בספה"ק בת עין פר' נח מבאר עה"פ וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר וגו' (בראשית ו, יד). הטעם איתא במדרש (בר"ר לא, ט) וידוע הוא. ונרמז בו עוד סוד כד"א (שמות ל יב) ונתנו איש כפר נפשו וכו', ונוכל לומר על דרך זה, דהנה העיקר בעבדות ה' הוא בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו), הן בבחינת רוחניות והן בבחינת גשמיות, להכניס הכל תחת רשות היחיד יחידו של עולם לעבוד ה' בשניהם, הן ברוחניות, הוא בחינת חסד, שהוא לאהוב ה' אהבה נפלאה לעבדו בתורה ותפלה ומעשה המצות וגמילות חסדים הן בגופו והן בממונו לשם ה'. והן בגשמיות בחינת גבורות, בעשותו את כל תאוות עולם הזה מאכילה ושתיה וכדומה מצרכיו ההכרחיים, יהיה מעשהו בכונה לעבודתו ית'.
וזה הוא בחינת דע"ת התחברות חסד וגבורה (ע"ח שכ"א פ"ב) כשמיחד ומחבר בחינת גשמיות לבחינת רוחניות, שהוא לכבוש כל תאוותיו ואהבותיו, שאל יכסוף ויאהוב שום דבר מדברים ההם, רק כמו אש יבער בלבבו תמיד לאהבת דביקות נפשו אל בוראו, עד שמרוב אהבת ד' ותשוקה הגדולה לא יפנה לבבו כלל לשום אהבה שחוץ ממנו מחמת גודל המדורה בלבבו בתשוקה וחמדה עזה כרשפי אש שלהבת יה אשר מוחו ולבו קשורים ומצומדים באהבת ד' ואיך יערב לו שום דבר זולתו, ומה שיאכל הוא מן ההכרח גדול לו לשבור רעבונו שיוכל בכח ההיא לעבוד שמו ית' ולהעלות הנצוצות הקדושות שבמאכל ההיא לשם ה', וכן בכל דבר ודבר לא יעשנה כי אם כאשר ימצא בה מקום לד' ואם לא ימצא לא יעשנה, ואינו מביט כי אם על עבודת ד' הנמצא גם בדברים ההם, כי אין יחוד כיחודו ובכל מקום שם הוא.
וזהו בכל דרכיך דע"הו אפילו בעסקו בצרכי גופניות יראה ליחד ולחבר אותם לבחינת רוחניות, היינו שלא לכוון להנאת עצמו כלל רק כדי להחיות את נפשו, ויוכל לעבוד את ה' כמאמר הכתוב (קהלת ט, ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, היינו בכל עת אפילו בשעה שעוסק בצרכי גופניות, וזה היא עיקר בחינת דע"ת התחברות חסד וגבורה (ע"ח שכ"א פ"ב), שבחינת רוחניות היא בחינת חסד ובחינת גשמיות הוא בחינת גבורות. וזה הוא בחינת חותמו של הקב"ה אמ"ת (שבת נה.) שהוא אמת - ראש תוך סוף, שראש מרמז על בחינת חסד, וסוף מרמז על בחינת גבורה, ותוך מרמז על התחברות ראשו לסופו.