפשות אשר עשו, כהמשך הפסוק אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן, בלשון רבים, ניתן לדרוש שכוונתו לנפש המיוחדת שהולידתו. ומשום כיבוד אב נאמרה המלה נפש בלשון יחיד, להורות העניין, שעשה תרח תשובה על ידי בנו אברהם.
וכן יבואר על פי הטעמים, שהרי המילה הַנֶּפֶשׁ מלבד שכתובה בלשון יחיד גם מוטעמת היא בטיפחא, שהיא מעין הפסקה קלה ולכן אינה בהכרח מחוברת עם שלאחריה, וכוונתו בזה לתרח אביו. וזה שאמרו שעשה תרח תשובה בסוף ימיו שנאמר לאברהם וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. אלא שתרח אביו לא רצה ללכת עמו ארצה כנען, אולי לצד שלא היה בו כח להילחם בכנעני, כנ''ל, ולכן לא הלך עמו. וכך יִקָּרֵא: וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ היא תרח לא לקחו, וְאֶת [שאר הנפש] אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן אותם לקחו.
אמנם, לעתיד לבוא, יוציא הקב''ה מחרן גם את בעלות החסד כרבקה וכרחל ולאה, עבור המשך בניית עם ישראל, והן כניצוצות המבוררות על ידי החסד והתשובה שאברהם קיים בתרח ובאנשי דורו והן גם הן ישתייכו לנפש אשר עשו אברהם ושרה בחרן.
וכן יתבאר על דרך הצח והסוד, אומרו וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:
וְאֶת - לרבות, לרבות את רבקה, רחל ולאה. שגם את הנפש שלהן הוציאו אברהם ושרה וביררו אותן עבור יצחק ויעקב, בעת יגיע זמנן לצאת מחרן. ועל דרך אל תקרי, אל תקרי וַיֵּצְאוּ אלא וַיּוֹצִיאוּ. שהוציאו יקר מזולל לעתיד לבא, לעת צאת השואבות, לעת צאת השכינה הקדושה לפניהן והן כשואבות רוח הקדש.
ועוד יש לומר, בשימת לב שלוֹט בֶּן-אָחִיו נאמר לחוד, וכן וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן נאמר לחוד: וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן (יב,ה'), לומר לך שלוט לא היה בין הנפשות אשר עשו בחרן. רק מצד החסד לקחוהו אברהם ושרה, חסד אשר הוליד עמו חסד נוסף, חסד של מלכות והיא רות אשר תורת חסד על לשונה.
ובשימת לב, יש לשאול, מכיון שאברהם היה כבר בארץ לפני הציווי של "לך-לך", לפי המדרש הנ''ל, מדוע אמר לו הקב''ה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ והרי היה לו לומר לכאורה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר הראיתיך, בברית בין הבתרים.
ויש לומר שאדרבה, באומרו אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ, בזה היה הנסיון לאברהם יותר גדול, באשר אינו יודע לאן יצווה ללכת, למרות הברית בין הבתרים שהראהו קודם לכן.
ומשהגיעו לארץ כנען נאמר וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. מאי אז. כאז – כן עתה. הרי הארץ לפניך כפי שהבטחתיך.
רִמְזֵי לְךָ-לְךָ
כאן רמז לו על הולדת יצחק. שכן לך אותיות כל, וב' פעמים לְךָ-לְךָ היינו ב'כל. וכפי שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. (חיי שרה כד,א') ופירש רש"י שם בכל עולה בגימטריא בן וגו'.
ועל דרך הרמז והסוד יֵאָמֵר שמידת כל היא מידת היסוד המַּשִׁיקָה למלכות (כמובא בשערי אורה) ולכן שניהם יִקָּרְאוּ במידת כל, ורמז כאן שיהיה אברהם מודיע מלכות ה' בעולם. ככתוב כי כל בשמים ובארץ לְךָ ה' הממלכה.
ועוד על דרך הצח, בתיבות לְךָ-לְךָ חבוי דו-שיח בין הקב"ה ואברהם כביכול. הקב"ה אומר לאברהם לְךָ להודיע מלכותי בעולם, ואברהם עונה לו לְךָ ה' הממלכה. כביכול מה אני להודיע מלכותך, והיא עומדת וקיימא גם מבלי הודעתי. והקב"ה משיבו לְךָ, בידך להודיע מלכותי. לְךָ יִשְׁמְעוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם. [שכן כָּל אותיות לְךָ]. ואברהם משיבו להקב"ה: כי כָל בשמים ובארץ לְךָ ה' הממלכה. והקב''ה משיבו: על מנת כן בראתי שמים וארץ, שדוקא אתה תודיע מלכותי בעולם, כדכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם. ומכח ברכתי בַּכֹּל תודיע מלכותי. ככתוב: (דברי הימים א כט, יא') לְךָ יְהוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי-כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְהוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ.
וכדאיתא בזוה"ק פרשת נשא דף קמ"ח עמ' א: אָמַר רִבִּי אַבָּא, מַאי דִכְתִיב, (בראשית כד) וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. וממידת כל של אברהם נודעת מלכות ה' בעולם לך ה' הממלכה. והיינו לְךָ-לְךָ.