פָּרָשַׁת נֹחַ - לַהֲפֹךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים
"וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (בראשית ח', א')
בפרשת נח אנחנו מגלים את הכח העצום של מידת החסד. נאמר: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (בראשית ח', א').
איזה זכות עמדה לנח? במדרש מבואר שנזכר שזן ופרנס את בעלי החיים במשך 12 חודשים בתיבה. החסד שעשה עורר עליו את מידת הרחמים.
הרב שמואל בר נחמני אמר: "אשריהם הצדיקים שהן הופכין מידת הדין למידת הרחמים" (בראשית רבה ל"ג, ג'). זהו הכח של החסד. כאשר אדם מרחם על הזולת, הוא מעורר רחמים גם עליו.
מסופר בשם הרב ויינברג, משגיח בישיבה בירושלים, על משפחה מחו"ל שביקרה בשכונת גאולה וחיפשה טרמפ. אברך עצר והציע להם לעלות לרכבו. כששאלוהו מדוע טרח לעצור, סיפר: "היה לי שכן ערירי שנפטר והתגלה אליי בחלום. הוא אמר לי שבבית דין של מעלה בודקים את המצוות של האדם היטב, מלבד מצוות גמילות חסדים". בעקבות החלום האברך קיבל על עצמו שלא יעבור עליו יום ללא עשיית חסד.
מה פירוש 'לעסוק' בחסד? לחפש חסד. ראינו זאת אצל אברהם אבינו כשחיפש להכניס אורחים לאחר ברית המילה. כך העוסק בחסד מחפש בכל עת: למי אני יכול לעזור? מי זקוק לי?
גם בגלות מצרים החסד היה המפתח לגאולה. חז"ל מספרים שכאשר אחד מבני ישראל השלים את מכסת הלבנים שלו לפני חֲבֵרוֹ, הוא היה עוזר לו. כשהקב"ה ראה שהם מרחמים זה על זה, גם הוא ריחם עליהם. וכך נאמר: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ו', ה'). אפשר לרמוז במילה "גם": בני ישראל שמעו איש את נאקת אחיו, ולכן גם הקב"ה שמע את נאקתם.
בתנא דבי אליהו מובא שבמצרים ישראל כרתו ברית לעשות גמילות חסדים זה עם זה. מרן ה'חפץ חיים' מבאר שבכך ביקשו לעורר רחמי שמיים: כשם שהם עושים חסד איש עם רעהו, כך הקב"ה ינהג עימם בחסד ויגאלם.
זהו גם עומק דברי יעקב אבינו: "וְאֵ-ל שַׁ-דַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ" (בראשית מ"ג, י"ד). כאשר האדם קונה בעצמו את מידת הרחמים, הוא זוכה שיעוררו עליו רחמים מן השמיים.
הקב"ה אמר לישראל: אם ראיתם זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטו – לכו והידבקו בחסד (ירושלמי סנהדרין, פרק י׳, הלכה א׳).
זה המסר של נח: בשעה שמידת הדין מתוחה, הדרך לעורר רחמים היא תורה וגמילות חסדים. לא לחכות שהחסד יגיע לפתחנו אלא לחפש אותו. לפקוח עיניים, לראות את הזולת ולעזור לו. כי יותר ממה שאנחנו עושים חסד עם הזולת – הזולת עושה חסד איתנו, ובכוח החסד אפשר להפוך את מידת הדין למידת הרחמים.
בברכת שבת שלום
הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א
רב קהילת 'עין חמד'
שׂוֹאֵל וּמֵשִׁיב בַּהֲלָכָה – בָּשָׂר וְחָלָב – תַּנּוּרִים - חֵלֶק ב'
שאלה: האם מותר להשתמש בתנור עם תא אחד שהשתמשו בו לבשרי לאפות מאכל חלבי?
תשובה: להלן סיכום ההלכה מפי ר' אליהו פנחסי שליט"א מתוך ספרו 'הכשרות למעשה':
לכתחילה תנור עם תא אחד שהשתמשו בו לבשרי, יש להתיר ולאפות בו חלבי על ידי תבניות נפרדות, בתנאים כדלהלן: שיעבור זמן של עשרים וארבע שעות מסיום צליית הבשר. שידליק את התנור על חום גבוה לפני הכנסת המאכל החלבי כעשרים דקות ויותר.
הערה: באופן שאם נשארה זיעה בדופני התנור היא תישרף כליל על ידי ההיסק, וכיוון דהיתרא בלע לדעת השו"ע (סימן תקט ס"ה), די בליבון קל. כמו שביאר המג"א (שם סק"י) ובביאור הגר"א. בשו"ת מנחת יצחק ח"ג (סימן סו אות ג, וח"ד סימן יב אות א) כתב, שדי בחימום התנור באותה דרגת חום שבה בלע את האיסור, ואין צריך להסיקו עד שיתלבן. כ"כ הגרש"ז אויירבך בשו"ת מנחת שלמה (מהדו"ת סימן נא).
יש מי שמתיר לכתחילה ללא המתנה של 24 שעות, ובתנאי שיפעיל את התנור כשליש שעה בחום של 250 מעלות. מקורות: בשו"ת קול אליהו להרב טופיק ח"א (חאו"ח יו"ד סימן ב) כתב להתיר לכתחילה, כיוון דהיתרא בלע די בליבון קל, ואין הבדל בין אוכל למשקה. ע"ש. כן כתב בשו"ת אור לציון ח"ה (פכ"ב אות ו). אולם לדעת האגרות משה (ח"א יו"ד סימן ס) גם דבר שנבלע על ידי האור באופן שאין ניצוצות ניתזין הימנו, צריך להכשירו בליבון חמור אשר ניצוצות ניתזין הימנו.
בדיעבד, כאשר אדם דחוק בזמן ואינו יכול להמתין עשרים וארבע שעות, הוא יכול לנקות את התנור מבפנים עם חומר ניקוי על כל שטח התנור, ולהפעיל אותו כדי שיספוג את חומר הניקוי, וממילא הטעם הבלוע ייפגם. מקורות: שו"ת יביע אומר ח"ו (חיו"ד סימן י). בשו"ת מעין אומר ח"ד (פ"א סימן כד) הביא משמיה דהראש"ל להקל בזה.
בפרט כשמדובר באוכלים ולא במשקים. מקורות: הראש"ל בשו"ת יביע אומר ח"ה (חיו"ד סימן ז) וסיים: לכתחילה נראה דודאי יש להחמיר שלא לבשל בקדירה מגולה תבשיל לח אפילו אחר מעת לעת, ורק באוכלין יש לצרף דעת הסוברים שאין זיעה, ולכן יש להתיר בדיעבד אף שלא עבר מעת לעת, בתבנית נפרדת ובתנאי שיסיקו התנור לפני האפיה כשליש שעה, באופן שחום התנור יסלק כליל את הזיעה שישנה בתנור, והנוהגים להקל בזה באוכלים גם בתוך מעת לעת, יש להם על מה שיסמוכו. ע"כ. [בשו"ת מעין אומר (שם סימן כב) משמיה דהראש"ל זצ"ל, שתבנית עם עוף ותפוח אדמה, חשובה כמרק, וימתין 24 שעות].
אולם לדעת בני אשכנז אין היתר לאפות בתנור אחד בשר אחר חלב בזה אחר זה, גם אם ניקו את התנור בינתיים, וגם אם עברו כבר עשרים וארבע שעות מעת האפיה האחרונה. מקורות: כמ"ש בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סו"ס כג), ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סימן מ) ואף בדברים יבשים שאין מהם זיעה אין להקל לכתחילה, וטעמם:
א. אין להסתמך על הסקת התנור שהוא כביכול כמו ליבון, לפי שכידוע ישנם שומנים או אדים שומניים שנקלטים בדפנות התנור ונותרים בעין.
ב. זכוכית דלת התנור לדעת בני אשכנז דינה ככלי חרס ולא מועילה לה הכשרה.
ג. ישנם תנורים המצופים בפנים בחומר קרמי, ולחומר זה לא מועילה הכשרה.
ד. ישנם מקומות שמגיעים אליהם אדים או פירורים או שנשפך בהם שומן, ולא מגיע אליהם חום התנור, כדוגמת ארובת הניקוז וחריצים שבדלת.
ה. לפי המג"א (סימן תקט ס"ק יא) אין להכשיר כלים משימוש בשר לחלב וכן להיפך.
הַחֲשָׁשׁ מִפְּנֵי גֵּזֶל
בשנים שהיה הצדיק מרן ה'חפץ חיים' זיע"א נע ונד ברוסיה, מצבו הכלכלי היה קשה ולא היה לו כסף כדי לפרנס את משפחתו. פעם הגיעה לידיו מעטפה בדואר מאת נדיב ידוע ממוסקבה ובה 300 רובל! סכום עצום באותם הימים שיכול לעזור להתקיים במשך תקופה ארוכה. כשרבינו קרא את תוכן המכתב הוא ציווה להחזיר את המחאה לבעליה. למקורביו המופתעים הסביר כי הוא חושש שיש בכך משום גזל. כשנשאל מדוע, הסביר שאותו הנדיב פתח את המכתב בתיאור ארוך של מעלות ותארים. אם כן, הרי שהוא מגלה דעתו כי כך הוא מעריך אותי וכי כל התארים הללו אכן הולמים אותי, ומשום כך הוא שולח לי את סכום התמיכה.
אלא, הוסיף מרן ה'חפץ חיים' ואמר, אלמלי ידע שאני לא זכאי אפילו לתואר אחד מהתארים הללו ושאני רק יהודי פשוט, ודאי שהוא לא היה שולח לי סכום עצום כזה. אם כן, יש בכך משום חשש גזל. אחד מהנוכחים טען כי מצבו הכלכלי של מרן ה'חפץ חיים' דחוק ביותר והממון נחוץ למחייתו, ומן הדין מותר לו להשתמש בכסף, שהרי הנדיב מכיר את רבינו. אבל מרן בשלו: כיצד אפשר לעשות דבר שכזה? הרי כל יהודי פשוט יודע שאם טיפת חלב ניתזת על גבי הבשר - אסור הבשר באכילה. מה החילוק בין איסור בשר בחלב לבין איסור גזל? עמלם של בני הבית לשכנע את רבינו כי במצבו הנוכחי מותר לו להשתמש בכסף היה לריק, ומרן לא נח ולא שקט עד שאחד מבני ביתו הלך לבית הדואר והחזיר את המכתב לשולחו. (מעובד מתוך ה'חפץ חיים' חייו ופעלו)
רְפוּאָה טִבְעִית - דּוֹרְבָּן בְּכַף הָרֶגֶל – חֵלֶק א'
דורבן הוא מצב שבו נוצרת דלקת ברצועה הנקראת הפסיה הפלנטרית, רצועה חזקה העוברת לאורך תחתית כף הרגל ומחברת את העקב לאצבעות. כאשר מופעל עומס חוזר על כף הרגל, הרצועה עלולה להימתח ולהתגרות, דבר הגורם לדלקת ולכאבים באזור העקב. עם הזמן עשויה להיווצר גם בליטת סידן קטנה באזור החיבור לעקב, אך במקרים רבים מקור הכאב הוא דווקא בדלקת ברצועה עצמה. (גב' אליס אוליאל, נטרופתית ורפלקסולוגית- 0775343667)