{המשך מהמדור הקודם}
נמצינו למדים, שהאדם צריך לשמור היטב את פיו בכל דבר שהוא מדבר, "שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו" (משלי כא, כג), שהרי "מות וחיים ביד לשון" (משלי יח, כא). הרי עתיד הוא ליתן דין וחשבון על כל לשון הרע שדיבר. אכן, כאשר האדם עסוק בתיקון נגעי עצמו, בוודאי שאינו פנוי אז לעסוק בנגעי זולתו ולא ידבר דברים אסורים. ואם יבואו ויאמרו לו לה"ר על פלוני, לא ייכנסו הדברים באוזניו כלל. בזכות הזהירות באיסור לה"ר זוכים שגם מן השמים ילמדו זכות על ישראל, מדה כנגד מדה, כדאיתא בזוה"ק, שהמקטרג לא יוכל לקטרג אז, שהרי ישראל מלמדין זכות איש על רעהו.
וכבר כתב הרה"ק מבארדיטשוב בעל 'קדושת לוי' זי"ע שפיו של יהודי לא נברא אלא לעסוק בתורה ובתפילה וללמד זכות על ישראל.
(ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז)