מלוקט מספרים וסופרים וממלקטים
המשך מדברי הגה"ק רבי הלל מקאלאמיא (שירי משכיל – כלל ג פרט ג):
"וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים" (שמות יז, ח) – שריפו ידיהם מן התורה (סנהדרין קו ע"א). עמלק, הוא הס"מ, יודע שעל ידי לימוד העיון וחידושי התורה נמשכת לאדם אהבה עזה לתורה ויראה טהורה, ועל כן מר לו מר. ומשום כך טורח ומשתדל בכל כחו לכל הפחות "רפידים": שאם לא יעלה לו לבטל את לימוד התורה לגמרי, יעלה לו מיהת שיהיה רפויי ידים בתורה – ללמוד, אבל לא בעיון, ולא מקיים "אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר יט, יד; שבת פג ע"ב). רבים מן ההמון אינם יודעים, שהתרשלות מלימוד העיון סופו יוביל לידי הריסות התורה וכו' וכו'.
ובערמה הוא מפתה אותם, ואומר שטובה בטובתם: שהרי לימוד העיון צריך לשבר את הגוף, לנדד שינה מן העינים ולפרוש מכל התענוגים, לקיים "הפוך בה והפוך בה... וסיב ובלה בה" (אבות פ"ה מכ"ב). במתק שפתיו הוא מפתה את האדם, שיהיה לו לימוד רק בבחינת "מורגל". וזוהי "רפידים": לומד תורה הוא, אבל לימוד רפוי כזה ודל.
ועבירה גוררת עבירה. מלימוד "מורגל" נחלשת ופגה אהבת התורה. והרי "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה, ז), ואין לך אדם שאין לו יסורים וטרדות; ובבוא עליו טרדות הזמן, נקל ורך להס"מ שיצליח לבטל את לימוד התורה לגמרי. כי איזו אהבה עזה לתורה תקועה בלבבו, שתעמוד לנגדו ותלחם עמו? הלא אהבתו לתורה צוננת היא.
ועוד, וזהו העיקר אצלו: על ידי כך נחלש חשקו של שמירת תרי"ג מצוות, מלהיות מדקדק בקיומן על צדה היותר טוב. כי מי שאינו זוכה להיות כמעין המתגבר לחדש חידושי תורה, אינו מרגיש שיש בלימוד התורה מתיקות ושעשוע. ואז "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים" (משלי טו, טו): כל עבודתו בקיום המצוות היא בבחינת קטנות ועצבות, שהרי לבו ריק ממש מאהבת ה'.
ובזה יש לפרש הכתוב "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כה, יח). "דרך" – זה לימוד התורה. "קרך" – לשון סירוס (עי' בעל הטורים שם): שמסית את האדם שלא ללמוד בעיון, ושלא יוליד תולדות, הן הן חידושי התורה. ועוד, "קרך" – לשון צינון (רש"י שם): שמי שלא טעם מעולם שמחת חידושי התורה ונעימותם, רחוק הוא מאהבה עזה ורשפי אש שלהבת י-ה, שהרי מעולם לא נתלהבה בלבבו אהבת ה'.