בצילו של מרן רבי ברוך בער: פרקים מימי הבחרות של המשגיח הגאון רבי גדליה אייזמן זצ"ל בישיבת קמניץ

"וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (בראשית ו, ח)

רבי שלמה לנג זצ"ל, ממקורבי ישיבת 'קול תורה' ובנו של מזכירה הוותיק והנאמן רבי זאב לנג זצ"ל, סיפר פעם על שיחה שניהל עם אחד מתלמידי ישיבת קמניץ. אותו תלמיד העיד בפניו: "שוחחתי פעם עם רבי ברוך בער על סברא מסוימת בסוגיא שעסקו בה אז בישיבה, והוא נענה ואמר: סברא זו עליך לברר עם גדליה ווארשעווער (אייזמן), לראות כיצד הוא מגיב עליה. אם הוא יסכים ויאמר שהיא נכונה, אזי היא נכונה".

עדות דומה מסר רבי שלמה הופמן זצ"ל, ידידו הטוב של רבי גדליה, בשמו של רבי נח שימעונוביץ זצ"ל, שכונה בקמניץ 'רבי נח מינסקער', נמנה על בחירי הבחורים ולמד זמן רב בחברותא עם רבי ברוך בער. לדבריו, רבי גדליה נחשב בין התלמידים הטובים בישיבה ב'לומדות', וכאשר דיברו עם רבי ברוך בער בלימוד, היה שואל: "דיברתם עם גדליה? אם הוא יסכים, גם אני אקבל סברא זו".

פעם אחרת פגש רבי נח את רבי שלמה הופמן בירושלים, כשזה עשה את דרכו ללימוד הקבוע שלו בחברותא עם רבי גדליה. "שלמה", אמר לו, "אינך יודע עד כמה החשיב אותו הרבי רבי ברוך בער בקמניץ!".

צריכים לחלות על התוספות

במשך שלוש שנים למד רבי גדליה בקמניץ בחברותא עם אחד המופלגים שבתלמידי הישיבה, הגאון רבי חיים שאול קרליץ זצ"ל, אחיינו של מרן ה'חזון איש' זצ"ל ולימים גאב"ד 'שארית ישראל' בבני ברק. הם למדו בשקידה גדולה, בין היתר את מסכתות גיטין ובבא בתרא, ומאותם ימים נקשרה ביניהם ידידות שנמשכה לאורך שנים. כשביקש פעם רבי חיים שאול לתאר לתלמידי רבי גדליה את התמדתו של רבם בשנות הבחרות, סיפר כי בכל שנות לימודם יחד לא דיברו אפילו פעם אחת דברים בטלים בשעת הלימוד.

רבי חיים שאול סיפר לא אחת גם מעשה שאירע להם עם רבי ברוך בער באותה תקופה, ושממנו למדו מוסר השכל לכל החיים.

הם התקשו פעם בהבנת דברי התוספות במסכת גיטין, וניגשו לרבי ברוך בער לדון על כך. כשסיימו להציג את שאלתם, החל רבי ברוך בער להסביר להם תוספות אחר, הסמוך לו, שעליו כלל לא שאלו. כשסיים, ניסו שוב להציג את קושייתם, אך רבי ברוך בער התעלם ממנה וחזר להתמקד באותו תוספות שהסביר קודם.

השניים השתוממו ואמרו לו במפורש: "באנו לשאול על התוספות הראשון, לא על התוספות הזה". אז הרעים רבי ברוך בער בקולו ואמר בנימה מוכיחה: "צו פארשטיין דעם תוספות דארף מען קראנק ווערן אויף דעם... זיך מאטערן און מאטערן גאנצע טעג" (בכדי להבין דבור תוספות זה צריכים לחלות עבורו, להתייגע ולהתייגע ימים רצופים).

רק אז הבינו מדוע התעלם משאלתם פעם אחר פעם. הוא ביקש לחנך אותם שלא לחפש קיצורי דרך, ושלא לנסות לתרץ את דברי התוספות מיד, לפני שעמלו והתייגעו להבין אותם לעומקם.

ההתנצלות שבאה אחרי חודשיים

אלא שלסיפור יש סיום מפליא לא פחות, המלמד על רגישותו הגדולה של רבי ברוך בער בכל הנוגע לבין אדם לחברו. בסוף הזמן, לפני שנסעו התלמידים לבתיהם לקראת חג הפסח, נהגו להיכנס אל רבי ברוך בער להיפרד ממנו. כאשר עברו רבי גדליה ורבי חיים שאול על פניו, התנצל בפניהם על אותה שיחה שהתקיימה חודשיים קודם לכן, שמא דיבר אליהם שלא בכבוד הראוי.

"נוחם טרוקער"

תקופה מסוימת למד רבי גדליה בחברותא עם מרן הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל, לימים ראש ישיבת מיר. שנים אחר כך, כשאחד מתלמידיו ב'קול תורה' עבר ללמוד במיר, סיפר לו רבי גדליה: "אני מכיר את רבי נחום עוד משנות בחרותו בקמניץ, שם כינו אותו 'נוחם טרוקער', על שם עיר מוצאו טרוקי. כשהגיע לקמניץ כבחור צעיר, אני כבר נחשבתי שם מהבחורים המבוגרים. היה נהוג אז שכל בחור מבוגר לוקח 'חסות' על בחור צעיר בתקופתו הראשונה בישיבה, עוקב אחר השתלבותו ומוודא את התקדמותו. ממני ביקשו לקחת 'חסות' על רבי נחום, למדנו יחד ונקשרה בינינו ידידות".

"כעת יש לך הזדמנות לעשות 'שימוש חכמים' אצל תלמיד חכם גדול כמותו", המשיך רבי גדליה, "ועליך לנצל אותה כראוי. אנשים טועים לחשוב שעיקר שימוש חכמים הוא לדאוג לחכם לענייניו הגשמיים: להוליך אותו למקום חפצו, להגיש לו את מאכליו וכדומה. ייתכן שגם זה בכלל שימוש חכמים, אבל ודאי שאין זה עיקרו. העיקר הוא לספוג מהחכם את גדולתו ותורתו, להבין היטב את שיעוריו ולעמול על הבנת דבריו".

גם רבי נחום לא שכח את ידידו מקמניץ. בשנת תשל"ז, כשתלמידו רבי ישעיהו פורטנוי עמד להתחיל לכהן כר"מ לבני חוץ לארץ ב'קול תורה' ובא לקבל את ברכתו, אמר לו רבי נחום בסיום השיחה: "ב'קול תורה' יש את המשגיח רבי גדליה, ואני מכיר אותו עוד מקמניץ כתלמיד חכם ולמדן גדול. חבל שמנצלים אותו שם רק בתור משגיח ובעל מוסר ולא בתור גדול בתורה. תנסה לנצל אותו גם בלימוד".

"רבי גדליה היה סמל של מידות!"

כשם שהפליא רבי גדליה בקמניץ בשקדנותו ובלמדנותו, כך הצטיין בנעימות מידותיו. הגאון רבי אליהו דולינסקי זצ"ל, משרידי תלמידי קמניץ, סיפר: "רבי גדליה היה מהבולטים מבין הבחורים המבוגרים שהרבו להסביר פנים לנו, הבחורים הצעירים. הוא קירב, עודד וחיזק אותנו ושקד על טובתנו. כשהבחין בבחור הזקוק לחיזוק בלימוד, הטה לו כתף וסייע לו ככל יכולתו, וכשפגש בחור במצב רוח ירוד, 'זרק' לו מילה טובה".

תלמידו ומקורבו רבי יחיאל צ'סנר סיפר: "הכרתי את רבי גדליה רק בשנותיו המאוחרות, כמשגיח ב'קול תורה'. במסגרת תפקידו הנהיג משמעת תובענית, ברוח 'זרוק מרה בתלמידים', וקשה היה להבחין שמתחת להנהגה התקיפה מסתתרות תכונות רכות ונעימות. סברתי לתומי שבאופיו הוא קפדן וקשה מזג.

"לאחר נישואיי עברתי לבני ברק וזכיתי לקרבתו של הגאון רבי חיים שאול קרליץ, ידיד נעוריו של רבי גדליה. פעם, כשהתלוויתי אליו בדרכו, הרהבתי עוז ושאלתי: 'הרב הכיר את רבי גדליה עוד מקמניץ. האם גם בתור בחור הוא היה תקיף וקפדן כפי שהוא היום עם תלמידיו?'. רבי חיים שאול נעצר, הזדקף, הביט בי בעיניים משתוממות כמי ששומע דברי הבל, ואמר בקול נחרץ: 'בקמניץ? רבי גדליה היה סמל של מידות! נעים בכל הליכותיו!'. ואז הוסיף: 'כל הקפדנות הזאת היא הצגה חיצונית, הוא עושה אותה לצורך מילוי תפקידו החינוכי ותו לא'".

הקופה של הבחורים

במשך תקופה ניהל רבי גדליה גם את קופת 'תומכי תורה' של הישיבה, יחד עם המובחרים שבחבורה, ובהם הגאון רבי נח שימעונוביץ והגאון רבי שמואל דוד ורשבצ'יק זצ"ל. בעולם הישיבות של אז נהגו למנות לתפקיד זה רק בחורים בעלי שיעור קומה בתורה ובחסד. עליו הוטלה הדאגה לצרכיהם החיוניים של הבחורים, בימים של עוני ומחסור קשים. במכתב אחד ששרד, החתום בחתימת ידו, הוא וחבריו מעוררים אחד מבוגרי הישיבה, בעל אמצעים, לסייע בהוצאות הרפואיות של בחור חשוב בישיבה, רבי מאיר ממינסק, שחלה ונאלץ לנסוע לעיירת מרפא. בסיום המכתב הם מבקשים להעביר את התרומה "היישר לכתובתו של האדמו"ר שליט"א", הלא הוא רבי ברוך בער.

(מתוך הספר 'רבי גדליה')