נלמד מהפסוק: 'ושם אחיו יקטן' (י-כ"ח)
וכתב רש"י: 'יקטן – שהיה עניו ומקטין עצמו, לכן זכה להעמיד כל המשפחות הללו'. גם על נח מבואר בגמרא (עבודה זרה ו: ובפירוש רש"י שם) שהיה עניו ושפל רוח. ויתכן כי מסיבה זו ניצל מן המבול ככתוב: 'ונח מצא חן בעיני ה''. וזאת מחמת ענוה שהיתה בו ככתוב במשלי (ג-לד) 'ולענוים יתן חן' וכפירוש הגר"א: 'ולענוים השומעים חרפתם ואינם משיבים, מכניעים את עצמם לכל אדם בעולם ואין רודפים אחר הכבוד, יתן חן'. הקב"ה יתן חינו בעיני הבריות. ושנינו באבות (פ"ג-ג): 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו'.
נמצאנו למדים מעלתה הנשגבה של מידת הענוה ששקול כנגד זכויות רבות. שכן חז"ל אומרים במדרש כי גם נח היה צריך להאבד במבול כי אדם נידון אחר רובו ואם הרוב חייב, נכלל גם הוא בו, וכל הסיבה שניצל מהמבול הוא מפני ש'מצא חן בעיני ה'' והיינו מצד מידת הענוה שהיתה בו, כאמור, נמצא ש'מציאת חן' בעיני הקב"ה, הנובעת מהענוה, הוא פתח מילוט נפלא להוציא את האדם מן הפורענות, במקום שזכויותיו אינן מספיקות לכך.
תמה רבנו יוסף חיים מבגדד זצ"ל (בספרו בן יהוידע ר"ה יז.) אדם שהוא באמת מלא תורה ומצוות, היאך יוכל להיות שפל ועניו ביחס לפחותים ממנו?
וביאר הבן יהוידע: בזאת יוכל להיות שפל, כאשר יחשוב שכבר בא בגלגול בעולם הזה כמה פעמים, ומי יודע כמה חטא בגלגולים קודמים. ואף שעתה הוא מלא בתורה ובמצוות, אך מי יודע אם אלו יספיקו להשלים חיסרון הגלגולים שקדמו. זו איפוא כוונת חז"ל כשאמרו (ר"ה יז.) 'נושא עוון'... למי שמשים עצמו כשיריים. כלומר: ששים עצמו כשיריון של גלגולים קודמים ובזה יהיה שפל באמת.
חז"ל אמרו בגמרא (מו"ק טז.) על רבי הקדוש שגזר שלא ילמדו לתלמידים בשוק. והקשה הגרי"ש אלישיב זצ"ל: מדוע גזר רבי כן, והרי אדרבה, יש עניין לפרסם את לימוד התורה ברבים, וכפי שרואים בזמננו שכל המרבה תורה ושיעורי תורה בכל מקום ומקום הרי זה משובח?!
אלא ביאר הרב אלישיב, שאין כוונת חז"ל ב"שוק" כפשוטו. אלא גזרו שלא יקבעו בית מדרש בחוץ אלא במקום צנוע. והטעם לכך הוא משום שבימי חול, כל "עם הארץ" היה מרגיש עצמו נחות דרגה, שהרי היו כמה דרגי הרחקות מ"עם הארץ" (כמבואר בגמרא שבת יא.) ואם היו יושבים ולומדים בשוק, היו מרגישים הלומדים גאווה והתנשאות על פני אותם עמי הארץ שבשוק, ויש בכך סתירה לחכמה כמו שנאמר "ואת צנועים חכמה".
וכן אמרו חז"ל בגמרא (קידושין מט:) עשרה קבין גסות ירדו לעולם. תשעה נטלה עילם, ואמרו שעילם היתה עניה בתורה, משום שסוכת ותורה הם שני הפכים הנוגדים וסותרים זה את זה. לפיכך גזר רבי שלא ילמדו בשוק. זאת כדי שלא יגיעו לידי ניסיון של גסות הרוח כלשהי.
בכי ודמעות באישון לילה...
פעם נזדמן לאחד הבחורים לישון עם החפץ חיים בחדר אחד. והנה באמצע הלילה ראה איך שהחפץ חיים קם ממיטתו אחרי שינה קצרה, נטל את ידיו, ולאחר שהבין שהבחור כבר ישן כביכול, עמד לו בפינת החדר והתחיל לדבר בלשון רכה ומתחננת עם בוראו:
"אתה ישראל מאד מחלקים לך כבוד בעולם. למה זה מגיע לך? האם מילאת אפילו אחד ממאה מכל מה שיהודי נאמן חייב לעשות? מדוע איפוא מגיע לך כבוד? הרי אתה יהודי פשוט וחוטא נורא"... ותוך כדי הדברים פרץ בבכי חרישי ושפך דמעות רבות. ח"ח חייו ופועלו.
"הלא צועקים עלי"...
כאשר הגיע כ"ק האדמו"ר הזקן מסקולען זצ"ל בפעם הראשונה להתפלל במערת הרשב"י במירון, אירע שבאותה שעה היה במקום אחד מחסידי ברסלב, וכדרכם בקודש, צעק: "שייגעץ ארויס!" ככוונתו כמובן ליצר הרע שלו שייצא ממנו.
האדמו"ר שמע את הצעקה הזו, ובגודל ענוותנותו ושיפלותו היה בטוח שהכוונה אליו... שהרי על מי ראוי לצעוק כך, ולכן לא רצה בשום אופן להיכנס למערה באומרו: "הלא צועקים עלי "שייגעץ ארויס"!
וכמה שניסו מקורביו להניאו ממחשבה זו שח"ו לא עליו צעקו. אבל האדמו"ר בשלו: "הרי סוף סוף הדברים נכונים, מה יש לאדם כמותי לחפש במקום קדוש כזה"?! והחליט האדמו"ר לא להיכנס ולשוב מיד על עקבותיו.