פניני פרשת השבוע - פרשת נח

נושא השבוע: כח האחדות

'משקה' בבליטו וזעקה במירון...

הן עם אחד ושפה אחת לכולם (י"א, ו)

אין אומה מיוחדת בהיותה מאוחדת, כמו עם ישראל. יהודי, כל יהודי, בכל מקום, ובכל מצב, הוא לא פריט בודד. הוא לא אדם לבדו. הוא לא יחידה לעצמה. כל אחד מאיתנו הוא פרט אחד בתוך כלל גדול, בתוך ציבור מגובש, בתוך קבוצה מאוחדת, ששמה 'עם ישראל'. איננו בודדים לעולם, כולנו אחד, כאיש אחד בלב אחד.

אולי כבר התרגלו, אך בעצם הדבר הוא חידוש פלאי: למציאות המרגשת בה כל יהודי 'חי' את המתרחש עם חבריו, יש שם. קוראים לזה אחדות. לעובדה שיהודים שמחים יום ייום בשמחות חבריהם, לפעמים בהיכרות מועטת - קוראים 'אחדות'. לא עלינו, גם בימים כאובים, כאשר האפשרויות לכל יהודי בולטות והכאב על צערו של הזולת מקבלים ביטוי צורב ועמוק - הדבר מעיד על אחדות, על שותפות, על היותנו קבוצה מגובשת ומאוחדת!

פרשת השבוע מסתיימת בעניינם של דור הפלגה, אשר יזמו לחטוא כנגד הבורא ית', והתורה מעידה כי הדרך היחידה לסיכול מזימתם היתה לפרק את הגיבוש והאחדות ביניהם. הדבר מעורר מחשבה: הרי הקדוש ברוך הוא כל יכול, ברגע אחד הוא יכול להפוך שמים וארץ ולשדד מערכות הטבע, וכאן - מבהיר בורא עולם כי מול חבורה מגובשת ומאוחדת הפתרון הפשוט הוא לפרק את האיחוד, להפריד את הגיבוש ביניהם.

ביאר ה'חידושי הרי"ם' זי"ע את הסמל הנפלא הנובע מכאן: הקדוש ברוך הוא כוונן בטבע הבריאה, שלקבוצה מאוחדת יש כח רב ועצום שיכול לחולל שינויים בבריאה, עד שדבר לא יוכל לעמוד בדרכה. דור הפלגה היו מאוחדים בדעה, מגובשים כקבוצה. הרבה יחידים שהפכו למקשה אחת - וממילא 'לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות' כפי שמעידה התורה, והפתרון היחיד הוא לפרק את האחדות ביניהם. הידיעה הזו מחייבת ומחשבת, מעוררת ומכוונת: ראו איזה כח נתן הקדוש ברוך הוא לאחדות - עד שהדרך הנכונה למנוע חטא כלפי שנעשתה מתוך אחדות - היא רק לפרק את האחדות המובילה לחטא. ראו עד כמה רב כוחה ועצומה יכולתה של האחדות, שאין דבר העומד בפניה וכל מטרה מושגת על ידה!

מהפך דרמטי בזכות בקבוק 'משקה'...

פורים, שעת בוקר מוקדמת, בבית מדרשו של הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקארלין זי"ע. קבוצת חסידים סיימו את התפילה זה עתה, מבקשים לפתוח את היום העילאי בשתיה חריפה, הרי 'חייב איניש לבסומי'...
הם מביטים אנה ואנה, אפס כי בית המדרש חף מכל לחות. נקי מכל בקבוק, ריק מכל טיפה... מחפשים במיטלשלחט, מנסים פה ושם. אך התוצאה נותרה כשהייתה: אין בכל רחבי השטיבל ולו טיפת יין אחת לפתוח את יום הפורים... הפרוטה גם היא לא מצויה במיוחד בכיסם, והמחשבה על חג הפורים שיחלוף ללא בקבוק 'משקה' ראוי לשמו על השולחן - העיבה על שמחת היום...

לפתע, עבר לפניהם אחד החסידים, שהגיע במיוחד ליום הפורים לשהות במחיצת רבו. לא לחינם הגיע החסיד - הן כבר למעלה מעשר שנים הוא מצפה לפרי בטן, ומחוץ לבקצר רווח לישועה, לזרע של קימא, הוא הגיע לרבו ליום הפורים, אולי בעת עריכת השולחן, כשישפוך היין כמים ומתוך שמחה ועליזות, יבטיחו רבו בברכה איתנה כי השנה כבר יזכה...
החסידים ראוהו, וספק בהלצה ספק ברצינות אמרו לו: 'אם תואיל לקנות עבורנו בקבוק משקה לשמח את לבנו ביום הקדוש הזה - אנו גוזרים ומבטיחים כי עוד השנה תיוושע!' אך שמע החסיד את דבריהם, ומיד קפץ על המציאה. בקבוק משקה אמנם עולה כמה רובלים, אך החסידים מבטיחים לו את הישועה לה הוא זקוק כל כך, במחיר זול עד כדי גיחוך... הוא רץ לבית המזיגה המקומי, ורכש בכסף מלא שני בקבוקי משקה מהודרים, שב לבית המדרש והגישם לפני החסידים...
לנוכח בקבוקי המשקה הניצבים בגאון על השולחן, אורו עיניהם... הם שתו מן הבקבוקים כוסית ועוד כוסית, ומתוך 'לחיים' נרגש ורוטט שפכו ובירכו: 'תזכה עוד השנה לחבוק בן זכר!'

כעבור זמן מה אותו חסיד ובא לפני הרבי, והפתקא בידו, בה מוזכרים שמו ושם רעייתו לישועה, כפי שנהג מדי פעם... אך עמדו רגליו לפני הרבי, הרבי מישיר אליו מבט ועיניו נעצמות בדבקות, ניכר עליו כי ראשו אפוף שרעפי קודש...
לפתע, הוא פותח עיניים מאירות, ואומר: 'האומנם נכון מה שאני רואה?! היכן היית? אצל איזה צדיק נושעת'?... החסיד פקח עיניים נדהמות: הן לא היה אצל אף אדמו"ר, וגם לא ידוע לו שנושע. האומנם? למה ירמוז דברי הרבי? הוא נזכר בזכותו, ניסה לדלות פרטים כלשהם מתקופת ההמתנה... הוא לא נזכר כל אירוע מסעיר, לא ידוע לו על מה הרבי מדבר...
רק בחלוף דקות ארוכות, נזכר החסיד בשטיבל בבוקר יום הפורים, על בקבוק המשקה' החסר, על רכישתו במחיר מנופח ביחס להבטחה, ובעיקר - על כך שלא באמת ייחס חשיבות כלשהי להבטחה האמורה... הוא סיפר לרבו את העובדות לאשורן, תוך התנצלות שלא זכר אותן מיד, כי פשוט לא התייחס אליהן כאירוע מיוחד...

'אבל זה בדיוק מה שהושיע אותך!' קרא הרבי בהתרגשות, והוסיף: 'כבר שנים שאני מביט בפתקא, ורואה כי המקרה שלך חסר סיכוי, אין דרך לפרוץ עבורך לישועה. אך העובדות מדברות בעד עצמן, כי יכולתם ואוחזים באחדותם לגזור גזירה, והקדוש ברוך הוא מקיימה! כך ממש: יכולת האחדות, יכולים חברים אכפתיים, דואגים ואוהבים, לפתוח עבורם כל שער, לקרוע מעליו כל גזירה, להושיעו מיגונו ולשמחו בישועתו, אף למעלה מדרך הטבע! כוסות ה'לחיים', האיחול מלבבות חמים, פתחו שערים!'

צעקה במירון באישון ליל...

הם היו קבוצת חברים מיוחדת ומאוחדת, שהתכנסו אחת לשבוע לחבורה' משותפת, להתעלות בעבודה השם מתוך אחדות ודיבוק חברים. כל שבוע התכנסו בני החבורה בבית אחד מהחבורה לפגישה ממושכת, שנשאה מטענים רוחניים ומאוחדים לכל השבוע הקרוב...
שבוע אחד, כשהתכנסו בני החבורה בביתו של ר' פנחס, הבחינו בדוק של דאגה מכסה את פניו המאירות בדרך כלל. 'דאגה בלב איש ישיחנה', ביקשו ממנו בעדינות, 'מי כמו חברים נאמנים יכולים לעזור ולסייע, ספר לנו מה קרה ולמה נפלו פניך', ביקשו באכפתיות.
כיוון שחיו חבורה מאוחדת ומגובשת היטב והכירו היטב איש את רעהו, לא נצרכו לבקש יותר על המידה. ר' פנחס פתח את סגור לבו, ובקול שבור סיפר: 'יש לי בן, מוישי, ילד חמד כבן עשר. לאחרונה התלונן על מיחושים בראשו, אך הדבר לא היה נראה חריג מדי, כשתכפו תלונותיו לקחנו אותו לבדיקה, ואת התוצאות האימות קיבלנו היום - - -'.
הוא פרץ בבכי, ובקול מרוסק הוסיף: 'זו לא סתם מחלה, זו הנוראה שבמחלות שהתפשטה בראשו בעוצמה רבה וכבר פיתחה גרורות, הילד, תינוק של בית רבן שלא טעם טעם חטא מיוסר נוראות, אך הרופאים תמימי דעים כי אין מה לעשות, וגזרו עליו נוראות...'.
יותר מכך לא היה מסוגל לומר. הדמעות הרותחות סיפרו את הסיפור כולו. סיפור על ילד צעיר שגילו אצלו את המחלה הנוראה אחרי התפרצות קשה ושחיתות, סיפור על משפחה שתסכולה היתה מאושרת, אך בבת אחת הוטלה אל תהומות השבר והיגון, סיפור על הורים אוהבים, שאינם יכולים להציל את בנם האהוב, הילד הקטן המזדכך בייסורים נוראים.

אחרי דקות הלם, התאחדו החברים בהחלטה משותפת: יוצאים עכשיו לקבר הרשב"י, נסיעה ספונטנית ובלתי מתוכננת. האב ראה את החברים מתלחשים, ופילל לא להבין מה ההחלטה שנפלה - האמנם יזנחו את כל התוכניות, את שעות הלילה היקרות, את תכנון הלו"ז המוקפד - ויעזבו הכל לטובת נסיעה מירונה באמצע הלילה למען בנו?!
בתוך דקות אחדות, הפכה הסיעה המתוכננת לעובדה מוגמרת. למרבה תדהמתו של האב... האברכים עזבו את בני ביתם בשינוי הפתאומי, התארגנו עם כלי הרכב, ונערכו לצאת לדרך הארוכה...
האב נזיל דמעות התרגשות לנוכח המחווה החברתית הלא צפויה, ומפיו פרצה זעקת התפעלות: 'כל הכבוד! כמה כח ועידוד אני שואב מהתחשבות המשותפת, מהאכפתיות הרבה שלכם! פתאום אני מרגיש שאינני מתמודד לבד. עמי אתם בצרה!' ובהחלטה של רגע קפץ והצטרף גם הוא לנסיעה. נטול עמו את בנו החולה...
כעבור שעות אחדות, הפכה מערת ציון הרשב"י לאפוקת תפילה לוהטת, תוך בכיות עצומות. בדמעות התחננו החברים על נפש הנער, התחננו לבורא עולם למען הטרם הטוב ובנו הקטן, אשר אך בקושי החל את חייו וכבר מתמודד עם הגזרה הקשה. בבכיות נרגשות על קבר רבי שמעון ומתוך אכפתיות כנה לידידם, קרעו שערי שמים בזעקה...

סיפר לי הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: המכיר את הסיפור מכול ראשון: לא חלפו אלא שבועיים ימים, והבדיקה הוכיחה כי באורח פלא המחלה נסוגה אחור, ובעקבות כך הסכימו הרופאים להתחיל לטפל בו. בחלוף תקופה טיפולים ממושכת, כבר היה הילד בריא ושלם, נקי מכל גרורה וכל חולי ומחלה. כיום - הינו אברך יקר, אב לכמה ילדים, ומעביר גם הוא לחבורה מאוחדת ומגובשת...
הרופאים כיוו את הילד 'נס רפואי לא מוסבר', או 'תופעה לא מוכרת'. רק בני החבורה יודעים את סוד התרופה הפלאית שחוללה את הנס הגלוי: 'לכוח האחדות'...

זהו כוחה של האחדות. כשקבוצת אנשים מאוחדת למען מטרה, כשהם משליכים מאחור את סדר יומם ונכונים להקריב למען אחד מבני החבורה, כאשר קבוצה מאוחדת מתפללת בצוותא, מתחננת יחדיו - בכוחה לקרוע שערי שמים, לפעול ישועות בלתי נתפסות!
לא פעם אנו נתקלים במודעות הקוראות לנו להתפלל למען פלוני בן פלונית, חלוקת ספרי תהילים, מקבלים קריאות במייל לקרוא פרק תהילים לרפואת מישהו, או להצלחת אדם העוסק במשימה כלשהי. זה הזמן ליטול בידיים את נשק האחדות - ולהתאחד בתפילה משותפת למען המטרה הנעלית. ניקח את השם, נקדיש כמה דקות לפרק תהילים, נעשה מעשה טוב לזכותו של אותו אדם לא מוכר - כי כשכולנו יחד מתפללים ומאוחדים, יש לכך כח, הדבר רב עוצמה!

"כמה שזה יותר קשה, יותר כואב, יותר שורף..."

לכבוד הרה"ג רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:

אני מדריכת כלות, ובאה אלי שאלה: בחורה שבסמינר התחנכה על תורה, וגם כשהגיעה לפרק 'האשה נקנית' זה היה התנאי הראשון שלה - שהבחור הוא רציני יושב ולומד, וגם ימשיך ללמוד אחרי החתונה. בפגישות כשדיברו על כך, הבטיח לה שיהיה אברך וישב וילמד כל החיים.
לאחר החתונה התחילו החריקות... בתחילה הוא טען שבכולל שלו לא לומדים טוב, והוא לא מסתדר שם, והיה מגיע מלא טענות על אברכים וכו' כידוע למי שקשה לו ללמוד שמאשים את כולם, ומוציא לעז על האברכים היקרים, עד שהוא הודה בפה מלא, שקשה לו לשבת וללמוד כל היום, והוא רוצה לצאת לעבוד.
כשהאשה שמעה זאת היא פרצה בבכי מר, שהרי לא לזה היא ציפתה, ולא בשביל זה היא התחתנה עמו. זה מאוד כואב לה, והיא מאוכזבת מכך. היא ניסתה לדבר עמו בדרכי נועם, והוא עדיין רוצה לצאת לעבוד. האשה טוענת שבעלה מפר את ההבטחה שלו ללמוד כל החיים, ולהיות אברך מתמיד, ובלי התורה אין לה חיים.
רצינו לשאול מה דעת תורה בזה - האם על הבעל להשתנות ולבוא לקראת רצון אשתו כיוון שזה מכאיב לה, ובפרט אחרי שהבטיח לה? ואם הבעל לא מוכן, או לא יכול להשתנות, כיצד על האשה להתנהג, ומה תפקיד האשה לעשות במקרה כזה?
יש לנו בזה ויכוח מאוד גדול בין המדריכות, ובין היועצות הזוגיות - כי יש שטוענות שהבעל חייב לקיים את הבטחתו לאשה, ולשבת בכולל וללמוד, ואם לא, יש לפרק את הבית, כי מנסיון שלהן - בית כזה לא מחזיק. מה דעת תורה בזה?

תשובת הרב:

כהיום אכשר דרא, ואם בעבר בעיקר לפני השואה בנות ישראל רצו להתחתן דווקא עם בחור שעובד, ויש לו פרנסה מסודרת, כהיום המצב התהפך. הרבה בנות ישראל רוצות דווקא בחור שלומד וימשיך ללמוד, והם מוכנות להתאמץ על כך, גם לעבוד בבית, וגם לצאת לעבוד בחוץ, העיקר שהבעל ילמד תורה. וזה מאוד מחייב את הבעלים, לידע כמה האשה בבית מתאמצת כדי שהם ישבו וילמדו, וצריכים לנצל את הזמן היטב, כי אם לא - אז יש בזה גם בין אדם לחבירו, כי האשה התאמצה שהבעל ילמד, והבעל לא מנצל את הזמן.

אומנם צריכות הנשים הצדקניות לדעת שלמרות שלימוד תורה הוא דבר חשוב מאוד מאוד, וזה נקרא 'קבלת עול תורה', אבל יש דבר שחשוב ממנו, והוא 'קבלת עול מלכות שמים'. והיינו, שאדם רוצה דבר אחד שזה דבר מאוד מאוד טוב, אבל משמים כיוונו אותו לדבר אחר, ואין זה בשליטתו לשנות זה, והוא אומר להקב"ה: 'אני רוצה כך, אבל בגלל שאני רואה שאתה רוצה דבר אחר, אני מקבל את זה על עצמי בלב שלם' - זה נקרא קבלת עול מלכות שמים. וכמה שזה יותר קשה, וכמה שיותר כואב, וכמה שזה יותר שורף, ככה הקבלת עול היא בדרגה יותר גבוהה.

להתגרש במצב כזה, זה לא רק בריחה מקבלת עול מלכות שמים, וגם יפגע בילדים, אלא גם מעשה הכי לא חכם שיש, וכי בזיווג שני היא תקבל משהו יותר טוב? בזיווג שני, היא תצטרך להתפשר על הרבה יותר דברים, וגם הילדים שלהם יסבלו סבל רב, [יועצת זוגית שמייעצת להתגרש במצב כזה, היא יועצת אנטי זוגית, ולצערנו יש הרבה יועצות שבמקום לבנות בתים, הם הורסות בתים].

אבל באמת, אפשר גם לקבל את שניהם, גם 'קבלת עול תורה', וגם 'קבלת עול מלכות שמים'. כי אם בעלה יושב ולומד בכולל, זה עדיין לא לגמרי 'קבלת עול תורה', כי מתערב בזה גם כבוד גשמי, שאני זוכה שבעלי יושב בכולל, ואפשר לומר לחבירות, אני אברכית, אשת אברך. אבל בעל שעובד, ואשתו מדרבנת אותו שבזמנו הפנוי ילך ללמוד תורה כמה שיכול, ולא רק ללמוד, אלא לנצל את זמנו הפנוי ללימוד תורה, ולהראות לו כמה היא שמחה כשהוא לומד, וכמה שהיא עצובה כשהוא מבטל את הזמן. ובכל פעם שהוא הולך לשיעור תורה, או ללמוד בחברותא, היא תאמר בבית, 'אבא הולך כעת ללמוד תורה, איזו זכות', וכשחוזר מהלימוד, היא תכין לו איזה מאפה או ממתק, שהוא ממתיק לנו את הבית, בזכות לימוד התורה, זה נקרא "קבלת עול תורה" אמיתי בלי פניות.

והיא תקבל על כך שכר הרבה יותר מנשים שבעליהם לומדים כל היום, כי אומנם הם זכו שבעליהם יושבים ולומדים, אבל היא זכתה לשעות של לימוד ללא פניות, וגם ל'קבלת עול מלכות שמים' - לקבל את בעלה כמו שהוא, ולהאמין שזה לא הוא, ולא היא - אלא זה השם יתברך. ובזכות זה שהיא תמשיך לכבד את בעלה כמו שהוא, והיא גם תראה לכולם בבית כמה חשוב לה לימוד תורה של בעלה, הילדים שלה יראו מה באמת חשוב לאשה, ובזכות זה תזכה לבנים תלמידי חכמים, והיא תקבל את שכרה משולם בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא.

אומנם זה מאוד קשה לשנות באמצע החיים את החלומות ולנפצם, כי אשה שחלמה כל החיים - וככה גם לימדו אותה - שלימוד תורה זה הדבר החשוב ביותר, וכעת משמים סידרו לה משהו אחר, זה קשה מאוד, אבל בכל אופן לזה קוראים 'קבלת עול מלכות שמים', והיא תקבל על כך שכר יותר גדול, מאשר אשה שהכל הולך לפי החלומות שלה. אבל לנסות לשנות את הבעל זה ללא תועלת, כי אולי הבעל ירצה לרצות את האשה, וילך לכולל, אבל לא בטוח שילמד שם, כי הוא יהיה ממורמר שהוא נמצא כאן בכח, וזה לא המקום המתאים לו. וכך, גם את השעות שהיה לומד אם היה עובד, גם את זה לא ילמד. ולגבי האשה - אומנם היא תוכל לומר שבעלה נראה כאברך, אבל הוא באמת לא לומד, ואיך תקבל שכר על לימוד תורה, אם לימוד אין כאן, שכר מנין?!

כל זה בחשבונות שמים כלפי האשה, אבל אם הבעל ידע מראש שאינו מתכוון להישאר בכולל, והוא שיקר, כדי לקבל שידוך הגון, הרי שהוא צריך כפרה גדולה על כך שבת ישראל מצטערת בגללו, והיא מרגישה מאוד לא טוב, בגלל ששיקר לה. ואומנם בשמים יש חשבונות למה זה קרה - והכל משמים, אבל הקב"ה אוהב משפט, ועל פי הנהגת המשפט, הוא עשה חטא גדול, והוא יענש על כך - והוא צריך לראות איך לפייס את אשתו על העוול הגדול שעשה לה.

[הערכת המערכת: מובן לכל בר דעת, שאין דעת הרב שליט"א ח"ו להציג את הנושא של יציאה מיום לימודים שלם לעבוד בתור דבר חיובי, או לתמוך בזה - ומדובר בדיעבד, כאשר האברך לא יכול להמשיך, ויש להתייעץ עם דעת תורה בנושא כזה, שהצער והנזק בו יכולים להיות לאין שיעור.]

(ווי העמודים)

תוך כדי שהשתמט מלשלם, נאלץ לעצור בדרך...

סיפר הרב שמעון שפיצר שליט"א:

סיפר לי יהודי אחד שעובד לפרנסתו אצל אחרים: "יום אחד ביקש ממני פלוני שאתקן לו משהו, בדקתי לראות מה הקלקול וכמה צריך לעלות תיקונו. לאחר בדיקה, התקשרתי אליו והודעתי לו: 'אכן נודע לי מה הקלקול, ואגבה על תיקונו 1,500 ש"ח. אמור נא לי אם אתה חפץ שאתקנו לך במחיר זה, אם לאו'. פלוני השיב לי: 'וכי ברירה יש לי?! הלא אני מוכרח לתקנו...'.

עמלתי על התיקון חמש שעות, וכשגמרתי, התקשרתי לשאול את פלוני מה עם התשלום. ענה לי האיש שאמתין לעת ערב. ויהי לעת ערב, אמר לי האיש: 'ראה נא, דיברתי עם מומחים אחרים, והם אמרו לי שתיקון כזה אינו צריך לעלות יותר משש מאות, שבע מאות שקל. ובכן, אם רוצה אתה שש מאות, שבע מאות שקל - מה טוב, ואם לאו - לך לך לחיים ולשלום...'.

השתוממתי. הלא סיכמנו מראש ברורות על גובה הסכום שישלם לי! 'אם תרצה' - אמרתי לו - 'אדבר עם אותם מומחים שאתה דיברת עמהם ואסביר להם איזה תיקון עשיתי, כך שיבינו שלא ביקשתי פרוטה אחת יותר מהמקובל בשוק...' אבל הלקוח לא אבה לשמוע. ניסיתי מכאן ומכאן, ובסוף - האיש זרק לי שבע מאות שקל, ואמר לי: 'אתה יכול לשלוח אלי עורכי דין, לא אוסיף לך פרוטה אחת...'.

בעל הסיפור סיפר לי את השתלשלות הדברים כדי לדעת כדת מה לעשות בנידון, והוא עצמו לא שם לב להמשך הסיפור כפי שיצא מפיו, וכה סיפר: 'תוך כדי שאני מדבר בטלפון עם אותו פלוני שהשתמט מלשלם לי מלוא הסכום כפי שסיכמנו מראש, הוא ישב אז ברכבו ונסע על הכביש, אמר לי אותו פלוני בבהלה, שהוא צריך לעצור בצד הדרך כי שוטר עצר אותו על שדיבר בטלפון באמצע נסיעה. התברר לי לאחר מכן שהשוטר קנס אותו אז בסכום של אלף שקל... הפלא ופלא!'"

(הבינני ואלמדה)