אם ראשונים כמלאכים- הצדיק הרב שלמה אסולין זצ"ל
הצדיק הרב שלמה אסולין זצ"ל- נולד ב-א' טבת ה'תשכ"ו (1965) במושב יד רמב"ם הסמוך לעיר רמלה, שהוקם על ידי קבוצת משפחות שעלו מהעיר פאס שבמרוקו. לאחר כמה שנים, כשראה אביו שאין לילדיו מקומות חינוך לפי דרישותיו, החליט לעזוב את המושב ואת משפחתו ולעבור לבני ברק. בבני ברק הם גרו בשכנות לגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי – הסטייפלר זצ"ל, וכך רבינו זכה לראות מדי יום את הסטייפלר שוקד על לימודו. לאחר מכן נכנס רבינו ללמוד בישיבת סלבודקא ומשם המשיך לישיבת פוניבז'. באותן שנים זכה רבינו לקרבה מיוחדת של כמה מצדיקי הדור, ביניהם הרה"צ רבי חיים משה מנדל זצ"ל, שהיה אחד מל"ו הצדיקים שבדור, איתו זכה ללמוד בחברותא והיה יושב איתו בכל פעם במשך שעות ארוכות, וכן עם הצדיק הנסתר מתל אביב הרה"צ רבי אברהם פיש זצ"ל, ועם הרה"צ רבי אליעזר שלמה שיק – המוהרא"ש זצ"ל, איתו היה לו קשר הדוק. באותן שנים רבינו התעלה וזכה לסיים את הש"ס בבלי כולו בעיון ובבקיאות, את הש"ס ירושלמי ואת התוספתא, ועוד עשרות פעמים את הש"ס משניות, ועוד ספרים רבים. זכה לראות את אליהו הנביא. מגיל בר-מצווה הקפיד על טבילה מדי יום במקווה טהרה. לא היה מוריד את ידיו מתחת למותניים, ותמיד היו ידיו למעלה. כדי להסתיר זאת מהציבור היה נושא על ידיו סלי ספרים. שמירת העיניים של רבינו הייתה עצומה מאוד עד כדי כך שכשהוא היה הולך ברחוב הוא לא היה רואה אפילו את בניו.
סדר יומו היה עמוס וגדוש בכל שעות היממה. מסר מדי שבוע עשרות שיעורים בכל פרד"ס התורה משיעורים בפרשת השבוע להמון העם ועד שיעורים בתורת הקבלה לתלמידי חכמים. היו לו 24 לימודים קבועים בכל חלקי התורה מדי יום ביומו. המון העם לא הכירו את רבינו וגם אלו שהכירו לא ידעו להעריך את עוצמתו וגדולתו. רבינו היה ענוותן. הידע התורני שלו היה בלתי נתפס. הייתה לו גאונות עצומה בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר, בש"ס, בספרי הראשונים והאחרונים, שו"תים לרוב שהיו צרובים בזכרונו, הזוהר הקדוש וכתבי האר"י והרש"ש ועוד. לאחר פטירתו נשא עליו ידידו ורעו מזכה הרבים הרה"ג רבי ברוך רוזנבלום הספד מר שבו הוא מעיד עליו: "ביודעי ומכירי, הוא ידע את כל התורה כולה בעל פה! אין פינה בתורה שהוא לא יודע אותה! הוא היה מל"ו צדיקים שבדור". רבינו היה מופלא בחסד, וחילק עשרות אלפי שקלים לצדקה. שילם שכירות דירה לנזקקים, חיתן זוגות מעוטי יכולת, תמך במחברי ספרים והעביר תמיכה חודשית לכוללים וארגוני צדקה. למרות סדר יומו העמוס, במשך שעות ארוכות היו יושבים אצלו אנשים ושופכים את מר ליבם. לרבים מתלמידיו הוא היה אבא, ששומע ומבין ללב בנו ועוזר לו בכל דרך אפשרית. אחד הדברים שכאבו לרבינו מאוד היה מצבם של זוגות שלא נפקדו, והוא היה עוזר להם בכל מיני דרכים, מרופאים ומימון טיפולים ועד סגולות ותפילות. חלה במחלה הידועה ממנה סבל ייסורים נוראים. נפטר ב-ז' מר-חשוון ה'תשפ"ד (2023). חי כ57- שנים. ציונו בבית העלמין בעיר אלעד. לרב זצוק"ל היה חלום גדול, לפתוח כולל שלומדים בו 9 דפי גמרא ביום, במטרה לסיים את הש"ס כל שנה. לפני פטירתו הוא הותיר צוואה בידי חתנו הרב שמעון ועקנין להקים את הכולל הזה, ואכן הכולל הוקם בעיר בני ברק, ובחודש אב האחרון סיימו את הש"ס ומיד לאחר מכן זכו להתחיל את הש"ס החדש. זהו כולל פלאי שעוד לא היה כמותו, והכל מכוחו וע"פ בקשתו של הרב זצוק"ל.
אביו: הרה"צ רבי מאיר. אמו: מרת שמחה. אשתו: מרת מזל. ילדיו: שמונה ילדים. מרבותיו: הגאונים מרן הרב אלעזר מנחם מן שך זצ"ל ומרן הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל והמקובל רבי ניסים פרץ זצ"ל. חברותא: המקובל הרב חיים משה מנדל זצ"ל. מספריו: חיבר למעלה מחמישים ספרים בכל מקצועות התורה, חלקם נדפסו ורובם נותרו בכתב יד. •שלמי שמחה- על התורה •שמן למאור- על התורה •שלמי חגיגה- על מסכת חגיגה •מעיין גנים- על התורה והמועדים (ח' כרכים) •כפל לשון- ביאור על מאות מקומות בתורה שבהם נכפלה הלשון •תשובה שלמה- על ימי השובבי"ם •דקדוקי תורה- ז' כרכים העוסקים בדקדוקי לשון התורה.
אחד מתלמידיו סיפר שהזמין את רבינו להיות סנדק בברית לבנו. הרב ישב סנדק ומשום מה התמהמהו מלהביא את התינוק. לפתע הרב ניגש אלי ושאל אותי קצת בלחץ: "מה קורה? למה לא מביאים את התינוק?" נדהמתי מהפנייה, כי הרב היה האדם הכי נינוח בעולם. עניתי שהאמא מארגנת אותו, אבל הרב המשיך: "אבל אליהו הנביא כבר כאן, הוא ממתין!". הייתי בהלם מהתגובה ומיד הלכתי לאשתי לזרז אותה. היא אמרה שעכשיו היא מתפללת על התינוק. חזרתי לרב ואמרתי לו את מה שהיא אמרה. הרב ענה לי: "אם ככה, נמתין, אם האמא רוצה להתפלל, לא נלחיץ אותה".
שמירת העיניים של רבינו הייתה עצומה מאוד, עד כדי כך שכשהוא היה הולך ברחוב הוא לא היה רואה אפילו את בניו. במשך כחצי שנה היה מאושפז בבית החולים, והאחיות היו נכנסות לחדרו תדיר ומטפלות בו. רבינו העיד על עצמו: "לא ראיתי אפילו אחת מהן!". כמה פעמים קרה שאחות התעניינה במצבו והוא היה משיב לה שהייתה כאן אחות שנתנה לו כדור או זריקה, והיא הייתה אומרת: "זו אני, מה, אתה לא זוכר אותי?", מיד רבינו היה מתנצל ומפייס אותה ואומר שהוא לא מרגיש כל כך טוב.
אחד ממכריו סיפר: יום אחד נקלעתי למצב מביך מאוד. היה לי חוב בבנק של אלפיים שקלים מעבר למסגרת המינוס והייתי מוכרח לסגור אותו. פניתי בבושה לאחד הגמ"חים בבני ברק וביקשתי הלוואה. בעל הגמ"ח הכיר אותי והסכים לתת לי ארבעה צ'קים של 500 שקל בתנאי שאחתים שני ערבים על כל צ'ק. לא יכולתי לשאת את הבושה ולקושש שני ערבים לכל צ'ק ולא לקחתי את ההלוואה. חזרתי לביתי במפח נפש, הרמתי עיניים לשמיים וביקשתי מריבונו של עולם שיעזור לי. לאחר מספר דקות אני שומע נקישות על הדלת. פתחתי את הדלת ולמול עיניי המשתאות רבינו הגיש לי מעטפה עם אלפיים שקלים, נפרד ממני לשלום ונעלם.
זְהִירוּת מִפְּנֵי גֶּזֶל
להלן סיפור המעובד מתוך 'השגחה פרטית'. יש בסיפור זה כדי ללמד אותנו עד כמה מקפידים למעלה בשמיים על הגזל. להלן הסיפור מפי בעל המעשה:
שמי שמואל. אני מלמד בתלמוד תורה בביתר. באותו תלמוד תורה בו לימד גם ידידי, האברך ר' אלעזר גולדברג זצ"ל, שעלה למרום בל"ג בעומר ה'תשפ"א (2021), באתרא קדישא מירון, בין ארבעים וחמש הנשמות הטהורות ז"ל. היינו חברים לצוות, וזכרו של ידידי ר' אלעזר נותר חקוק בלבי. הרבה חברים היו לו, אולם אני המשכתי את הקשר גם אחרי פטירתו, בלימוד משניות בכל יום ויום. תודה לבורא עולם שזיכה אותי ללמוד את כל שישה סדרי משנה עם פירוש הברטנורא לעילוי נשמתו, ואנחנו ממשיכים הלאה.
בליל כ"ב בחשוון ה'תשפ"ג, אני חולם חלום. בחלומי אני רואה את ידידי המנוח, פניו שמחות ומאירות, הוא לבוש בבעקיטשע של שבת (מדובר במעיל ארוך הדומה מאוד ל'קאפטן', אבל לרוב עשוי ממשי פרחוני שחור ומשמש לסעודות שבת) ועל ראשו שטריימל. הוא פנה אלי וביקש ממני: "בבקשה, לך נא אל הרב אפרים זילברמן שליט"א, ובקש ממנו שימחל לי על הדיו שאני חייב לו".
לא התייחסתי לחלום. הרי אדם חולם מהרהורי ליבו, ומכיוון שאני מזכיר את שמו מדי יום לפני הלימוד, הגיוני שהוא יופיע בחלומי. בלילה לאחר מכן שוב ר' אלעזר הופיע וביקש ממני את אותה בקשה, אבל אני עדיין לא התייחסתי ברצינות. אני לא איש חלומות, וכל ההתעסקות עם דברים שנראים בחזיון לילה, אינה בתחום שלי. אולם ר' אלעזר התעקש. הוא חזר והופיע שוב ושוב. כל יום במשך שבוע שלם! בפעם השמינית, בליל כ"ט בחשוון הוא כבר שינה את טעמו. שוב הוא לא חייך אליי. הוא הוריד את השטריימל מעל ראשו והתרעם, "למה אתה לא עוזר לי? מה אני צריך לעשות כדי שתעזור לי?! בשבילך זה דבר קל, אתה רק צריך ללכת אל הרב אפרים זילברמן שליט"א ולבקש ממנו שימחל לי". "ואילו אני, כדי להגיע אליך ולבקש ממך לעשות זאת, אני עובר דרך ארוכה ומגיע ממרחקים, במאמצים גדולים ועצומים".
הפעם לא יכולתי להתעלם מהחלום. שמונה פעמים שרבי אלעזר מופיע שוב ושוב בחלומי אינם דבר של מה בכך. למחרת בתפילת יום כיפור קטן פניתי אל הרב, והוא אכן זכר את הסיפור.
הרב אפרים זילברמן, מלבד פעליו ומעשה החסד הרבים שלו, הוא גם ירש מאביו הגדול, הגה"צ רבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל את אומנות הסופרות. הוא הגיע בכל יום שישי לבחון את התלמידים בתלמוד התורה. ר' אלעזר זצ"ל התעסק גם הוא בעבודת הקודש כסופר סת"ם. באחת הפעמים שהרב זילברמן הגיע לבחון את התלמידים, הוא שוחח עם ר' אלעזר אודות סוג מסוים של דיו בשם 'דיוחנן', דיו חדש שפותח בשנים האחרונות. הוא הציע לו לנסות להשתמש בו לאחר שהסביר על היתרונות של אותו יוד ור' אלעזר הביע התעניינות בדבר. לאחר שנתן את הסכמתו, ביום שישי שלאחריו הרב זילברמן נתן לו כרבע צנצנת דיו. בסך הכל מדובר בכמות מועטה של דיו בשווי של כעשרים וחמישה שקלים חדשים. ר' אלעזר לקח את הדיו לרשותו כדי לנסות ולכתוב איתו.
הרב זילברמן כלל לא חיכה שר' אלעזר יחזיר לו את הדיו. הוא מצדו נתן אותו במתנה גמורה, אבל ר' אלעזר ראה זאת כהלוואה, ותכנן לשלם לרב זילברמן את שווי הדיו אחרי שישתמש בו. כעבור ימים ספורים ר' אלעזר התבקש לעולם שכולו טוב, לפני שהספיק לספר למישהו על תוכניתו להחזיר את הדיו, ולפני שבכלל ידע מישהו על הדיו שברשותו. לפי הדברים שהתגלו בחלום, נראה היה כי הכמות הקטנה הזאת של הדיו, שהייתה שווה סכום זעום ושהרב זילברמן כלל לא ציפה לקבלה בחזרה, הייתה הדבר שבגינו ביקש ר' אלעזר שימחל לו.
התביישתי מאוד לבוא לרב ולספר לו על החלום שחלמתי, אבל לא הייתה לי ברירה. הבנתי שמדובר בחלום אמת, ביחוד לאחר שחזר ונשנה שמונה פעמים. הרב אפרים זילברמן שמע את פרטי החלום והתייחס אלי במלוא הרצינות. הוא קרא מיד לכמה אברכים וביקש מהם להיות לידו, ואז הוא הכריז באוזניהם: "הריני מוחל במחילה גמורה בלב שלם לר' אלעזר מרדכי בן ר' שמואל זכרונו לברכה, והחוב מחול לו לגמרי, והמנוח יזכה לנוח בשלום על משכבו ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים", אמן.