מלוקט משיחות מלוה מלכה ושאר דברות קודש מכ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א
הרה"ק רבי אברהם משה [הראשון] מפשעווארסק זיע"א
ט' חשון
היו שכינוהו 'רבי משה הגדול' והיו שכינוהו 'רבי משה הראשון' מפשעווארסק.
מעשה היה ברה"ק רבי הירש מרימנוב זי"ע שהלך לטבול במקווה אחרי שטבל שם הרה"ק רבי אברהם משה מפשעווארסק זי"ע. לאחר שטבל, קיבל הרבי ר' הירש התעוררות והתלהבות עצומה לעבודת ה', על כן הלך אל הרה"ק מפשעווארסק זי"ע. אמר לו אז הרה"ק מפשעווארסק זי"ע שמקומו הוא אצל הרה"ק הרבי רבי מנדל'י מרימנוב זי"ע, שיילך אליו, ואכן הלך הרה"ק רבי הירש זי"ע אל הרה"ק הרר"מ מרימנוב זי"ע.
היה פעם מתנגד אחד שליגלג על סיפורי החסידים שסיפרו על הרה"ק מפשעווארסק זי"ע שיכול הוא לראות ברוח הקודש גלויה, ואותו מתנגד אמר שרצונו לראות את הצדיק, וכוונתו היתה ללגלג על אותו צדיק. החליט לבוא לבית מדרשו של הצדיק בשעת סעודה שלישית, שאז בית המדרש חשוך. והנה, ברגע שהמתנגד נכנס לבית המדרש, קרא הרה"ק רבי אברהם משה מפשעווארסק זי"ע: כעת נכנס לבית המדרש נואף. כששמע האיש כך, תמה על הדברים וטען שאין זו אמת. שקר הדבר. היה שם אז, בבית המדרש, הרה"ק רבי משה [השני] מפשעווארסק בעל 'אור פני משה' זי"ע. התבונן והרהר הרה"ק רבי משה [השני], היאך ייתכן שהרבי ר' משה אמר על האיש ההוא שנואף הוא, והרי הוא טוען שמעולם לא נאף, אמר אז הרבי משה [השני] שמסתמא כוונת הרבי היתה למאחז"ל בגמ' מנחות שכאשר אדם פוגם בעיניים, רח"ל, הרי זה כניאוף ממש. ואמר אז "איה הקדשה, היא בעינים על הדרך" פירוש, רק כאשר שומרים את העיניים בדרכים ניתן לזכות לקדושה. והתברר שהאיש ההוא לא שמר את עיניו. ונוכח לדעת שעיניו של הצדיק צופיות ובוחנות גם בחשכת בית המדרש, ועל כן הרגיש בהיכנסו שאינו שומר את עיניו.
הרה"ק רבי אברהם מסלונים זיע"א
בעל 'יסוד העבודה'
י"א מרחשוון תרמ"ד
לרגל הילולת הרה"ק בעל 'יסוד העבודה' זי"ע מהראוי לספר כאן את המעשה שארע באחת מבנות ישראל אשר נתבוללה והלכה לבין הגויים, רח"ל. נסעה אמה של אותה בחורה לסלונים, אל הרה"ק בעל 'יסוד העבודה' זי"ע, להתחנן לפניו שיפעל ישועה לבתה. בעת ההיא ישב הרה"ק הנ"ל לצד אחד מתלמידיו הגדולים של הרה"ק רבי נח מלעכאוויטש זי"ע, תלמיד חכם מורם מעם וירא שמים מרבים. בבואה, ראתה האשה למולה שני יהודים בעלי צורה, ושאלה אותם מי משניהם הוא הרבי. הצביע ה'יסוד העבודה' על התלמיד ההוא של רבי נח, ואילו תלמידו של רבי נח חיווה כלפי הרה"ק בעל 'יסוד העבודה'. בכתה האשה: הלא ליבי שותת דם, וכאן מהתלים בי [כאשר כל אחד מהשניים מצביע על חברו] כיון שכך, גילה לה הרה"ק בעל 'יסוד העבודה' שהוא הרבי, ושאל אותה: האם יש ברשותך בגד של בתך? השיבה האשה שיש לה. אמר לה הרה"ק: טלי כמה חוטים מתוך חלקו הפנימי של הבגד מתוך פנים-הבגד אשר תחת ב' הזרועות, עשי מהם פתילה להדלקת הנר לכבוד שבת, ואמרי בשעת הדלקת הנר, כשם שפתילה זו בוערת לכבוד שבת קודש, כך יבער לבה של בתי ליהדות. עשתה אותה אשה כך, ובתוך זמן קצר חזרה הבת בתשובה שלימה, מהראוי לספר מעשה זה בארצות הברית, שאף שם ראוי להם לעשות כך למען נשמות אותם אשר ירדו מהדרך. הגע עצמך, סגולה מהרה"ק בעל 'יסוד העבודה' זי"ע – סגולה אמיתית היא.
מעשה נוסף היה ביהודי אחד אשר יצא למסחרו, והרויח בו עשרים וחמשה רובלי כסף, סכום הגון ונכבד מאוד בימים ההם. ואולם כעבור זמן קצר נגנב ממנו מלבוש של שבת, אשר שוויו היה עשרים וחמשה רובלי כסף, בדיוק כסכום אותו הרויח במסחרו, ויהי בעיניו לפלא. תמה האיש, ובא לו אצל הרה"ק בעל 'יסוד העבודה' זי"ע לשאול אותו מה זה ועל מה זה. נענה הרה"ק ואמר לו: גזירה היא שנגזרה עליך שיטלו ממך את מלבוש הנשמה. מלבוש הנשמה הוא הגוף. לבסוף הומתקה הגזירה מעליך, והחליפוה במלבוש ההוא שנגנב ממך. לאחר מכן זכית להמתקה נוספת, וקצבו לך מן שמיא להרויח במסחרך כ"ה רוב"כ, כסכום אשר היה שוויו של המלבוש ההוא שניטל ממך חלף נשמתך, רואים אפוא שבכוחם של הצדיקים להמתיק. כן יעזרנו השי"ת שבזכות הצדיקים זי"ע יומתקו כל הדינים וכל מיני צער ועגמת נפש שישראל עוברים, ונזכה מהרה לישועה.