שֶׁיֵּצְאוּ ממצרים לעתיד לבא ברכוש גדול. ויהיה גם בזה קידוש השם גדול.
אבל כאן בעניין מלך סדום המולך על אנשים שהם רעים וחטאים לה' ולבריות, ידע אברהם כי מלך סדום יחשוב שהוא המעשיר את אברם לא יהיה בזה קידוש ה' אלא ההיפך חלילה, ולכן לא קבל ממנו.
וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר (טז,א')
בשימת לב, המילה לוֹ מוטעמת באתנחתא, שהיא כהפסקה, ולפשט הכתוב יחולק הפסוק לשנים: לֹא יָלְדָה לוֹ - וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר.
ועל דרך הדרש קרי ביה ללא האתנחתא, ויתקבל: וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ. לומר לך שאברהם היה עקר כשרה, ועל ידי שנתנה לו את הגר, נרפאו גם הוא גם שרה.
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ: (טו,ה')
הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים. פירש רש"י, הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה, מלמעלה למטה.
ויש לשאול מדוע הצריכו להגביהו מעל הכוכבים, והרי יכול לומר לו שא עיניך וראה, ויסתכל מלמטה למעלה.
ועל דרך הפשט, בהסתכלות מלמעלה יראה את כלל הכוכבים הרבה מעבר למה שיוכל לראות מלמטה, ולכן הגביהו למעלה מן הכוכבים כדי ליתן יותר תוקף להבטחתו: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.
ולעומקו של מקרא ועל דרך המוסר יש לומר, דכל המציאות של אברהם אבינו היתה התבטלות כלפי הבורא ית'. והיא מציאות של עפר ואפר ובמציאות זו לא שייך לשאת את עיניו למעלה אלא כדרך שהיה אברהם אבינו נוהג להשפיל מבטו, ולהביט מלמעלה למטה.
וכדי לא לשנות את ההנהגה של אברהם אבינו, הגביהו הקב"ה מעל הכוכבים כדי שיראה אם יוכל לספור אותם מלמעלה למטה.
ועוד יש לומר, שלא תחלש דעתו על צאצאיו שיהיו בעלי גאוה ח"ו, לכן אמר לו מלמעלה למטה שאין גבהות לפני המקום גם לא במקום הכוכבים.
ועל דרך הטעמים יאמר בדרך הצח, כי המלה הַשָּׁמַיְמָה מוטעמת ברביע [רביעי] ומובנו בארמית "רובץ". וכן הנגינה מתנגנת מטה. וכפרש''י שהוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה, מלמעלה למטה. וכאומרו: הַבֶּט-נָא מלמעלה למטה, הַשָּׁמַיְמָה.
ועל דרך הצח, ה"מ" המוטעמת ברביע במלה הַשָּׁמַיְמָה תּוֹרֶה על כך שהגביהו על מנת שיביט מַטָּה.