על פרשתן
תרח אבי אברהם
בפרשתן עה"פ ואתה תבוא אל אבותיך בשלום וגו' (בראשית ט"ו, ט"ו) פירש"י שהיה תרח עובד עבודה זרה ועשה תשובה, שבסוף ימיו היה צדיק כמבואר במדרש רבה (ל"ח, י"ב), וידוע גם מה שלמדנו בסוף פר' נח ברש"י (שם י"א, כ"ח) שאברהם אע"ה שבר את צלמיו של אביו תרח שלפיכך השליכוהו נמרוד לכבשן האש ולא נשרף וכו', ואפשר לומר במליצה שמשו"ה זכה תרח שנקרא המנין המוקדם לתפילת שחרית, לאלו שיוצאים לדרך לעבודתם ומתפללים מוקדם "תרח'ס מנין" וזה לא סתם המצאה אלא מקורו בהלכה (שו"ע סי' פ"ט סעי' א' ובסעי' ח') שבשעת הדחק יכול להתפלל משעלה עמוד השחר שזה בערך תשעים דקות לפני הנץ החמה ולהספרדים נוהגים לחשב שבעים ושתים דקות.
(בדא"ח רעוא דרעוין פר' לך לך ח' חשוון תשפ"ה)
* כל העשירות מביא הקב"ה על רוב הבטחון והאמונה בה'
בפרשתן עה"פ ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב (שם י"ג, ב') הנה צריך לדעת שכל העשירות הזאת הביא לו הקב"ה על רוב בטחונו ואמונתו בה' אך מתחילה היה עני ואביון, והחל לחפש ולדרוש ולחקור אחר השי"ת והסתובב ברחובות לשאול מי ברא אלה ומי בעל הבירה שאי אפשר שהעולם נהיה לבד אלא יש בורא לעולם וכדאיתא בגמ' (נדרים ל"ב, ע"א) שבן שלוש הכיר את בוראו, וכמבואר על כך בפרי הארץ (פר' לך לך) על פי המדרש (רבה ל' י"א) הנפקא מינא בין נח לאברהם, שנח היה צדיק ותמים במעשיו והשי"ת האיר לו אבל אברהם הכיר בהשי"ת בן ג' שנים על פי עיון והתבוננות והיה הולך וגדל בדעה בינה והשכל.
וצריך להבין למה כתוב ואברם כבד וכי היה אדם עם לב כבד, ודאי שלא זה פשוטו של מקרא דהרי ידוע שהיה פותח ד' כיווני אהלו לאורחים והאכיל והשקה והלין אותם, וא"כ כבד משמע כדפירש"י טעון משאות וכבד מכובד משאותיו, ועדיין צריך להבין למה לא כתוב ואברם עשיר מאוד במקנה בכסף ובזהב, אלא יש לבאר על פי מה שכתב הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זיע"א שהצדיק כשנשפע לו שפע מהשי"ת הוא מתירא מזה מאוד, שחושש שלא מגיע לו לפי מעשיו ואומר הרר"א זיע"א על דרך שכתוב קטונתי וכו', שכתוב אצל יעקב אבינו ע"ה (בראשית ל"ב, י"א) שאמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, ופירש"י שם שנתמעטו זכויותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי וכו' ]ואכן לא כל החסדים שאדם עושה נקרא חסד של אמת כי אם עבודתם של החברה קדישא שהם לא מקבלים חזרה שום דבר מהמת לא טובה וכן לא רעה, (דהרי ידוע שבטבע האדם שלא יכול לכפות לטובה שנעשה לו אזי בא"א לו להכיר בטובה מביא רעה תחת טובה) וצריך לעבוד קשה להגיע למדריגת יעקב אע"ה שהמעשי חסד יגיעו להאמת[ והיה ירא יעקב אע"ה שמה משהבטיחו השי"ת נתלכלך בחטא ויגרום לו להמסר ביד עשיו ע"כ, ויעקב חשש כל הזמן אולי נתמעטו זכויותיו בשביל חסדי השי"ת, ולא כהבני אדם שעסוקים לבדוק כל הזמן הזכות והחובה בחשבון בנק אלא בחשבון כלפי שמיא כמה חייב הוא בשביל חסדי השי"ת שמרבה להיטיב עמנו וכמה נתמעטו זכויותיו בעבור זה.
והנה מבאר הרר"א זיע"א שמפחד הצדיק מהשפע הנשפע לו, על כן הוא מתגבר יותר בעבודת השי"ת, לזה אמר הפסוק וישכם אברהם בבוקר (שם כ"ב, ג') רצה לומר דהחסדים נקראים בוקר כמבואר בזוה"ק (שמות כ"א, ע"ב) על פי הפסוק בתהילים (נ"ב, ג') חסד א-ל כל היום, ולזאת כשהיה מגיע אצלו החסדים גדולים, אז ביותר הגביר לזרז את עצמו והלך למדריגה היותר גבוה וחבש חמורו זה חומר הגוף, דהנה מה אומר הפסוק אצל אברהם אע"ה (בראשית כ"ב ג') שהשכים בבוקר ויחבוש את חמורו, ולמה נקרא החמור על שמו "חמורו" אלא שהכוונה לחומריותו דהיינו חומר הגוף שבנוי מחומר וצורה, וכבש את החומר שלו – את חמורו, וזהו ואברם כבד מאוד במקנה, שהיה לו למשא מה שהשפיע לו השי"ת מקנה כסף וזהב שהיה לו כבד כשמא שהתיירא מחמתו מאוד כיון שחשש ששפע זה לא מגיע לו לפי מעשיו.
(בדא"ח רעוא דרעוין פר' לך לך ח' חשוון תשפ"ה)
* שכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין
וילך למסעיו (שם י"ג, ג') פירש הרר"א זיע"א לשרשו, שהלך והתעלה לשרשו, וזהו פירוש רש"י ז"ל שפרע הקפותיו ששב על אותה דרך שהלך מלפני כן כדי לפרוע חובותיו עבור מה שנטל בהקפה, וזהו הדרך שאדם צריך ליליך בה, ולירא מהשי"ת מגודל חסדיו שלא יתמעטו לו על החשבון הזה מזכויותיו, וכדי להמשיך השפע צריך כל הזמן ליחד יחוד של אבא ואימא שהם חכמה ובינה עילאין ומשם להמשיך השפע לעוה"ז שמתחיל מחסד וכו' כדכתיב (תהילים פ"ט, ג') עולם חסד יבנה, והו' מידות חג"ת ונה"י הם הבחי' דזעיר אנפין, ועתה בישבינו בעת רעוא דרעוין שאכן זמן נשגב הוא אך בחינתה היא זעיר אנפין, אפשר להמשיך השפע לו' ימי החול כדאיתא בזוה"ק (ח"ב דף פ"ח ע"א) שכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, שכל ההשפעות מששת ימי השבוע תלויין ביום השב"ק, וצריך להתפלל שיהיה לנו כבד במקנה בכסף ובזהב משפע רב ברוחניות וגשמיות שנוכל לעבוד את השי"ת כדבעי.
(בדא"ח רעוא דרעוין פר' לך לך ח' חשוון תשפ"ה)
העצה "לשבר כח התאוה" וירא"ש
הרה"ק הרבי ר' אלימלך זיע"א כתב בנועם אלימלך עה"פ "ויאמר ה' אל אברם לך לך וכו' דהנה צריך האדם לעבוד הבורא ב"ה בשלש מדרגות זה אחר זה דהיינו מתחילה צריך לשבר כח התאוה המוטבע באדם מדרך הטבע כגון אכילה ושתיה וכיו"ב שיהא אכילתו בקדושה ובטהרה ועי"ז הוא משבר כח אלהים אחרים דאלוקים גימטריא הטבע, ואחר שמשבר כח אלהים אחרים זוכה לבוא למדרגת יראה שהוא אלקים חיים" עכ"ל, ואיך משברים התאוה, אנו אנשים אין אנחנו במדרגות גבוהות כהצדיקים שהיו מוסיף מלח וכדו', ואין הדרך לנו לעשות כן, שיצא לנו מזה השחתה באכלים שאין אנו מבינים בכונתיהם הקדושים, ע"כ העצה "לשבר כח התאוה" ממנו על ידי שיוותר ממנו להשני, עי"כ ישבר תאוותו מטבעו, שיוותר לשני ממנו שהשני יעשה מאכלין ויתן לו כך ישבר כח תאוותו מטבעו, ועי"כ משבר כח אלוהים אחרים.
(צפרא דשבתא פר' לך לך י"א מרחשוון תש"פ)