וַתֶ֨אמֶר שרֵַּ֣י אֶל- ָ֒ אַבְרם ֮ חֲמסִֵּ֣י עלֶיך כִֵּ֣י הרָ֔תה ואקַָ֖ל בְעינִֶ֑יה יִׁשְפָ֥ט ה' בינִָ֥י ּובינֵֶֽיׄך (טז,ה')

וכדי לא לשנות את ההנהגה של אברהם אבינו, הגביהו הקב"ה מעל הכוכבים כדי שיראה אם יוכל לספור אותם מלמעלה למטה.

ועוד יש לומר, שלא תחלש דעתו על צאצאיו שיהיו בעלי גאוה ח"ו, לכן אמר לו מלמעלה למטה שאין גבהות לפני המקום גם לא במקום הכוכבים.

ועל דרך הטעמים יאמר בדרך הצח, כי המלה הַשמַָ֗יְמה מוטעמת ברביע "רובץ". וכן הנגינה מתנגנת מטה. וכפרש''י שהוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון וכאומרו: הַבֶט-נֵּ֣א מלמעלה למטה,

[רביעי]

ומובנו בארמית הבטה, מלמעלה למטה.

הַש מיְמה.

ועל דרך הצח, ה"מ" המוטעמת ברביע במלה הַש מיְמה תֹורֶה על כך שהגביהו על מנת שיביטַ מטָה.

וַתֶ֨אמֶר שרֵַּ֣י אֶל- אַבְרם֮ חֲמסִֵּ֣י עלֶיך אנכִָ֗י נ תַֹּ֤תִי שִפְחתִי֙ בְחיקֶָ֔ך וַת֙רֶא כִֵּ֣י הרָ֔תה ואקַָ֖ל בְעינִֶ֑יה יִׁשְפָ֥ט ה' בינִָ֥י ובינֵֶֽיׄך (טז,ה')

מובא במדרש רבה [פרשה מה] רִ בי תַּנְחּומָא אָמַּר בְׁשֵם רִ בִי חִיָא רַּבָה וְרבִי בֶרֶכְיָה אָמַּר בְׁשֵם רבִי חִיָא, כל מִי שֶהִרְתִיק [מלשון מתחבר ומתקשר] אַחַר מִדַת הַדִין, לא יצא ש פּוי [מלשון שקט ושלו] מִתַחַת ידֶיה , רְאּויָה הָיְתָה שָרָה לְהַּגִיעַּ לְׁשָנָיו שֶאָמְרָה (בראשית טז, ה) : יִׁשְפֹט ה' בֵינִי ובֵינֶיָך, נִמְנְע ו מֵחַּיֶיהָ שְלׁשִים וׁשְמֹונֶה שָנָה.

שֶל אַּבְרָהָם, וְעַּל יְדֵי

ולעומקו של מקרא יש לומר שכוונת המדרש שמניין 38 הם כמנין האותיות שיש מ"ותרא" עד "וביניך": וַּתֵרֶא כִי הָרָתָה וָאֵקַּל בְעֵינֶיהָ יִׁשְפֹט יהו'ה בֵינִי ובֵינֶיָך . מניין אותיות 38.

והמהרז''ו על מדרש רבה תמה כיצד הוא החשבון. כי בין 175 שנה שחי אברהם ו 127 שנה שחיתה שרה הרי 48 שנה. ובמדרש נאמר הָיְתָה שָרָה לְהַּגִיע רְאּויָה לְׁש נ יו שֶל אַבְרהם, וְעַּל יְדֵי שֶאָמְרָה (בראשית טז, ה):

יִׁשְפֹט ה' בֵינִי ובֵינֶיָך, נִמְנְע ו מֵחַּיֶיה שְלׁשִים וׁשְמֹונֶה ש נה.

והרי חסר למניין עשר שנים.

ותירץ שהכוונה שהיתה ראויה שרה על כל פנים למות יחד עם אברהם, ולא לפניו. והרי אברהם היה גדול ממנה בעשר שנים, ולכן כשנפטר אברהם בן 175 שנה היתה ראויה לחיות על כל פנים עד מותו להיות בת 165 שנה במותה. והרי חיתה רק 127 שנה. הרי שחסרו משנותיה 38 שנה.

ולעומקו של מקרא יֵאָמֵר עוד, שנרמז ענין זה של חסרון שנותיה במילה שִפְחתִי. וידרש: אל תקרא שִפְחתִי אלא שפיחתתי לי. שפיחתתי לי משנותי בעבורך.

ועוד יש להבין מה הוא זה שאמרה חֲמסִֵּ֣י עלֶיך, ומדוע נקוד על יו''ד שבמלה וביניך: ובינֵֶֽיׄך. מובא במדרש רבה: [פרשה מז]: אָמַּר ר

יִׁשְפֵֹ֥ט ה' בֵינִֵ֥י

בִי יְהֹוׁש עַּ בֶן קָרְחָה, יּו"ד שֶנָטַּל הַּקָד וׁש בָר וְך הּוא מִשָֹרַּי, נֶחְלַּק חֶצְיֹו לְשָרָה וְחֶצְי ו לְאַּבְרָהָם.

כלומר: שהיו"ד של שרי, שכך נקראה לפני ששינה הקב"ה את שמה, אותה יו"ד נחלקה לשנים, ה', ה'. ה' לשרה וה' לאברהם. ומעתה נקרא אברם אברהם ושרי שרה. ולכן יש נקודה על היו"ד השניה שבמילה שנחלקה היוד לשנים.

ובינֵֶֽיׄך.

ואשר על כן יש לומר לעומקו של מקרא, שזה שאמרה חמסי, כעין גזילת העני בבתיכם, שאני מוכנה לתת את האות יו"ד שלי ולחלקה ביני וביניך. ואינך מתפלל עלי בתמורה.

וַתִקְר א ש ם ה' הַדבר אלֶיה אַתה אל רֳאִי כִי אמְרה הֲגַם הֲֹלם ר אִיתִי אַחֲרי ר אִי: (בראשית טז' יג') הֲגַם הֲֹלם ר אִיתִי

לעומקו של מקרא, ועל דרך הסוד, יש לומר ש הֲֹלם הוא המלאך היוצא מהשם הקדוש של ע"ב, הל"ם, בהיפוך אותיות מל"ה.

וכן בשמות פרק-ג אל תקרב הֲֹלם. ולכן יש לומר, תא חזי מה בין אדון הנביאים לשפחת הנביא. שבמשה נאמר וַּיַּסְתֵר מֹׁשֶה פָנָיו כִי יָרֵא מֵהַּבִיט אל האלהים ואצל הגר להבדיל כתוב הגם הלם ראיתי אחרי ראי. שהציצה לראות ראיה אחר ראיה. לכן משה זכה ל"ותמונת ה' יביט", ואילו היא לא זכתה אלא לבן שיהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו. וכן בשמות פרק-ג אל תקרב הֲֹלם.

ועוד י"ל דהל"ם שהוא אחד משמות ע"ב כנ"ל מפסוקים ויסע ויבא ויט, (שמות י''ד פסוקים יט-כא). בהיפוך אותיות:

מלה. בזוה''ק לכוון ע''ב שמות אלו בפרשת והיה אם שמע. שם קדוש מע''ב כנגד כל תיבה.

וכתוב בתיקונים

והשם הק' מלה, מכוון הוא כנגד התיבה ארצכם אשר בפרשה שניה של ק"ש. ובאשר כן ממונה הוא על השראת השכינה בארץ. והגר שהיה לבה גס בשכינה, לא זכתה לה ולצאצאיה לנחול את הארץ, ומשה רבנו שהסתיר פניו, זכה להנחיל את הארץ ליהושע ולכל עמו.

דרשת וֶהְיָ֥ה תמִֵֽים

תִׁשְעִָ֥ים ש נָ֖ה וְתֵּׁ֣שַע ש נִִ֑ים וַירֶ֨א יְהוָ֜ה אֶל-אַבְרָ֗ם וַי אמֶר אליו֙ אֲנִי-וֶהְיָ֥ה תמִֵֽים (יז,א')

וַיְהִֵּ֣י אַבְרָ֔ם בֶן-

אֵּ֣ל שַדַָ֔י הִתְהַל ך לְפנַָ֖י

וֶהְיָ֥ה תמִֵֽים. ודרשוהו על המילה. וכן פירש רש''י: ולפי מדרשו, התהלך לפני במצות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים. ואשר על כן יש לומר לעומקו של מקרא: כאן נעץ הכתוב סופה של הפרשה בתחילתה ותחילתה בסופה, לפרסם חביבותו של אברהם לפניו.

שבתחילת הפרשה אמר וֶהְיָ֖ה בְרכֵֽה. וגילה כאן הכתוב מה היא הברכה שהבטיחו בתחילה, היא ברכת ברית המילה, בסופה של הפרשה.

וכאומרו: וֶהְיָ֖ה בְרכֵֽה, אימתי תתקיים בך הברכה במלואה, כשיתקיים בך וֶהְיָ֥ה תמִֵֽים.

ועוד בעניין הברית, נאמר באברהם ברית ונאמר בנח ברית. נאמר באברהם ברית: אֲנִ֕י הִנָ֥ה בְרִיתִָ֖י וגו' אֶת-

וְהיֹּ֤ה שִמְך֙ אַבְרהָ֔ם וגו' וַּהֲקִמֹתִַּ֨י בְרִיתִֶּ֜י בֵינִּ֣י ובֵינ ך ובֵַּ֨ין ךֶ֧זַּרְע ך֙ אַּחֲרֶ֛י ך לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִּ֣ית עֹולָָ֑ם לִהְיֹ֤ות ל לֵֽאֹלהִ֔ים וֽלְזַּרְע ך֖ אַּחֲרֶֽיָך: {יז,ד'-ז'}

ונאמר בנח ברית: וַיֵּ֣אמֶר אֱֹלהִָ֗ים זֹּ֤את אֵֹֽות- הַבְרִית֙ אֲׁשֶר-אֲנִֵּ֣י נתָ֗ן בינִי ובֵּ֣יניכֶָ֔ם ובֵ֛ין כָל-לְדֹרֹ֖ת עֹולָֽם: אֶת- קַּׁשְתִִּ֕י נָתַּ֖תִי בֶֽעָנַָָֽ֑ן וגו' {ט,יב-יג'}

נֵֶ֥פ ש חַּיָ֖ה אֲׁשֶּ֣ר אִתְכֶָ֑ם

תא חזי מה בין אברהם לנח: נח שירד מדרגתו הנבואית ונקרא איש האדמה, עד אשר וישת וישכר ויתגל וגו' נזקק לברית שמימית, עשויה בידי שמים, היא הקשת בענן כדי להשיבו לדרגתו אל יעלה את כל דורו עמו. בוראו. אולי

אברהם שעלה ונתעלה בכל דרגות רוחניות ארצית העשויה בידי אדם, היא אות הברית החתומה בבשרו, ובשמרו אותה הוא מוריד השפע מן השמים ארצה, לו ולבניו אחריו לדורות עולם. והוא מעין מה שנאמר לעיל בענין הַבֶט-נֵּ֣א הַשמַָ֗יְמה (טו,ה') כמבואר שם שהוא הבטה מלמעלה למטה, להוריד שפע הברכה וההשגחה כאן על הארץ, מתוך התבטלות של אנכי עפר ואפר. והוא סוד המילה שנתנה לאברהם ולא לנח. שנח נולד מהול לא כל כך מצד דרגתו אלא מצד שלא היה ראוי כאברהם למשוך השפע מלמעלה למטה. ולכן ניתנה לו הקשת בענן כדי שיתעלה, ואולי יעלה בידו להעלות גם את דורו.

ונשגבות,

נזקק

לברית

אבל באברהם שכל הווייתו היא כבר למעלה, שהיתה בו אמונה תמימה בה' ובהשגחתו, ניתנה לו ולדורותיו אות הברית החתומה בבשר דווקא, בסוד הבט נא השמימה מלמעלה למעלה למשוך על ידה משמי שמים עליונים חוט של חסד ושפע ברכת ההשגחה הפרטית על צאצאיו לדורות עולם.

והוא סוד המצוות כולן שניתנו על ידי משה רבנו הנקרא איש האלהים, להוריד על ידי מעשה המצוות שפע הקדושה ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה ולהמליכו עלינו, משמי מרומא עילאה בית שכינתיה, עד על ארעא עובד גבורתיה.

וזה סוד אומרו (לקמן יז,יז') וַיִפּ֧ל אַבְרהָ֛ם עַל-פנָ֖יו, שבנפילה זו הוריד שפע הברכה לקיים מאמר ה' (לקמן כא,יב') כִי בְיִצְחק יִקרא לְך זֵָֽֽרַע.

כיצד: לפי שנאמר וַיִפּ֧ל אַבְרהָ֛ם עַל- פנָ֖יו וַיִצְחִ֑ק וַי אמֶר בְלִב ו הַלְבֶֹּ֤ן מ אֵֽה-ש נה֙ יִּו לָ֔ד, בזה הוריד השפע שִֶ י ו לד לוְ לבֶֹּ֤ן מאֵֽה- ש נה בן ושמו יִצְחק, פניו וְאִֶ֨ם-שרָ֔ה הֲבַת-תלֵֽד בזה הוריד השפע ששרָ֔ה תהיה אםַ בת-גם בת, וכפי שאמרו בת היתה לו

ולפי שאמר בנפילתו על תִׁשְעִָ֥ים ש נָ֖ה

תִׁשְעִָ֥ים ש נָ֖ה ותלד

ובכל שמה. [ולפי דעה ראשונה בתוספות בבא בתרא קמא, שהיתה בת שרה. וגם לפי דעה שניה שם שהיתה בת הגר, הרי בזכות שרה נולדה], וכנ''ל שבנפילה זו לפני ה' הוריד שפע הברכה.

וְאֶַ֨בְרהָ֔ם בֶן-ובְהִמל ו בְשַָ֥ר ערְל ת (י"ז, כד') תִׁשְעִָ֥ים ותָׁ֖שַע ש נִ֑ה

ובְהִמל - ברש"י בהפעלו. כמו בהבראם. וברשי ישן מובא, שנתיירא אברהם מפני המילה, מה עשה הקב"ה שלח ידו ואחז עמו, שנאמר וכרות עמו הברית.

וי"ל שלכן נקט רש"י כמו בְהִברְאם. וכפי שדרשו [מדרש רבה יב,י] בְ''הֵ'' בְרָאָם. באות ''ה''. וי''ל באות ה''א משם השם.

כן כאן אמור בהמלו, בְ''הֵ'' מַּלֹו. בעזרת ה' מלו אברהם לעצמו.

או כַל ך לדרך זו, באות ''ה'' שניתנה לו בשמו, מלו הקב"ה לאברהם.

ומה שפירש"י לפשוטו של מקרא כמו בהבראם, י"ל לעומקו של מקרא שבזה נשלמה קומתו הרוחנית של אברהם, באברהם, הם רמ"ח אברים. שע"י המילה נשלמו כל רמ"ח אבריו, על ידי המל אותו

שכן

גימטרי'

בהבראם

ברחמיו. ועִמו נשלמה בריאת שמים וארץ, וכפירוש בעל הטורים:

בהבראם. באברהם בזכות אברהם נבראו שמים וארץ.

אותיות

ועל דרך הצח נאמר בְהִמלָֹ֖ו כראשי תיבות: בֵ עת ה' מַלֹו [לאברהם].

הפטרה לפרשת לך לך

ישעיהו מ,כז-מא,טז'

לפשוטו של מקרא, נקבעה הפטרה זו לפרשת לך-לך, משום הפסוק [מא,ב] ומִי העִיר מִמִזְרח צֶדֶק יִקְראה ו לְרַגְל יִתן לְפנ יוְ גֹויִם ומְלכִים יַרְד, יִתן כֶעפר חַרְב ו כְק ש נִדף קַׁשְתו.

ובשימת לב, נמצאו שלשה עניינים בפסוק זה השייכים לפרשה. האחד, הוא ציוויו של הקב''ה לאברהם אבינו לעזוב את מולדתו בארם ולילך לארץ המובטחת. כפירוש רש''י: מִי העִיר מִמִזְרח מי העיר את אברהם להביאו מארם שהוא במזרח, וכהמשך דברי הנביא בפסוק ד: מִי פעַל וְעשה קרא הַדרֹות מרא ש אֲנִי יהו'ה וגו'.

העניין השני, הוא פירסום שם ה' שאברהם היה עושה בכל מקום אשר הלך, וכהמשך פירושו של רש''י: צֶדֶק יִקְראה ו לְרַגְלֹו: וצדק שהיה עושה [הקב''ה] - היא היתה לקראת רגליו [של אברהם] בכל אשר הלך. וכגון: [פס' ח'] וַּיִֽבֶן- שָ֤ם מִזְבֵַּ֨ח לה' וַּיִקְרָ֖א בְׁשֵֵ֥ם ה'.

העניין לפרשה

בפסוק

יִתן לְפנ יו גֹויִם ומְלכִים יַרְד הוא מלחמת המלכים וניצחונו של אברהם עליהם כמובא בפרשה: [פרק י''ד, פס' א-טו'] וַּיַּכֵָ֑ם וַַּֽֽיִרְדְפֵם֙ עַּד- חֹובָ֔ה אֲׁשֵֶ֥ר מִשְמֹ֖אל לְדַּמָֽשֶק. וכן פירש רש''י בנביא: ומְלכִים יַרְד יְ רֶ דה במלכים.

השלישי

השייך

ועוד יתאר הפסוק בנביא את אשר רמזוהו חז''ל בדרשותיהם, כיצד ניצח את המלכים יִתן כֶעפר חַרְב ו כְקַׁש נִדף קַׁשְתו. וכפי שסיפר אליעזר עבד אברהם לְׁש ם, בנו של נח את סוד ניצחונו של אברהם את ארבעת המלכים: [סנהדרין קח:] "אמר רב חנה בר לואי: אמר ש ם רָ בא לאליעזר [עבד אברהם]: כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון היכי עבידיתו כשבאו עליכם מלכי מזרח ומערב, אתם כיצד עשיתם וניצחתם אמר ליה אמר לו אליעזר לשם אייתי הקב"ה לאברהם ואותביה מימיניה הביאו הקב''ה לאברהם והושיבו לימינו והוה שדינן עפרא והוו חרבי והיינו זורקים עפר והפך לחרבות, גילי והוי גירי היינו זורקים קש והפך לקשת וחצים שנאמר: קַׁשְתו. יִתן כֶעפר חַרְב ו כְק ש נִדף

וכן מובא בבראשית רבה [לך לך פרשה מג] רבי יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אמר אברהם היה משליך עליהם עפר והוא נעשה חרבות, קש ונעשה חצים, ורבי נחמיה אמר יתן עפר לא נאמר אלא כעפר הן היו משליכים חרבות על אברהם ונעשין עפר, חצים והן נעשים קש, הה"ד [ישע' מא,ג'] יִרְדְפם יַעֲבֹור ש לֹום.

וכן מובא בתענית דף כא א בסיפור עם נחום איש גם זו, שאליהו הנביא נדמה לאחד מעבדי המלך, ואמר לו אליהו למלך אולי זה כמו העפר של אברהם אביהם שהיה נהפך לחיצים, וניסהו ומצאו שכך הוא ומילא תיבתו של נחום איש גם זו זהובים והיתה הרווחה ליהודים.

ועוד יש לומר בפסוק הנ''ל [מא,ב] מה שפירש רש''י ומְלכִים יַרְד, יִרְדֶה במלכים,

אפשר לנאמר בתהלים ע''ב [ז] יִפְרַח בְימ יו

שיכוון

הפסוק

צַדִיק [ח] וְירְדְ מִים עַד ים ומִנהר עַד אַפְסי ארֶץ. יִפְרַח בְימ יו צַדִיק זה אברהם, וְר ב ש לֹום כנאמר לעיל עַד בְלִי {יד,טו'} וַּיֵֽחָלֵַּ֨ק עֲלֵיהֶֶ֧ם | לַּ֛יְלָה, וְירְד מִים עַד ים ומִנהר עַד אַפְסי ארֶץ זה אברהם שנאמר בפרשה [יב,ז'] ך֔לְזַַּּ֨רְע אֶתֵ֖ן אֶת-הָאָּ֣רֶץ הַּזָֹ֑את, והיינו ומְלָכִים יַרְד. וְירְד מִיָם עַּד יָם ומִנָהָר עַּד אַּפְסֵי אָרֶץ.

וְר ב

ש לֹום עַד בְלִי

ירחַ:

יַעֲבֹור ש לֹום, בפרשה

ירח

כנאמר

ולעומקו של מקרא יש לומר כי בהתבונן בשאר פסוקי הפטרה, הרי נבואת ישעיהו דרך ראיית חז''ל מתאימה גם לדורותינו וכפי שהתנבא ישעיהו: קורא הדורות מראש.

וכמובא בחסידות שהפרשה וההפטרה מלוות את עם ישראל בכל הדורות בכל אורחות חייו.

וכדמסיים הנביא בהפטרה: {ח} וְאַּתָה יִשְרָאֵל עַּבְדִי יַּעֲקֹב אֲׁשֶר בְחַּרְתִי ך זֶרַּע אַּבְרָהָם אֹהֲבִי: {ט} אֲׁשֶר הֶחֱזַּקְתִיָך מִקְצֹות הָאָרֶץ ומֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִי ך וָאֹמַּר ל ך עַּבְדִי אַּתָה בְחַּרְתִי ך וְלֹא מְאַּסְתִיָך: {י} אַל תִירא כִי עִמְך אנִי אַּל תִׁשְתָע כִי אֲנִי אֱֹלהֶי ך אִמַּצְתִי ך אַּף עֲזַּרְתִי ך אַּף תְמַּכְתִי ך בִימִין צִדְקִי: {יא} הן י בׁשּו וְיִכלְמ ו כל הַנֶחֱרִים ב ך יִהְי ו כְאַיִן וְיאבְד ו אַנְׁש י רִיבֶך: {יב} תְבַקְׁש ם וְלא תִמְצאם אַנְׁש י מַצֻתֶך יִהְי ו כְאַיִן וכְאֶפֶס אַנְׁש י מִלְחַמְתֶך: {יג} כִי אֲנִי ך יהו'ה אֱֹלהֶי ך מַּחֲזִיק יְמִינ ך הָאֹמֵר ל אַּל תִירָא אֲנִי עֲזַּרְתִיָך: (ס) {יד} אַּל תִירְאִי תֹולַּעַּת יַּעֲקֹב מְתֵי יִשְרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִי ך נְאֻם יהו'ה וְגאֲל ך קְדֹוׁש יִשְראל: {טו} הִנה שַמְתִי ך לְמֹורַג חרּוץ חד ש בַעַל פִיפִיֹות תד וׁש הרִים וְתדק {טז} תִזְר ם וְרּוחַ תִשאם וסְערה תפִיץ אֹותם וְאַתה תגִיל בַיהו'ה בִקְדֹוׁש יִשְראל תִתְהַלל:

וגְבעֹות

כַמץ

תשִים:

ובכך יחיש לנו את גאולתנו ופדות נפשנו בב''א.