על פרשתן
ברש"י על הפסוק "לך לך מארצך וממולדתך" פרש"י להנאתך ולטובתיך, וצריך ביאור למה הוצרך רש"י לבאר כך. הרי זה נסיון כ"כ קשה כעקידת אב את בנו כמו שרואים לקמן בפר' וירא שציווה הקב"ה לאברהם אע"ה לשחוט בנו יחידו שאהב יצחק אע"ה שצריך השם ית' להבטיח לו להנאתך ולטובתך. ויש לעי' פשט בדב' רש"י זה.
אני רוצה פשוט פשט להבנה דהרי וכי כך נתיישב לך שריבונו של עולם מצווה לשחוט את בנו שקיבל בגיל ק' שנים. וכי למה ב-לך לך תהא זו נסיון יותר גדול. דען שפילט דאס א-ראלע לעומת זה שהוצרך להבטחות להנאתך ולטובתך מה הפשט הרי שם נורא כמו שפירט הכתוב קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, וכל הנסיון של לך לך זה ממש אפס ואין לעומת זה, אלא דאברהם אע"ה עבד לפרסם אלקותו ית' בעולם אזי הבטיחו ה' ית' אני אתן לך זאת - הלהנאתך ולטובתך שזה הנאתו של אברהם אע"ה וטובתו שיוכל לפרסם אלקותו ית' בעולם.
ועוד צריך ביאור מהו שהוצרך להבטיחו ואגדלה שמך והרי אברהם אע"ה עבד הכל במסירות נפש, אלא שהכל הבטיחו שיוכל לפרסם אלקותו ית' בעולם וע"י הגדלת שמו יוכל לפרסם אלקותו ית' בעולם.
(א' לך לך תשפ"ג)
כתוב: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך" ומפרש האור החיים הקדוש זיע"א בצאתך דהיינו כשהוא יוצא למסחר. וישמח מכיון שהוא יודע שיששכר באהלך ובזה שהוא תומך בו יהיה לו הצלחה במסחר.
(ב' לך לך תשפ"ד)
לבחורי החבורה
יש לדבר על התמדת התורה וכ"א יודע מה זה התמדת התורה 'שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך' הנה מו"ח הגה"צ רבי שלמה אטיק זצ"ל היה סמל ודוגמא של התמדת התורה. אצלו ראו פירוש עברי טייטש של הסידור, שאומרים כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה והוא קטע יפה שמקשים שם וכי איך כל אחד יהגה יומם ולילה - ומתרצים שכשקורים ק"ש אחד שחרית ואחד ערבית יוצאים י"ח מדאורייתא. אמנם אצלו היה זה פשוט בפשטות יומם ולילה.
(ד' לך לך תשפ"ד)