בצדק תשפוט עמיתך
שני יסודות נוספים מביא הרה"ק הרבי רבי אלימלך זי"ע במק"א. האחד, שיהא האדם מסתכל תמיד בעין טובה על זולתו, ובזה יקיים מצות עשה מהתורה של "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו), וכמאמר התנא רבי יהושע בן פרחיה (אבות פ"א מ"ו) 'הוי דן את כל האדם לכף זכות'. ב'תפילה שקודם התפילה' מובא לשונו של הרה"ק הרבי רבי אלימלך זי"ע: 'שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם'. על כל אדם מישראל יש להסתכל בעין טובה. פגם גדול עד מאוד הוא לראותו את החסרון שבזולתו, וצריך ללמד זכות על כל אחד ואחד. הן אמת, כשמדובר במינים ואפיקורסים אשר הורסים את היהדות ר"ל, יש להתחזק כנגדם, אולם אין לשנוא אותם כ'אדם' אלא לשנוא את 'מעשיהם', ואם יש למחות ולהילחם, צריך שהמלחמה לא תהא כנגדם באופן 'אישי' כי אם באופן 'כללי', כלו' לגנות את המעשים.
אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו
כ"ק אאמו"ר הגה"ק זי"ע, כל אימת שהיה אומר דברי תוכחה, היה מדבר על המעשים ועל העניין בכללותו, בלא להזכיר 'אדם' מסויים. שאין אנו יכולים לדעת מי הוא האדם ההוא ובאילו נסיונות קשים הוצרך לעמוד. כבר הורה הלל הזקן (אבות פ"ב מ"ה): ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. גם מה שאנו סבורים שאנו יודעים אודות האדם ההוא, אין אנו יודעים את האמת אודותיו, מה היו הקשיים שלו ואילו נסיונות עמדו בפניו. צריכים אנו לקבל עול בעניין הזה, ללמד זכות על כל אחד. רק האדם עצמו יודע מה היו הקשיים שלו ומה היו נסיונותיו, אולם אחרים אינם יכולים לדעת ועל כן יש ללמד זכות על כל אחד.
וחטאתי נגדי תמיד
היסוד השני הוא קבלת עול בעניין הזהירות מפני איסור לשון הרע ורכילות. לדבר לשון הרע, הרי זו עבודתו של הס"מ, אשר תפקידו לקטרג על בני אדם. אנו, תפקידנו הוא להיפך, ללמד סנגוריא על ישראל, ועכ"פ להרחיק עצמנו בכל הרחקות שבעולם מדיבורי לשון הרע, שלא לקטרג ולא ללמד חובה על שום אדם מישראל. וכבר אמר הבעש"ט הק' זי"ע שלא יסתכל האדם 'מחוץ לעצמו', ולא יסתכל 'על זולתו'.
בספה"ק מובא משל על כך. כאשר נראה את אותם בני אדם השוכבים בבית הרפואה, הנה פלוני שוכב כשהוא מתייסר במכאוביו וכל אברי גופו כאובים. האם הוא חושב על זולתו בשעות הללו, בהיותו מיוסר בכאבי גופו? בדומה לזה היתה עבודת הצדיקים זי"ע, 'שלא להסתכל מחוץ לעצמו' 'ולא להסתכל על זולתו', אלא להיות האדם עוסק אך ורק בתיקון נגעי עצמו, לדעת שהוא עצמו בבחינת חולה המתייסר במכאוביו, "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים נא, ה), ומה לו לעסוק בנגעי זולתו וחסרונותיו של חברו? וכי היית רוצה שיתבוננו בך? מעשה היה בעיר אחת, ביהודי שהיה ברשותו בית חרושת (מפעל) ורב העיר הורה לו, לבעל המפעל, להכשיר את מפעלו לקראת חג הפסח. סרב בעל המפעל לשמוע לדברי הרב, לפי שהורע בעיניו הדבר להוציא הוצאות רבות להכשרת המפעל וכן הוקשה לו כל הטורח הכרוך בעניין זה. נודע לו, לרב העיר, שבעל המפעל הוא מחסידיו של הרה"ק מטשארטקוב זי"ע, וכי מתעתד הוא לנסוע לרבו לשבת קודש, החליט רב העיר שייסע אף הוא לטשארטקוב, באשר זו הזדמנות לספר את העניין להרה"ק הנ"ל. בבואו, ביקש הרב מהרה"ק מטשארטקוב "אריין קוק'ן אין דעם יוד" (פי' להסתכל בעין בוחנת על היהודי הלז). נענה הרה"ק זי"ע ושאל אותו, את רב העיר: "איר וואלט געוואלט מ'זאל ארייןקוקן אין אייך"? (וכי רוצים הייתם שיסתכלו עליכם בעין בוחנת). ובכך פטר אותו!
(ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז)