כח עליון במטוס
העולם חגג 1,056 לבריאתו, אך המצב היה נורא ואיום. בכל כמה שעות היה 'חיסול חשבונות' בעולם, וכל אחד שלא הסתדר עם חברו או שכנו, היה קם עליו והורגו. המשטרה הרימה ידיים והפסיקה לנסות לשלוט במצב, אחר שכל ניידת שהיתה מגיעה לעשות סדר, היתה נסה על נפשה. הפיכת חוק מושלמת, כשהעם לוקח לעצמו את החוקים לידיים.
גם המצב הרוחני היה נורא ואיום: כולם לא רצו לשמוע את המילה 'בורא עולם' וטענו ל'כפיה דתית', כשרק לפני 1,000 שנה ה' ברא פה את הכל. הם עבדו את העצים והאבנים, וכי מי שניסה להזכיר את אלוקים – הרגו אותו. "איש הישר בעיניו יעשה" – היו השלטי חוצות באיילון ומעל כל גשר. שודדים וכנופיות הסתובבו ברחובות וגזלו מכל הבא ליד. רכבים נפרצו, דירות נשדדו, ואף הממשלה עודדה את הסלוגן: "הרכוש של החבר הינו הפקר". כולם חיו בפחד.
אף החיות קלקלו מעשיהם כבני האדם, עד שהיה הכלב הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטווס. זה שכתוב: "כי השחית כל בשר", לא האדם, אלא כל בשר. (רבה בראשית כ"ח, ח).
מנגד, נח היה אדם נעים הליכות וישר, מאיר פנים לכולם. וכשהוא הסתובב ברחובות וראה את ההרס, החורבן, השוד, הרצח והבלבול, הוא מבין שאין תקוה לדור הזה. כותב רבי יוסף אלבו זצ"ל (ספר העיקרים) כי הבין נח שכל היסודות של העולם רקובים, ואין מה להתפלל במצב של קריסת מערכות בעולם, וכי אין פתח לעשות שינוי בעולם שכזה, אלא צריך להחליף את העולם.
יותר מזה, כותב רבנו 'אור החיים' הקדוש כי מיד כשפנה אליו בורא עולם ואמר לו: "קץ כל בשר בא לפניי... והנני משחיתם", הבין נח שה' לא חפץ בהצלתם וכי הוא קץ בהם ומתעבם, לכן לא התפלל, אלא בנה תיבה להצלתו.
והנה, כאשר יצא נח מהתיבה בסיום המבול וראה את כל העולם חרב, מספר 'הזוהר חדש', החל לבכות ואמר לבורא עולם: "רבונו של עולם, הרי אומרים עליך שאתה רחום וחנון, מדוע לא ריחמת על בריותיך?!"
מיד נזף בו ה' ואמר לו: "רועה שוטה!, עכשיו אתה אומר זאת?! ומדוע לא אמרת את אותם מילים בשעה שאמרתי לך שאני מביא מבול!"...
אם כן, מה היתה 'הטעות' של נח בדרגתו? הרי למדנו שנח לא התפלל כי לא האמין שיש תקוה לדור, וכי ראה בדברי ה' כ'ייאוש' של בורא עולם ממצב הדור?...
עונה המגיד ממעזריט'ש זצ"ל (תורת המגיד בראשית) תשובה מופלאה ואומר: כשאמר בורא עולם לנח "קץ כל בשר בא לפניי... והנני משחיתם" (ו',יג), הוא מיד אמר לו: "עשה לך תיבה" – תפילה!. בכל מצב שבעולם, ובכל דרגה שאדם יהיה בעולם תפילה תציל אותו!...
הלכות והליכות
הלכה יומית / הרב יעקב ששון שליט"א
שאלה: אחר נטילת ידיים ללחם, אחי לא מדבר מילה ועונה לנו לשאלות בצפצופי מילים – האם אכן אסור לדבר כלל עד הברכה?
תשובה: בגמרא (ברכות מב.) אמרו: "תיכף לנטילת ידיים – ברכה", ונחלקו המפרשים במה מדובר: הרמב"ם הסביר שהגמרא מדברת על מים אחרונים שאחרי הסעודה, שאין להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון. אבל בין נטילת ידיים שקודם הסעודה לברכת המוציא, מותר לדבר לדעת הרמב"ם.
ויש מפרשים, שהגמרא מדברת בנטילת ידיים שקודם הסעודה, ולכן לדעתם, יש לסמוך ברכת המוציא לנטילה בלי שום הפסק ודיבור. וכתב הטור כי אביו הרא"ש היה רגיל שלא להפסיק בדיבור אף במים ראשונים ועד ברכת המוציא.
ובתלמוד ירושלמי אמרו: "כל התוכף נטילת ידיים לברכה - אין השטן מקטרג באותה סעודה, ופשטות לשון הירושלמי, נראה שמדובר על לא להפסיק בין נטילה לברכת המוציא, אלא שאפשר שמדובר על נטילת מים אחרונים לברכת המזון, והכוונה שהשטן לא מקטרג על הסעודה שהיתה, שלא ינזקו ממנה.
ומרן הבית יוסף (סימן קס"ז) אחרי שהביא דברי הפוסקים והירושלמי, כתב: "וכן נכון לעשות ליזהר גם במים ראשונים", וממשמעות לשונו "נכון ליזהר" יוצא שמעיקר הדין הלכה כהרמב"ם שמותר לדבר בין נטילת ידיים לברכת המוציא, ומכל מקום ראוי לחוש וליזהר שלא לדבר כלל, וכן פסק מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל.
סגולות וישועות
1) כתב ה'בית אברהם' מסלונים: "מהי הדרגה הגבוהה ביותר שניתן להגיע אליה בעולם הזה? – לאהוב את משפטי ה' יתברך (לשמוח בכל דבר שקורה, הגם שהוא מצער וקשה), ולא רק להאמין שזה מה', זו הדרגה שהיא ב'רום המעלות' הקיימות.
2) ב'אורחות חיים' הדריך רבנו הרא"ש את תלמידיו (ליום ד'): "'רצה באשר ירצה יוצרך' – כלומר, כאשר תראה שה' רוצה אחרת ממך, בטל את דעתך ותרצה את אשר ירצה היוצר". וכיצד ניתן להגיע להרגשה זו? – ע"י שהאדם יחדיר לעצמו שבכל רגע ה' עושה עם האדם את הטוב ביותר שבעבורו.
3) כתב ה'שפת אמת' (בהעלותך תרמ"ח): "כאשר אדם רואה כי ה' מייסרו, הרי שעתה זמן רצון ה', וכשזה רצון ה' – עליו לרצות זאת בעצמו, וזו מדרגה נשגבה מאד!".
4) כתב ה'שפת אמת' (בהעלותך תרמ"ח): "כאשר אדם רואה כי ה' מייסרו, הרי שעתה זמן רצון ה', וכשזה רצון ה' – עליו לרצות זאת בעצמו, וזו מדרגה נשגבה מאד!".
נח של דורנו
פעם אחת ניגש הרה"ג הלל קופרמן שליט"א אל מרן הרב שטיינמן זצ"ל (הובא בספרו 'שובי נפשי'), ואמר לו: "בדורו של נח הגיעו לכל העבירות החמורות שבתורה, כדברי רש"י הקדוש: "קץ כל בשר בא לפני" – "כל מקום שאתה מוצא גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה - אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים".
אמר הרב הלל: הרי שהיו הרבה אנשים טובים בדורו של נח שמתו במבול, כיוון שמידת הדין הורגת טובים עם רעים, ומדוע זכה נח שדוקא הוא ניצל? במה היה עדיף הוא על שאר האנשים הטובים שהיו בדורו?
השיבו מרן הרב שטיינמן זצ"ל: "נח ניצל בגלל שהיה איש נח!. 'חן' ו'נח' הם אותן אותיות. חז"ל דרשו במדרש: 'אלה תולדות נח' – 'נח לשמים ונח לבריות'. אכן, היו עוד אנשים טובים בדורו של נח, אבל הם לא היו נוחים כמוהו!. ישנם אנשים המקפידים על המצוות, אך לא תמיד זוכים להיות אנשים נוחים על הבריות!.
"אתם בטח מבינים זאת", המשיך הרב שטיינמן זצ"ל, "כי ישנם הרבה אנשים קשים שכל הזמן מנסים לעשות מריבות על כל דבר. אנשים כאלו לא זכו להינצל מן המבול. נח זכה להינצל משום שהיה נח לבריות, כפי שמבואר במדרש, שהוא היה נח בדיבורו במעשיו ובהילוכו לכל בני האדם".
אדם שהוא נח לבריות, זוכה למצוא חן בעיני השם! מהי המשמעות של אדם 'נח'? הוא זה ההולך בתום לב עם ה'. אין הוא רוטן על שום אדם, אין לו טענות ואין לו קפידות. אינו שונא ואינו שנוי, מחפש להיטיב עם הבריות ובורח בכל מאודו ממחלוקות וקטטות. זה הוא 'נח לבריות'.
יש אדם המגיע לבית או לעבודה ומיד כולם מתחילים לחשוש: 'הנה הוא הגיע, וכעת צריך להיזהר, לפי שהוא מעיר על כל דבר... כל דבר מציק לו ומפריע לו' – זה לא נקרא אדם נח!. אדם נח זה אדם שגם ששברת לו כלי חשוב בבית שלו – הוא לא מאשים אותך, אלא מרגיע אותך שהכל מה' לטובה, וזה הלך כפרה. זה אדם שאשתו לא מפחדת להתקשר ולספר לו על הרכב שנפגע או נזק שאירע, אלא היא יודעת שהאדם שהכי נעים ונח לה לספר לו את הקשיים שלה – זה דוקא בעלה!.
אדם שהוא נח לסובבים – ניצל מכל המבול של העולם!.
כח עליון במטוס - המשך
הרה"ג אלון עטיה שליט"א
גם במצב הנורא ביותר שיכול לעבור על אדם ברוחניות או בגשמיות, עד אשר מידת הדין חותמת ואומרת כי הוא צריך להיאבד מן העולם, יש פתרון אחד והוא – התיבה!. המילים של התפילה!. תתפלל אליי! תבקש עליך רחמים! אני יושיע וירחם בכל מצב, אבל צריך שיפתחו את השער!.
"חי אני נאם ה' אלוקים", נשבע ה' לפני הנביא יחזקאל (לג, יא), "אם אחפץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה". אני לא רוצה שהרשע ימות, עם כל מעשיו הרעים, אני רוצה שישוב מדרכו ויחיה. והרי 120 שנה אני עושה שיעורי תורה ומעורר אותם שישובו בתשובה והם לא מתקרבים לה'? – כי יש דבר חזק יותר מהכל – תפילה!. הפה שלך יכול להזיז גורמים עליונים!. "שתו בשמים פיהם, ולשונם תיהלך בארץ" – אדם מזיז את פיו ולשונו בארץ, ומשנה דברים בשמיים!.
וכי תפילה של אדם אחד יכלה להציל ולשנות את גורלם של מיליוני ומיליארדי רשעים ארורים? התשובה היא- כן! כן! כן!. כי איננו מבינים מה כוח של כל יחיד, הגם שאינו צדיק, ואדרבה, "תפילה לעני כי יעטוף"- כותב רבי נחמן כי דוקא זה המרגיש עני בתורה ומצוות לפני ה', ובכל זאת הוא מתחנן ושופך נפשו לה' – ה' שומע את תפילתו ומשדד מערכות הטבע.
כולנו אחוזי הלם והתרגשות לגודל הנס האדיר שעשה עימנו ה' יתברך בחול המועד סוכות, בנס ההצלה הפלאי של המטוס של חברת 'פליי דובאי' שעשה את דרכו מדובאי לישראל, ועליו 174 נוסעים, יהודים וישראלים, וביניהם נשים וילדים.
יום אחר הנס הגדול, הזמין הרה"ג אלון עטיה שליט"א את עידו, בחור בן 22 (בחור מאמין בתהליכי התחזקות), שהיה אחד מהשוהים במטוס שסיפר דברים מופלאים:
"באותו בוקר, חזרתי עם חברי הטוב ועמדנו בתור לקבלת כרטיסי העליה למטוס שהזמנו מראש לישראל. בכרטיסים הופיע כי אני וחברי נשב יחד במטוס, אחד ליד השני. אלא, שלפתע בקבלה בדובאי מודיעים לחבר שלי כי הוא יכול לעלות לטיסה במטוס, אך 'אתה עידו, לא תוכל לעלות לאותו מטוס, עקב טעות בהזמנה ולכן אין מקום בטיסה, אך ניתן לך את הטיסה הבאה בעוד כחצי שעה'. חבר שלי מסרב לעזוב אותי ומבקש מהאחראית לעלות איתי לטיסה שלי, אך היא מסרבת ומסבירה שבטיסה שלי התפנה מקום אחד, ולכן החבר יעלה בטיסה כעת, ואני עידו, יעלה לטיסה הבאה בעוד חצי שעה. מאד מוזר, אחר שהזמנו את הכרטיסים הצמודים, אך לא היה מה לעשות.
חברי עלה לטיסה הראשונה, ואני לטיסה השניה לאחר חצי שעה ב-6:45 בבוקר, כשהמקום שלי היה המושב האחרון ביותר במטוס, עקב המקום הבודד שהתפנה בשבילי. התיישבתי במקום שלי ותוך רגעים ספורים שקעתי בשינה, אחר שהיית עייף מאד. היה זה דבר יוצא דופן, כי מי שמכיר אותי, יודע כי טסתי פעמים רבות בחיי, ובכל פעם שאני עולה לטיסה, הדבר הראשון שאני עושה זה – תפילת הדרך 'ושמע ישראל'!. אני מרגיש חובה לומר זאת לפני כל טיסה, כי אני יודע ומאמין שאם בורא עולם לא ישמור עלינו בטיסה – אנחנו לא נחזור חיים!. אך כאן, זו היתה הפעם הראשונה שהדקתי חגורה במטוס ונרדמתי ישירות ללא אמירת התפילה. לאחר כשעה וחצי, הדייל מעיר אותי ושואל אם אני רצה ארוחת בוקר, אך אני מסרב ורוצה לחזור לישון, כשלפתע אני נזכר: "לא התפללת לה', לא אמרת תפילת הדרך על הטיסה". אני רוצה לומר את התפילה, אך אני עייף נורא ונרדם שוב.
ואז, בשעה 8:20 אני מתעורר מפיצוץ חזק מאד במטוס. אני פותח את העיניים, ואני רואה את כל המטוס נוטה 90 מעלות לצד שמאל, כשאנשים מתחילים לצעוק את חייהם בהיסטריה. בהתחלה חשבתי שיש תקלה במנוע או שנכנסה ציפור למנוע. אך לאחר שניות בודדות, הבנו שמשהו לא טוב קורה פה. היינו קרובים מאד לאיראן, וחשבתי שמא טיל מאיראן פגע בנו.
ואז, בבת אחת, המטוס החל לצלול מטה בצורה חדה. הפנים שלנו היו כלפי מטה, כשכולם מבינים שאנו בדרך להתרסקות. ממש כמו ברכבת הרים שנופלת מטה בהתרסקות. 174 ישראלים בדרך לסיים את חייהם. הבנתי שכעת, בפתע פתאום, אני עידו בן 22 מסיים את החיים שלי, כשאני הולך להתרסק ולא יישאר ממני זכר. אני לא מאחל לאף אדם בעולם להיות במצב הזה באותן שניות. אלו שניות אחרונות של החיים, שאתה מבין שבעוד רגעים ספורים אתה עובר לעולם אחר!.
אלא שאז, מרגע הפיצוץ והאובדן שליטה, אני שם לב כי אני מתחיל למלמל בלי סוף: "הודו לה' כי טוב – כי לעולם חסדו!"...
עדות אישית מטיסת הניסים
אני אומר זאת פעמים רבות בלי הפסקה: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו", ואז כשהמטוס מתחיל לצלול למטה, עולה בי מחשבה: "עידו, אתה אשם!. לא אמרת תפילת הדרך! לא ביקשת מאלוקים שישמור עליך בטיסה, אפילו שהתעוררת באמצע הטיסה, המשכת לישון ולא ביקשת מבורא עולם שמירה, כמו שאתה עושה בכל טיסה".
בעוד המטוס צולל בצורה נוראה וכולם צורחים ובוכים, אני מחפש את הפלאפון שלי וזועק: "איפה הפלאפון?". אשה שהייתה לידי צרחה: "מה טלפון עכשיו? עוד רגע אנחנו מתים!". הרמתי את הפלאפון, והתחלתי להגיד בדמעות 'תפילת הדרך' כחיבור לבורא עולם, הגם שאלו השניות האחרונות שלי בחיים. אמרתי 'תפילת הדרך' זעקתי 'שמע ישראל', כמו שאני אומר תמיד בסיום תפילת הדרך, ואז... בבת אחת – המטוס התייצב!. ווואווו ברגע אחד החיים חזרו, אך עדיין לא הבנו מה קורה. כיוון שהייתי בסוף המטוס, לא הייתי מודע לכל המתרחש באיזור הטייסים. ולכן, הגם שהמטוס התייצב, הייתי בטוח שעדיין יש בעיה במנוע, ואין הדבר אומר שאנחנו לא אמורים להתרסק שוב.
המשכתי למלמל כל העת: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו", וסמכתי על אבא בשמיים. רק לאחר כמה דקות, הגיע אחד הנוסעים לידינו כשכולו פצוע וזב דם, ומספר לנו כי אחד הטייסים הינו מחבל שניסה להרוג את הטייס הראשי, הוא כיבה את המנועים, הסיט את ההגה להתרסקות כלפי מטה, ונעל את דלת הטייסים.
בניסי ניסים שלא ברורים, הטייס הפצוע קשה בשארית כוחותיו פתח את הדלת, ואחד הנוסעים, ראה אותו פותח את הדלת פצוע, קפץ לבפנים עם עוד כמה אנשים, כשהם אזקו את המחבל ושלפו אותו, ובפלא עצום הצליח להרים את ההגה ולייצב את המטוס.
הנס האדיר עוד יותר, שבאותה טיסה הגיעו מאת ה' שני טייסים שעשו את דרכם מדובאי לישראל, והם התמקמו במקום הטייסים, וייצבו את המטוס עד לנחיתה בסעודיה. באורח פלא ורק מאת ה', אחות שהיתה במטוס, טיפלה בטייס הפצוע קשה וייצבה את מצבו, כשכל הנוסעים דרוכים והחלו לשמור על הדיילים, שמא אחד מהם הינו משתף פעולה.
היו שם אלפי ניסים!. מומחים אמרו כי הזווית של הצלילה של המטוס היתה אמורה לגרום למטוס להתפרק באוויר רק מהזווית, ובנס רק חלק קטן מהכנף האחורי התפרק.
נס שהטייס הפצוע לא מת מהמכה שקיבל, נס שהוא הצליח לפתוח את הדלת הגם שהיה פצוע, ועוד שהדלת כבדה מאד. נס שבדיוק הספיקו כמה אנשים לראות זאת ולעצור את המחבל. נס שאינסטלטור צדיק הצליח להרים את ההגה (נשמע הזוי!!), נס שהצליחו לנטרל את המחבל, נס שהיו שם עוד טייסים!...".
סיים הרב אלון עטיה ואמר: "נס ההצלה נשמע כמו סיפור מדומיין, אך כששומעים את עידו שאמר 'תפילת הדרך' ו'שמע ישראל' – ומיד המטוס מתייצב, צריך להאמין שתפילה 'קטנה' מעומק הלב של יהודי ברגעיו האחרונים – משדדת מערכות הטבע ומשנה סדרי עולם!. אני מאחל לעצמי להתפלל מעומק הלב פעם אחת בחיים, כמו שעידו התפלל באותו רגע נורא ואיום!.
ובנוסף, ראו כמה השגחת ה', שעידו הועבר לטיסה הזאת, למרות שהיה רשום ומסודר לטיסה הקודמת. וזה כי 'מה' מצעדי גבר כוננו', ורגליו של אדם ערבות לו להביאו למקום שנגזר עליו. אדם לא יכול להזיז שריר אחד בגופו, נגד רצון ה'. אם הטרגדיה היתה מתרחשת, היו אלפי אנשים יושבים שבעה, וכל עם ישראל מתאבל בצער גדול ונורא. תודה לך בורא עולם! "ספרו נפלאותיו אשר עשה!", תודה לך אבא שאתה משגיח עלינו, ומצפה לתפילתנו להצילנו!.
כתב הרמב"ן ('ושמעתי כי חנון אני'): "ה' חונן ומקבל תחינת כל אדם אע"פ שאינו הגון, כלומר ותן לו מגזירת חינם, שאע"פ שלא מגיע לו כלום ואינו ראוי, אם יתחנן – יקבל ה' תחינתו, כי גזירה היא מלפניו לרחם על כל מי שמתחנן לפניו!". וזו התביעה על נח!.