בטחו בה' הוא עזרם

נחלי עכשיו לאמונה, ביטחון, וכל מה שמקרב יהוד ביחד לאבד שבעמים

שני שידוכים או שלוש? ויכוח בין הגבאי לחתן בראשית

פרק א'

ידיד וותיק לי משנות הישיבה קטנה, הר"ר דוד איילנברג, מחסידי ביאלה בני ברק. ר' דוד הוא אברך חריף מקורי ומעמיק, חוקר ובודק כל דבר, שאינו ממהר לקבל דברים כמובן מאליו. בספרייה שלי שמור "סדר יום כיפור קטן מבואר" הראשון מתוך כמה ספרים שר' דוד ערך והו"ל עוד כבחור בישיבה קטנה.

לפני כארבע שנים ר' דוד נסע בנסיעה מאורגנת של הקהילה, ולצידו באוטובוס התיישב בחור צעיר כבן ארבע עשרה. הבחור מוכר היה לר' דוד כאחד שהגמרא לא זזה מתוך ידו, וגם עכשיו באוטובוס הוא ישב ועיין בגמרא הקטנה. ר' דוד, שביקש לעמוד על טיבו, פנה אליו ושאל: שמא תואיל ללמוד בקול, כדי שגם אני אזכה לשמוע באיזו סוגיה הנך עוסק? הנער לא נרתע מהגישה המעט מתגרה וחשדנית, ונענה במאור פנים והציע לו ללמוד יחד. השניים שקעו בלימוד בחברותא שנמשך שעה ארוכה.

ר' דוד יצא מגדרו נוכח בהירות לימודו הנדירה וגישתו הבוגרת של הנער, ולחש בערגה תפלה בליבו: "ריבונו של עולם, את הבחור הזה הייתי מייחל כחתן לבתי". מאז אותו לימוד משותף עוקב היה ר' דוד בהשתאות ובעינים כלות אחר התבגרותו והתקדמותו של הבחור, אך עדיין ארוכה היתה הדרך. בביתו של ר' דוד ממתינות שלוש בנות בגיל השידוכים, הבוגרת בגיל 24, אחריה בת 23, ועוד אחת שבקושי מלאו לה 18, ואילו העילוי הצעיר בקושי הגיע לפרקו, כך שהחלום לזכות ביהלום הזה נראה כעת רחוק מלהתגשם.

פרק ב'

ביום שלישי פר' בראשית נערכה שמחת בר המצווה לבנו של ידידי, הר' צבי דייטש, שהוא שכנו של ר' דוד בשכונת נוה יעקב בירושלים. בצאתנו מן האירוע סיפרה לי רעייתי סיפור מרעיש ששמעה בעזרת הנשים. משפחת איילנברג כאמור מייחלת במשך תקופה ארוכה לשידוכים עבור בנותיה. שכנו הליטאי של ר' דוד, שהיה במצב דומה, סיפר לר' דוד על סגולה שעשה: הוא רכש בדמים יקרים את עליית "חתן בראשית" בשמחת תורה וערך "מי שברך" מיוחד בבית הכנסת לזכות בנותיו הבוגרות, שיזכה להביאן בברית האירוסין עוד באותה שנה. ואכן, עוד באותה שנה זכה ואירס את 3 בנותיו.

וירא ר' דוד כי טוב, צערן של בנותיו עמד לנגד עיניו, ויאמר לעצמו: אין לי מה להפסיד, מה ממני יהלוך אם ארכוש לעצמי עליה של חתן בראשית?

וכך, לקראת שמחת תורה פ"ו נסע ר' דוד לבית המדרש של רבו, האדמו"ר מביאלה בבני ברק. ר' דוד המתין דרוך בכליון עינים, ובהגיע עת מכירת העליות, הוא ביקש לרכוש לעצמו את עליית "חתן בראשית", אלא שאברך מביתר התחרה מולו, והמחיר נסק עד לחמשת אלפים שקלים. ר' דוד, שהפרוטה אינה מצויה בכיסו, לא יכול היה להרשות לעצמו סכום כזה. בראותו כך, הוא ניגש אל האדמו"ר וביקש רשות מיוחדת לערוך מניין נוסף לקריאת התורה, כדי שיוכל לזכות בעליה במחיר שמאפשר מצבו הכלכלי. האדמו"ר ששמע את הרקע נעתר לבקשתו בשמחה, ובמניין הנוסף רכש ר' דוד "חתן בראשית" תמורת אלף שקלים. משעלה ר' דוד לתורה, ערך עבורו הגבאי, "מי שברך" בקול מסתלסל והוסיף על הנוסח המקובל בהטעמה ובקול אדיר שהרעיד את כתלי בית המדרש: "ויזכה לארס עוד השנה את שלוש בנותיו". ר' דוד, שהבת הצעירה שלו היתה אך בקושי בת שמונה עשרה, ענה לגבאי כי די לו לארס שתים מהן בשנה זו... אולם הגבאי ר' אהרן, שכבר הספיק כבר לטעום מעט 'משקה' לכבוד היום, התעקש וחזר בקול רם: "בעבור שיזכה לארס את שלוש בנותיו!" ר' דוד ניסה להתווכח שוב, אך ללא הועיל. ר' אהרן הגבאי הוותיק עמד על שלו, וחזר על הברכה בקול רם: "בעבור שיזכה לארס בזו השנה את שלוש בנותיו!" הקהל כולו שיודע ומכיר בצערו של ר' דוד, ענה "אמן" בהתלהבות ובתקווה.

הברכות לא אכזבו. בחודש סיון זכה ר' דוד להביא את בתו בת ה-25 בברית האירוסין בערב ראש השנה התארסה הבת השניה, בת העשרים ואחת. השבוע, בתאריך כ"ה בתשרי, יום היארצייט של רבו, האדמו"ר מביאלה בעל "להבת דוד" זצ"ל, התארסה גם הבת השלישית למזל טוב. השידוך החל להתרקם עוד בימי החג, ונגמר בשעה טובה למז"ט אחרי שמחת תורה, עוד לפני שבת בראשית... כך שדברי שניהם התקיימו!

עד כאן הסיפור המדהים כפי ששמעתיו מרעייתי שתחי'. שמחתי מאוד בשמחת ידידי, אך אמרתי: אינני מפרסם מעשה מופלא כזה בטרם אשמענו מכלי ראשון. ניסיוני לימדני כי אין שום סיפור בעולם שאיננו 'מתבשל' בכלי שני ומשנה את דמותו וצלמו... אמתין להזדמנות לאמת את הפרטים.

פרק ג'

למחרת בערב נסעתי שוב מביתר לירושלים כדי להשתתף בשמחת בר מצווה לבנו של ידידי ר' יוסל'ה שיינברגר מדפוס "גלובל פרינט", המוכר לנו מסיפור הדפסת החוברות "בטחון מהו" והתיקון הפלאי של הרגע האחרון. משהתיישבתי באולם, ראיתי לצידי את ידידי הר"ר אהרן טויסיג, ידיד ותיק ושכן טוב מימי נעורי בשכונת זכרון משה בירושלים, יהודי מלא טעם וחן, ואז ניגש אליו אחד הנוכחים ואיחל לו "מזל טוב" לאירוסי נכדו. לשאלתו מי המחותן? השיב ר' אהרן: "ר' דוד איילנברג". חושיי נדרכו... פניתי לר' אהרן, ושאלתיו בחיוך: "האם אתה הוא המחותן הראשון, השני, או שמא השלישי?" ר' אהרן הניף ידו בחביבות ובחיוך רחב השיב: "השלישי!"

הבנתי כי השגחה פרטית מופלאה הובילה אותי לירושלים. הנה המחותן בעצמו לפני, הבה ואשמע את הפרטים מכלי ראשון.

ר' אהרן חזר על סיפור ה"חתן בראשית" בתוספת פיקנטית ומרגשת: ר' אהרן בכבודו ובעצמו הוא הוא הגבאי של ביהכנ"ס ביאלה, הוא שערך את ה"מי שברך" לר' דוד בשמחת תורה בבני ברק, והוא הוא זה שהתעקש לברך אותו "לארס השנה את שלוש בנותיו" בעוד ר' דוד מסתפק בשתים... כאשר ר' אהרן בעצמו זוכה להשתדך עמו ולקבל את הבת השלישית כנכדה! ר' אהרן בא איפוא לברך את ר' דוד, ונמצא מברך את בנו ואת נכדו...

אולם הגילוי המרעיש הגיע לבסוף: אותו בחור צעיר מהנסיעה המשותפת לפני ארבע שנים, עילוי מופלג ומתמיד עצום שזכה כבר לסיים את הש"ס כמה פעמים, אינו אלא נכדו של ר' אהרן טויסיג, והוא הוא החתן שזכה בו ר' דוד עבור בתו השלישית, לאחר ארבע שנות ציפייה ותפילה על הבלתי אפשרי כביכול!

בבירור נוסף נראה כי הסגולה המקורית קשורה לכאורה לעליית "כל הנערים", אך בטעות החליפו אותה ב"חתן בראשית". אולם מול כוח האמונה התמימה והתפילות החמות יחד עם ברכות הציבור כולו - שערי שמים נפתחו.

בעת כתיבת שורות אלו, יום א' פרשת נח, מתקיימת שמחת האירוסין בשעה טובה ומוצלחת.

לא קבלתי רשות לכתוב את זה: אחרי 3 אירוסין מגיעות בע"ה 3 חתונות ברצף... מי שנדבו לבו להושיט יד תומכת לר' דוד, אשמח לשמש כשליח מצוה.

א"בעל שם'סקע מעשה"?

משעה ששיגר הרה"ח ר' בעריש קרויטוורט שיחיה את עובדא דהויא בעניין ה"כארטאפל קיגל" שלי בקודש פנימה בסאטמאר לונדון, יחד עם האברך החשוב ר' לייבי פרענקל שיחיה, [ר' לייבל מבקש קוגל מהקב"ה – ומקבל! פר' וארא פ"ו] נתעוררתי ונתעורר המעיין, ועיניי נשואות תמיד לחזות ולראות עין בעין נפלאות ההשגחה הפרטית המלווה את האדם בכל דרכיו.

הנה זה כבר שלחתי לכם סיפור בשפת אידיש, ולאחרונה בא אלי ידידי הר"ר בעריש קרויטווירט נ"י, והעיר את אזני כי עלי להעתיק את סיפור הדברים ללשון הקודש. ואנכי, כדורש טוב לעדת חסידי סאטמאר המעטירה, נפשי קצה בלשון החדשה של בן יהודה, ולא אביתי ללכת בדרכיהם. והנה נזכרתי מעשה שהיה, דבר פלא שהתרחש עמי לפני כביר שנים.

בעת ההיא שמתי פעמי ונפשתי בעיר מאנשעסתר השוכנת לבטח, יחד עם זוגתי ובני ביתי. והנה אילצני הזמן לחזור למחוזו של עולם לעיר המלוכה לונדון, ולהשאיר את משפחתי מעבר מזה.

ובאמת, נפשי בשאלתי כי לא היה לי שום חשק ורצון, ולא מלאני ליבי, לנהוג ברכב את כל הדרך הארוכה והרחוקה ההיא ממאנשעסתר ללונדון לבדד, לפחות ב-4 שעות נסיעה בעיצומו של לילה ובאשמורת. מהלך הייתי אנה ואנה על גבי המדרכה, פוסע פסיעה לבר - ופסיעה לגו, כמי שמבקש לדחות את הקץ ולעכב את השעה.

והנה, אך יעבור רגע, ולפתע פתאום חלפה ועברה מכונית שכורה (טקסי) ותעמוד על עמדה, ויצא ממנה חתנו של החברותא שלי מימים עברו, הלוא הוא ידיד נפשי ה"ה ר' שמשון לייבער (יחד עם נוות ביתו תחי'), אשר אהבת עולם אהבתיו והיינו רגילים להתבדח ולהחליף מילתא דבדיחותא יחד תמיד בכל עת. קראתי לעברו בתמיהה: "מה הביאך הלום אל מקום תחנותי, ומה יום מיומיים דווקא בעת כזאת ובאישון לילה?"

פתח פיו ויספר לי, כי נחוץ הוא ומוכרח להיות חזרה בלונדון למחרת היום, יען כי נוות ביתו צריכה למסור שיעור וללמד לתלמידותיה. והנה ביתו עשו בעיר האדרספילד למנוחת הנפש, וקנו כרטיסים לנסיעה במסילת הברזל אשר המצריכה להחליף רכבת אחרת בעיר מאנשעסתר. אולם, שגגה יצאה מלפניו, ולא שת ליבו כי הרכבות חונות בשתי תחנות נפרדות הרחוקות זו מזו, ועשרים הרגעים שהקציב לעצמו כדי לעבור מרכבת לרכבת, עלו בתוהו ולא הספיקו להם כלל. וממילא מובן מאליו, כי עד שהגיעו לתחנה כבר עברה חלפה לה הרכבת ונסעה לדרכה, ונשארו בפחי נפש.

וכיון שהיה לו שאר בשר ודוד בעיר מאנשעסתר, הר' בארנט שליט"א, גמר בלבו ונתיישב בדעתו ללון בביתו בלילה ההוא. והנה יד ההשגחה בדבר, כי הר' בארנט הנ"ל דר ומתגורר כמטחווי קשת, מרחק בתים מועטים בלבד, מן הבית אשר התאכסנתי בו אני. פשוט הוא כי מיהרתי להציע לפניהם: "למה תלינו ברחוב? בואו נא עמי ברכבי ונרכב יחד ללא שיהוי ללונדון הבירה!" שאלני ר' שמשון ברוח נמוכה, אם יוכל עוד להיכנס אל דודו הרב, כיוון שכבר סיכם עמו ודיבר על לבו שיבוא לביתו, ונימוסא דארעא ודרך ארץ מחייבת לעשות אצלו ביקור קצר ולא להיעלם פתאום.

מובן שהנהנתי לו בראשי לאות הן. אח"כ כשהלכתי לקחתם מבית הדוד הרב, וכשיצאנו משם קראתי בקול גדול ובהתרגשות אל הר' בארנט: "איי, ממש א"בעל שם'סקע מעשה" "סיפור בנוסח הבעל שם טוב ממש"! איך הריבונו של עולם גלגל דרך "טעות" את הכל כדי שנוכל לנסוע יחדיו ללונדון הבירה!"

השיב לי הר' בארנט בחכמה ובחיוך של קורת רוח, ותיקן את דברי בלשון הזהב שלו: "לאו דווקא! אותו הקב"ה שהיה אצל הבעל שם טוב, נמצא ומצוי כאן גם עמנו בכל עת!"

הר"ר דוד שרייבער, לונדון

דברי החתם סופר האירו

לאחרונה נערכה מטעם "היכל החתם סופר" הגרלה לחלוקת לימוד הש"ס לעילוי נשמת החתם סופר. בחלקי נפלה מסכת תמיד, וזכיתי לסיימה בערב ראש חודש אלול.

אלא שדבר אחד עדיין לא הצלחתי להבין: דברי המפרש בדף כח: בדיבור המתחיל "צבר את הגחלים". חזרתי עליהם כמה פעמים בנסיון להבין את פשט הדברים, אך הדברים לא התיישבו אצלי. גם כשהגעתי לסעודת הסיום בביתי, שבתי ועיינתי בהם. במשך כרבע שעה חזרתי על דברי המפרש וחיפשתי במפרשים נוספים, ועדיין לא עלה בידי להבינם.

ואז מצאתי ב"ילקוט מפרשים" של עוז והדר ביאור לדברי המפרש. וממי הביאור? מהחתם סופר עצמו!

את המסכת קיבלתי ע"ע ללמוד לעילוי נשמת החתם סופר, וכעת מצאתי שדווקא דבריו הם שמבארים את הקטע שבו התקשיתי לקראת הסיום. הלא תדעו כי השגחה מיוחדת היא!

הר"ר מ.י. אהרנטרייא, ירושלים

דווקא בתחנה האחרונה האוטובוס עצר

אני עובד לפרנסתי בעיר מודיעין ומתגורר בבית שמש. מדי יום, בשעה 16:00 אחר הצהרים, אני עושה את דרכי חזרה לבית שמש. בדרך כלל אני מקפיד להתפלל מנחה גדולה במקום העבודה, אך באותו יום נתמשכו להם העניינים ופספסתי את התפילה.

מי שמכיר את האזור יודע שקו 885 מתחיל את מסלולו במודיעין עילית בשעה זו, וכשהוא מגיע למודיעין הוא עלול להיות עמוס לעייפה בנוסעים, ולא פעם האוטובוסים פשוט אינם עוצרים בתחנות. כדי להבטיח את מקומי, החלטתי לעשות מעשה: עליתי במעלה הדרך עד לצומת שילת, כדי להמתין בתחנה הראשונה של הקו בתוך מודיעין. יש לציין שתדירות הקו ממודיעין עילית לבית שמש היא פעם בשעה בלבד.

הגעתי לכניסה למודיעין וחיכיתי בדריכות לאוטובוס. והנה הוא מגיע... אך לתדהמתי, הנהג רק סימן עם היד שהאוטובוס מלא לחלוטין – והמשיך בנסיעה!

ייאוש אחזני. הבנתי שכבר לא אספיק מנחה בבית שמש, ואאלץ כעת לחפש מנין לתפילת מנחה במודיעין – משימה לא פשוטה בעיר לא חרדית, אין זו בית שמש שבה פזורים בתי כנסת ו'שטיבלאך' בכל פינה, בן פורת יוסף.

כמה דקות לאחר מכן עוצר לידי רכב. יהודי יקר, פותח את החלון ושואל: "אתה צריך להגיע לכוון נופי איילון?" עניתי שלא, אך הנהג לא המשיך בדרכו, אלא התעקש ושאל: "אולי זה יקדם אותך?" ניבא ולא ידע מה ניבא. כשראיתי שהוא מתעקש, עליתי לרכב. מה שלא לקחתי בחשבון הוא שבמסלול הנסיעה בתוך מודיעין קיימת מנהרה לרכבים פרטיים, שדרכה הנסיעה מהירה בהרבה – מסלול שאוטובוס אינו עובר בו.

כשיצאנו מהמנהרה, אני מביט ומבחין באותו קו 885 נוסע ממש מאחורי הרכב! אף על פי כן, התיאשתי בלבי: אם הנהג לא עצר לי כבר בתחנה הראשונה, עאכו"כ שלא יעצור בתחנת נופי איילון... בכל מקרה לא נותרה לי ברירה, ירדתי מהרכב בתחנת נופי איילון, וכאן ציפתה לי ההפתעה הגדולה: בדיוק ברגע שהגעתי, ירד נוסע מהאוטובוס! התפנה מקום, והנהג העלה אותי מיד. וכך, הגעתי לבית שמש בזמן והספקתי להתפלל מנחה במניין לפני השקיעה – דבר שלא היה מתאפשר אילו הייתי מפספס את האוטובוס ההוא.

מה שלמדתי מזה: אנחנו, בטוחים שאם נעלה בתחנות הראשונות – שם נבטיח את הצלחתנו ונגיע מוקדם יותר. אך ההשגחה העליונה סובבה כך שדווקא בתחנות האחרונות של הקו התפנה המקום, ודווקא הרכב שעצר לי הצליח לעקוף את האוטובוס ולהביא אותי בדיוק לנקודה הנכונה ובזמן הנכון!

הר"ר מאיר קליין, בית שמש

64 אגורות של השגחה

קיבלנו על עצמנו לפרסם את חסדי ה', וראינו השגחה פרטית מופלאה. יה"ר שבזכות סיפור הדברים כאן נזכה להמשיך ולבשר רק טובות וחסדים נגלים.

אנו מצויים כעת בפלונטר כלכלי בתקופה עמוסה במיוחד, מורכבת מכל הבחינות: ימי החגים, לידת תינוק במזל טוב, ולקראת חתונה במשפחה. עשינו חשבון ומצאנו את עצמנו עם צורך להשיג כ-20,000 שקלים לשבוע הקרוב, יש מאין. סיימנו את השבוע תוך מאמץ להתחזק בביטחון, וכאמור, קיבלנו על עצמנו לפרסם את השגחת השם כשתבוא הישועה בע"ה.

בליל שישי נשאתי תפילה לפני בוראי מעומק הלב, שנזכה לראות ולהרגיש את ההשגחה הפרטית בחוש. אמרתי לעצמי שאני לא מתפלל על ישועה כזו או אחרת, אלא מבקש בעיקר לראות עין בעין איך השם יתברך מנהיג אותנו בפרטות, כאב את בנו.

ביום שישי יצאתי לערוך קניות לכבוד שבת קודש. זו הייתה קנייה גדולה יחסית. היה ברשותי תו קנייה נטען שקיבלתי עוד לפני החגים, וידעתי שיש בו סכום של כ-400 שקלים. תכננתי קנייה בסדר גודל של 400 עד 600 שקלים, וחשבתי שאת היתרה אשלם בכרטיס אשראי. לא זכרתי באותו רגע שכרטיס האשראי כלל איננו עמי...

כמו בכל קנייה, מוסיפים מוצרים לעגלה, מוציאים, מחשבים ומנסים לחסוך. הגעתי לקופה בשירות העצמי והעברתי את המוצרים. כשהגעתי לתשלום, העברתי את כרטיס הקנייה שטענתי. לפני הלחיצה על התשלום, המערכת הציגה את היתרה המדויקת שיש בכרטיס. סך הקנייה כולה עמד על 476.25 שקלים. להפתעתי, הופיעה על המסך היתרה המדויקת שהייתה בכרטיס הקנייה: 476.89 שקלים.

בתחילה לא תפסתי את גודל העניין ותמהתי על כך שהמערכת מציגה לי את הסכום שעלי לשלם, במקום את סכום היתרה בכרטיס... אך כשהתבוננתי שוב, הבנתי שאכן זו היתרה שהייתה בכרטיס – הפרש של אגורות בודדות בלבד מעלות הקנייה שלי.

באותו רגע נפל לי האסימון: כרטיס האשראי שלי כלל לא נמצא עלי! באותו הזמן שאני מהרהר התחילה להיווצר מאחורי בתור אי-נעימות, ואנשים ביקשו שאזדרז "ערב שבת עכשיו". אם הייתי צריך להתחיל לחפש פתרונות תשלום חלופיים, או אילו היו חסרות מספר אגורות בכרטיס, הדבר היה גורם לעוגמת נפש וללחץ גדול. אבל אבינו הרחום דאג לי מראש וחסך ממני את עוגמת הנפש הזו כשכיוון את סכום הקנייה בדיוק נמרץ לסכום שברשותי בלא ידיעתי. נזכרתי שרק אמש ביקשתי בתפילתי שנזכה לראות השגחה פרטית בחוש, והנה תפלתי נתקבלה! גילוי ההשגחה הפרטית המדויק הזה חיזק אותנו באופן עצום. אנו תפילה שנזכה לראות את יד השם המכוונת בכל התחומים והמישורים, גם בהוצאות הגדולות והחובות העומדים לפנינו השבוע, ובכוח האמונה, הביטחון וזכות הרבים נזכה לראות ישועות גלויות.

הר''ר יעקב כהנא, בית שמש

90 אגורות של השגחה

יש לנו בישיבה שיעור קבוע בספר אור החיים הק', שבוע אחד החלטתי כדי לחזק ולעודד את המשתתפים להוסיף מיני תרגימא ושתייה יתר על הרגיל לכבוד המשתתפים בשיעור. ביקשתי משני בחורים לגשת לחנות הקרובה ולבצע את הקנייה, ומסרתי לידיהם סכום כסף לשם כך.

אלא כשהגיעו הבחורים לחנות, התברר שאחד מהם החליף חליפה לפני שיצא, והכסף נשאר מאחור בישיבה. הם כבר עמדו מול הקופה והזמן לתחילת השיעור הלך והתקצר. הבחורים החלו לפשפש בכיסיהם כדי לנסות ולשלם מכיסם הפרטי. עלות הקנייה כולה הסתכמה ב-69 שקלים. תוך שהם שהופכים את הכיסים ומקבצים את כל המטבעות של שני הבחורים גם יחד, התקבל סכום של 68.10 שקלים בלבד. חסרו להם בדיוק 90 אגורות להשלמת הרכישה. זהו סכום חסר משמעות, אך בעידן הממוחשב של ימינו, לא די בטוב ליבו של הקופאי – המערכת דורשת את הסכום המדויק עד האגורה האחרונה כדי לסגור את החשבון.

בעודם עומדים נבוכים וחסרי אונים מול הקופה, צלצל מכשיר הטלפון האישי של הקופאי. הוא הפעיל את הרמקול, ומבעד לאפרכסת נשמע קולו של לקוח: "ערכתי קנייה אצלכם לפני כמה דקות, וגיליתי שהשארתי בטעות על הקופה את העודף בסך 90 אגורות. בבקשה, תיתן אותו למי שתרצה." הקופאי לא היה מעודכן בקושי שלנו, הוא בפשטות הרים את עיניו אל הבחורים ושאל: "אתם אולי זקוקים ל-90 אגורות?"

הרגשנו ממש התגלות שמימית ממש באמצע האווירה האפורה שבסופר. "בוודאי!" ענינו בהתרגשות, "זה בדיוק הסכום שחסר לנו כדי להשלים את החשבון!" חשנו כי זכותו הגדולה של בעל "אור החיים" הקדוש עמדה לנו.

וידועים דבריו של הרב הקדוש ר"ש מזווהיל זי"ע, שכל דבר שמגיע בדיוק מופלא כזה – הרי זו הוכחה שהוא מכוון ומחושב משמים.

הבה''ח שלום דרברמדיקר, ישיבת באיאן - מודיעין עילית

שלוש פעמים השגחה פרטית ובכולן העלון באמצע..

כידוע לך אני מדפיס כעשרה גליונות בכל שבוע ומחלק אותם בבית הכנסת. בשבועות האחרונים קרו לי שלושה דברים, שאף הופיעו איך שהוא בעלונים שלך - שאני חייב לשתף, כי כל אחד מהם הרגיש כאילו נכתב במיוחד בשבילי.

הראשון: לפני כמה שבועות פרסמת סיפור על מי שקיבל את העלון מידך בהשגחה פרטית, ואחר כך התברר שבחוברת העלונים הודפס בטעות העלון של השבוע הקודם. ובכן, לי קרה בדיוק אותו דבר. בעת הדפסת העלונים הייתי עם אחי, ונתתי לו עותק, אך הוא אמר לי "תודה, יש לי את זה בחוברת." בכל זאת התעקשתי "קח בכל זאת, שיהיה לך גם בנפרד." כמה ימים אחר כך הוא חזר אלי עם חיוך ותודה, כי בחוברת באמת הופיע העלון הישן!

השני: בשבוע שעבר פרסמת על חלוקת העלונים בסלאנים וראחמסטריווקא, זה הזכיר לי מקרה שקרה לי. בדרך כלל אני מחלק את העלונים אחרי התפילה לאלו המעוניינים בכך, בשבוע זה הנחתי את עשרת העלונים מסודרים יפה במקומי בבית הכנסת בתחילת התפילה. מישהו עבר, חשב שהם מיועדים לשולחן העלונים הכללי, והניח אותם שם. בדרך כלל הייתי מתרגז, או לפחות מתרעם משהו בלב. אבל מחשבה עלתה בי אז: הרי זה העלון שמדבר על אמונה! על חיזוק באמונה... איך אפשר להתרגז על כזה דבר? כנראה זה רצון הבורא שהם יהיו שם. אחרי התפילה רצתי יחד עם כולם לתפוס עותק לפני שיאזלו...

והשלישי, שהכי נגע בי: אני מנהל כולל ללימוד הש"ס, וביום חמישי האחרון קרה משהו הקשור לכולל שגרם לי עוגמת נפש בעניין הניהול. בדיוק באותו יום, לאחר הסדר מגיע אלי אברך תלמיד חכם מהקהילה, כזה שבדרך כלל לא נמצא בבית הכנסת הזה בשעות האלה, אלא שבאשר אנחנו התחלנו את הזמן כבר ביום רביעי והוא מתחיל בראש חודש, לכן הוא הגיע ללמוד בביהכנ"ס. כשהוא אומר לי: "פשש, ד"ש מהכולל שלך, יש לך כולל של מתמידים בתורה..." הסמקתי קצת ואמרתי לו שאת המחמאה צריך לתת לאברכים... באותו רגע לא חיברתי כלום. אבל בליל שבת, כשקראתי בעלון את הסיפור של הגבאי צדקה שקיבל שיחת גערה - ומיד אחריה שיחת עידוד, פתאום נפל לי האסימון. מי שלח אלי את האברך הזה דווקא ביום הזה, ודווקא בשעה הזו, ולמה הוא בכלל העניק לי מחמאה? הקב"ה רצה להמתיק לי את הגלולה, ועשה זאת בדרך שאי אפשר לטעות בה!

תודה על העלון ועל החיזוק שהוא מביא לנו בכל שבוע! חזק ואמץ!

הר''ר אליהו עזריאל שור, בימ''ד קרלין - ביתר

כמה מילים מדם לבי במסגרת הפורום להגנת הצרכן החרדי:

התרגלנו כבר שהציבור שלנו הוא טרף קל לרמאים ונוכלים למיניהם, וכהגדרת הרה"ג רמ"מ שפרן שליט"א: העוקץ השבועי. אולם זאת הפעם נחצו גבולות אדומים. לאחרונה, תמורת נזיד עדשים, ולעתים עם פיתויים של "לשם שמים", מציעים לאברכים ואפילו לבחורים! לפתוח עוסק מורשה על שמם, ולהעביר אל הנוכל התורן "רק" צילום ת"ז, וסיסמה ברשות המיסים. רבים כבר נפלו למלכודת אימים זו, וידוע לי על בחור בן 18.5 שלפתע מצא את עצמו בחובות של מליון וחצי ש"ח לרשות המיסים, רק בגלל אמון עיוור ב"דורשי טובתו".

הפעם זה כבר לא עוד עוקץ. זה עלול להגיע עד פיקוח נפש. אנא חוסו על עתידכם ואל תתפתו. אם מישהו מציע לכם "עיסקה" מסוג זה תתייחסו אליו כאל ליסטים מזויין, ולא משנה מה אורך וצבע הזקן שלו!

נ. ב. האם זה קשור ל'בטחוני'? לאו דווקא. אלא שלא מצאתי דרך להיפטר ממה שאמרה תורה: "לא תעמוד על דם רעך".