גשמי ברכה מרוממים!
כשמתפללים על גשם האם באמת אנחנו רוצים גשם? הכהן הגדול היה מתפלל ביום כיפור שה' לא יקבל את תפלות הולכי הדרכים המתפללים שלא יהיה גשם כיוון שזה מפריע להם. כולנו אוהבים את התוצאות של הגשם, אבל לא כל כך את המטריד שלו בשעה שהוא יורד. אולם נראה שגם דבר זה מחושב על ידי בורא העולם כדי לעזור לנו להתעלות.
כאשר יורד גשם, ישנה אפשרות של שתי מחשבות שתעבורנה לנו בראש. יכולה להיות מחשבה: "כמה הדבר מפריע! איך היה נעים יותר אם לא היה מטריד זה". או מאידך גיסא לחשוב: "הודו לה' כי טוב על כל השפע והברכה היורדים עכשיו לעולם! הרי עכשיו יורדים לעולם כל הפירות העסיסיים... הפרחים היפים... המאכלים הטעימים! גם חומרי הגלם של ספרים קדושים, גם הבריאות שלנו והאפשרות להביא דורות הבאים של ילדים, נכדים, נינים, צדיקים וצדקניות - כולם תולדות הגשם".
מטרת חיינו היא להסתכל בעולם שלנו ועל אף ההסתר שבו, להגיע להכרות מוחשית בטוב הנפלא של בורא העולם, על ידי כל הדברים המגלים טוב זה, כפי שכתב הרמב"ם (סוף הל' מזוזה) "אין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולמים". כל הדקות שהקדשנו למחשבות שליליות (כשאין תועלת ברורה לדבר), הן בזבוז מוחלט של מתנת החיים שקבלנו. לעומת זאת, כל הדקות שהקדשנו להסתכל על העולם הנפלא שאנחנו נמצאים בו להכיר ולהרגיש את טוב ה' ואת אהבתו לברואיו, מתווספות אחת לשנייה ומייצרות את מידת ההצלחה החיים שלנו האמיתית, את ידיעת ה' ואת אהבת ה' שאותן אנחנו לוקחים איתנו לנצח נצחים.
היחס שלנו לגשם הוא בבחינת אימון ליחס שלנו לכל מטרידי החיים. משימתנו היא לחפש את החיובי בחיים להתרכז בו ולהודות לה' עליו, ולא לתת לדברים שליליים שום יחס ומחשבה כאשר אין צורך חיוני בדבר. זה סוד הצלחת החיים.
צדיקים מודים לה'
מסופר על הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' זי"ע שהיה עשיר גדול, אך פעם רצה הקב"ה לנסותו, והתחיל לרדת מעושרו עד שנעשה עני שלא היה לו אפילו פת לחם בבית.
אף על פי כן היה מתחזק ורוקד מתוך שמחה, ומודה לה' על כל הטוב שעושה עמו.
אשתו, שראתהו כה שמח ורוקד, שאלה אותו בתמיהה: "אמור נא, רבי ברוך, ולשמחה מה זו עושה?? אין לנו אפילו פת לחם בבית, ועל מה אתה שמח?"
ענה ואמר לה: "יש מלאך שממונה על העניות. כשהוא מגיע לאיזה בית ורואה שמלוננים ובוכים ומצטערים - אז הוא אומר: 'פה אשב כי אוויתיה, ואשב פה לנצח נצחים'. למה? כי מספקים לו מזון. המזון של המלאך הזה הוא עצבות, דכאון, תלונות ומרירות. אבל אם יראה שיש בבית זה שמחה, אזי אומר: 'אין לי מה לחפש כאן', ואז הוא עוזב את הבית".
וכמו שאמר לה כך היה. תוך זמן קצר קיבל עשירות מחדש, ועל ידי השמחה וההודיה באה הישועה.
שואלים הודיה
שאלה: כיצד קונים את המדרגה של התרצות לרצון ד' ולקבל הנהגת ד' באהבה?
שאלה: אֶפְשָׁר וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי דְּבוּרָיו לָאַבְרֵכִים בִּימֵי הָאַחֲרוֹנִים, כַּאֲשֶׁר רַבִּי נָטַע צִינִירוֹט יוֹשֵׁב עַל מִטָּתוֹ, סְבִיב לָהּ דְּחוּקִים כַּמָּה אַבְרֵכִים, פָּנָיו צְהֻבּוֹת וַחֲלוּשׁוֹת אַךְ קוֹלוֹ נוֹשֵׂא בְּרוּרוֹת, לִרְגָעִים מִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט, הַקּוֹל נֶחֱלַשׁ מְעַט, פּוֹנֶה אָז רַבִּי נָטַע לִצְדָדָיו, נֶאֱנָק בְּיִסּוּרִים אַךְ אֵינוֹ מַשְׁמִיעַ אֲנָחָה, מַסִּים לָשֵׂאת אֶת הַסֵּבֶל שֶׁנִּגְזַר עָלָיו לְדַקָּה זוֹ, מַמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ עִם נַשְׁמָתוֹ וּמוֹסִיף בְּמִלִּים בְּרוּרוֹת: "הָעִקָּר שֶׁיֵּשׁ לָדַעַת הוּא שֶׁיְּדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן, מִזֶּה אֵין לִשְׁכֹּחַ".
וְהוֹסִיף, "גַּם כַּאֲשֶׁר נִבְצָר מִלְּהִתְפַּלֵּל, מִלִּלְמֹד, מִלֶּאֱכֹל, מִלִּשְׁתּוֹת, מִלִּישַׁן, לְפָחוֹת זֹאת יֵשׁ לִזְכֹּר יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן".
בְּשֶׁזּוֹכְרִים שֶׁיְּדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן, בְּוַדַּאי שֶׁאֵין יְכוֹלִים אָז לְהַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת, לִלְחֹץ, לִדְחֹק, לְבַקֵּשׁ וּלְהַכְרִיחַ אַחֶרֶת מִמַּה שֶּׁרוֹצֶה הַיָּדִיד.
מה רבו מעשיך
סוד טיפת הגשם
בחשוון, כשענן הראשון מתקבץ בשמיים, מתרחש פלא נסתר שרוב האנשים לא יודעים: טיפת גשם לא יכולה להיווצר משום מקום. היא חייבת "גרעין" - חלקיק אבק, מלח ים, או אפילו חיידק זעיר - שעליו מתעבים אדי המים.
המדע גילה שגם כשהאוויר רווי לחלוטין באדי מים, טיפות לא נוצרות בלי גרעין כזה. החלקיק עצמו זעיר ביותר - רק מאות ננומטרים, פחות מאלפית ממילימטר! אך עליו "נדבקות" מולקולות המים, גדלות בהדרגה, ויוצרות את הטיפה.
הפלא הגדול: רק טיפה אחת מתוך שש שמתחילות להיווצר בענן, מצליחה לגדול מספיק כדי לרדת כגשם אל האדמה - השאר מתאדות וחוזרות לענן. הטיפה ש"שורדת" צריכה לגדול פי מאה מגודלה ההתחלתי לפני שהיא נופלת.
מי תכנן שכל טיפת גשם תזדקק לגרעין זעיר כדי להיוולד? מי קבע שדווקא הטיפות החזקות ביותר יגיעו אלינו?
בחשוון, חודש הגשמים, אנו לומדים: גם הדבר הקטן והנסתר ביותר - גרגיר אבק זעיר - יכול להיות הזרע שממנו צומחת ברכת המים. בורא עולם טמן בכל ענן את סוד החיים, ממתין רק לרגע הנכון להוריד ברכה.
מספרים הודיה
הללוהו בצלצלי שמע
עכבישים, אורחים בלתי רצויים פלשו לביתנו. סיפור ישן עלה בזכרוננו על משפחה ש"זכתה" לאורחים אחרים, לעקרבים ועפ"י הוראת רבם בדקו בפרק שירה מהי שירתם. עקרב אומר "טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו" על כן תיקנו במידת החסד ונושעו מהעקרבים. פתחנו גם אנו בפרק שירה לבדוק מה העכביש אומר. וכן שירתו "הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה" - להלל את ד' בקול גדול ולפרסם שם ד' בעולם. אמנם אנו מרבים בשבח והודיה לד' ית' אך כעת הבנו את המסר הא-לוקי להלל בצלצלי שמע שכולם ישמעו וידעו מחסדי ד' עמנו.
זכינו למשפחה ברוכת ילדים, תודה לד' הכוללת 2 שלישיות רצופות! כל יום הוא מתנה בפני עצמה, הודו לד' כי טוב, עם זאת, רק לחשוב איזה קושי זה לגדל רק שלישייה אחת, לא כל שכן שתי שלישיות רצופות! כמה דאגות, איך נלביש, איך נאכיל, איך נישן בלילה, איך נחתן... וכל אין סוף דאגות. באנו להודות לד' הגדול כל יכול "הללוהו בצלצלי שמע"... שידעו כולם שאין עוד מלבדו, הוא זן והוא מפרנס ואין שום קשר בין המציאות והנתונים לבין התוצאות. דוקא אנחנו עם שתי השלישיות ישנו כל הלילה וברקע שמענו את התינוק היחיד של השכנה בוכה בלילות. דוקא הילד שהכי התקשה בלימודיו, דוקא הוא עלה והצליח יותר מכולם, ובפרנסה, ראינו נפלאות, סייעתא דשמיא מיוחדת ודוקא כאשר הילדים גדלו והגיעו לפרק האיש מקדש והיינו צריכים לשפע של ממון דוקא אז מצבנו הכלכלי היה עוד יותר טוב מאשר לפני כן.
ראינו עין בעין אין קשר בין המציאות לתוצאות, אין, כי הכל זה רק ד' שהוא כל יכול, והוא... הברכה.
"הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה"
כל עצמותי תאמרנה
הידיעה, על מחלתו הקשה של אחד מבני משפחתנו, הכתה בנו כרעם ביום בהיר. לא ארצה להלאות אותכם בכל הפרטים, הבדיקות המרובות, הדאגה המכרסמת, לילות שהיו כימים... התקופה שעברנו לא הייתה פשוטה, ואיני מאחל זאת לאף אחד מישראל.
היה זה באחד מהביקורים שביקר אותנו אחי הבכור. הוא הגיע לחדרון הקטן בבית החולים בשעות הבוקר המאוחרות. באותו בוקר עברנו בדיקה קשה מאוד, שלאחריה הרופאים הרגישו "אחריות" לשטוח בפנינו את העובדות המרות והכואבות.
מה אומר, הרגשתי את הייאוש מחלחל בי.
אחי הכניס רוח חדשה לחדר. תמיד הוא יודע כיצד להסתכל על הדברים ממבט אחר. הוא הסביר לי, שגם עכשיו, כן ממש עכשיו, יש כל כך הרבה דברים להודות לה'. ובואו ונפתח בהודיה ברגע זה.
בהדרכתו של אחי, פתחנו בסבב של 72 תודות לה', כאשר אחרי כל תודה אנחנו אומרים את הפסוק "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".
התודות התחילו בגמגום קל: "תודה שיקירנו החולה נושם בכוחות עצמו... תודה על העיניים, תודה על הרגליים שמתפקדות..." ולאחר זמן לא רב, התודות החלו לגלוש מפינו ברצף, כאילו מאליהן.
מרב ריכוז והנאה, לא חשנו כיצד הזמן עובר. גם לא ממש שמנו לב, שהיה רופא שנכנס לחדר, הביט בנו ויצא לאחר דקות ספורות.
לאחר כארבעים דקות של תודות האווירה היתה שונה לחלוטין. החולה נרדם על מיטתו (לאחר שסבל מנדודי שינה באופן קבוע!), ואני הרגשתי שמחה ואופטימיות שמזמן לא חוויתי.
כשבוע לאחר מכן ניגש אלי אחד מרופאי הצוות, שאינו שומר תורה ומצוות, טפח על שכמי ואמר לי: "אני חייב לך תודה גדולה!"
"לי? תודה?" התפלאתי.
"כן, אני לא יודע אם שמת לב, אבל ביום ההוא שעמדתם ליד מיטתו של החולה, ואמרתם הרבה תודה, אני ראיתי והבטתי בכם. התפעלתי מאוד מהעניין, ובעיקר מאיך שזה שימח את כולכם. החלטתי גם אני לעשות כמותכם. היו לבן שלי צרות איומות מבית ומבחוץ. ישבתי ואמרתי תודה. והנה, העניינים הסתדרו בצורה מדהימה. תודה לכם!"