עובדות מכ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א
סיפר שהיה בדידיה
{המשך מהמדור הקודם}
ללמד זכות לבוא אל האמת
הראשונים כתבו כי מצות עשה מהתורה היא ללמד זכות. ויש שדייקו, מה התכלית לאדם ללמד זכות על חברו כאשר האמת אינה כך? הרי כשהאדם ההוא חטא ופשע, אין זו אמת להפוך את הדברים וללמד עליו זכות, שהרי האמת היא שהוא אכן חטא ופשע! אלא, מבארים המפרשים, שאף על פי כן, הגם שהמציאות והאמת לא כך היו, עכ"ז מי שמלמד זכות על האדם ההוא הרי קיים בכך מצות 'עשה' של "בצדק תשפוט עמיתך", ויש כאן נקודה של ביטול. בר מן דין, כבר פסק רבינו יונה שכאשר שומעים לשון הרע על אדם צריך לגמור בדעתו כי שקר הוא הדבר הזה ששמע. לכאו' יש להבין דברי רבינו יונה, שהרי אם שקר היה הדבר – אין כאן איסור לה"ר אלא איסור 'מוציא שם רע', ואילו איסור 'לשון הרע' הוא על אמת. ומאחר שאמת הדבר, אמאי יגמור בדעתו כי שקר הדבר? ביאור העניין הוא, ובאמת ניתן לראות את הדברים במציאות כשנתבונן היטב, שהבריות הרגילים לומר לשון הרע – אינם מספרים את האמת ואינם אומרים את הדברים כהווייתם. טבעם של בעלי לשון הרע להגזים בדבריהם, להוסיף פרטים כהנה וכהנה, ואם נברר לעומקם של דברים כיצד והיאך היה המעשה, נמצא שלימוד הזכות שלימדנו היה אמת, וכל אותו לשון הרע – היה כל כולו שקר.
מן השמים זימנו לי כמה וכמה פעמים לשמוע דברים מסויימים על מעשים שנעשו, וכאשר שמעתי את שני הצדדים הוברר לי מעבר לכל ספק שהדברים אשר "מכרו" לי היו שקר גמור. לזאת נתכוון רבינו יונה באומרו שצריך לדעת שכל לשון הרע – שקר הוא. וכן שמעתי מפי כ"ק אאמו"ר הגה"ק זי"ע, שכאשר באו וסיפרו לפניו לשון הרע, היה חוקר ודורש בעניין, שולח שליחים לאדם ההוא (אשר דיברו אודותיו), ופעמים רבות התברר שכל אשר סיפרו – בשקר יסודו. רק לאחר שחקר ודרש ונמצא הכל אמת, רק אז היה מצווה להתרחק מהאדם ההוא אשר מעשיו קלוקלים.
ה'חפץ חיים' זצוק"ל אמר, שכאשר יתייצב האדם לפני בית דין של מעלה, לאחר מאה ועשרים שנותיו, ויצטרך ליתן דין וחשבון, ישאלו אותו: מדוע דיברת על פלוני? ישיב הלה: מצוה גדולה היתה לספר אודותיו, כדי להרחיק ממנו וכיו"ב. ישיבו לו בעולם האמת, שלא מצוה היתה כאן כי אם עבירה גמורה, ויוכיחו לו את הדברים. על כך עתיד הוא ליתן את הדין, על אשר לא חקר ולא דרש, לא לימד זכות, ומיהר לספר דברים ששמע מאחרים ולבסוף נמצא שלא היו אמת. וכן להיפך, עתידים לשאול בעולם האמת את הנפטר: מפני מה לא דיברת על פלוני, להרחיק מעליו בני אדם, הלא מצוה היתה להרחיק ממנו את הבריות?! אם ישיב: לא ידעתי שהיתה כאן מצוה, לפי שרגיל הייתי להיזהר בלשון הרע וכל ימיי הייתי רגיל לדון לכף זכות – או אז יפטרוהו לשלום!
(ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז)